הקאמבק הושלם סופית. פיטר פלצ’יק רשם הערב (שבת) את הישג השיא שלו בקריירה והפך למדליסט הרביעי של נבחרת ישראל במסגרת אליפות אירופה בג’ודו שנערכת בתל אביב, אחרי שקטף את מדליית הארד בתום יום תחרויות מתיש ומרגש.
הג’ודאי (עד 100 ק”ג) החל את יום הקרבות עם ניצחון בסיבוב הראשון על הלטבי הוותיק יגניס בורודבקו ולאחר מכן גבר גם על בויאן דוסן הסרבי, בקרב עיקש שנגרר לניקוד מכריע. ברבע הגמר ניצח הישראלי את זלים קוטסוייב האזרי ואז נעצר בחצי הגמר עם הפסד לסיריל מארה הצרפתי. למרות זאת, פלצ’יק התעלה וזכה בסופו של דבר במדליית הארד, לאחר איפון אדיר בקרב מול ניאז בילאל הרוסי, שהגיע מבית הניחומים.
פלצ'יק: מאושר, נתתי 1,000 אחוזהאושר והשמחה הגדולה שהתפרצה לאחר הזכייה, סימלו למעשה את הדרך של פלצ’יק למדליה הנוכחית, שהייתה לא פשוטה כלל. את אליפות אירופה עד גיל 23 הוא ראה מהיציע באולם בתל אביב. במשך ימים שלמים הוא ישב וספג את האווירה, בזמן שהחברים שלו קטפו מדליות על המזרן. באותו הרגע משהו בפיטר פלצ'יק השתנה, דווקא שם, כשהקהל הישראלי דחף ועודד בלי הפסקה. כבר אז ידעו הג'ודאים הישראלים שמשהו מתבשל באיגוד הג'ודו העולמי, שיש לו כוונה נסתרת מאחורי התחרות הזו, כמו רצון לבדוק איך הישראלים מנהלים אירוע בסדר גודל שכזה. הם ידעו שאם האיגוד הישראלי יצליח לעמוד בתנאי ההפקה הנוקשים, אולי אפילו יקבלו את אירוח אליפות אירופה לבוגרים.
אז הוא לקח את האוטו ויצא לסיבוב. באותה התקופה, לפני כשנה וחצי, הראש שלו היה עסוק במחשבות וזה היה עוד רגע מאלה שמציפים את הראש. הוא כבר כמעט עזב את הג'ודו, וגם כשניסה לחזור, פרק את הכתף ונפצע לתקופה ממושכת. באותם הימים הוא נכנס לאולם התחרויות כמו כל צופה אחר, אלא שבפנים הקאמבק כבר התחיל להתבשל. פלצ'יק ידע שהוא עוד יחזור להתחרות בבמה הגדולה ביותר של הג'ודו האירופי. כאן, בתל אביב, בישראל.
פיטר פלצ'יק עם המדליה ועם פונטי (נעם מורנו)עוד לפני ההישג המרשים שרשם עם הזכייה במדליית הארד, אפשר היה לומר שפלצ'יק עמד בחוד החנית של נבחרת הגברים בג'ודו. הוא הלוחם הישראלי שהגיע במומנטום הטוב ביותר ואולי אפילו המפתיע ביותר, כאחד שכמעט תמיד מסיים באזור הפודיום. הוא בן 26, אבל עשה את הפריצה שלו דווקא בשנה האחרונה, בקטגוריית משקל קשה של עד 100 ק"ג, בה הוא מצליח לנצח קרבות לא פשוטים. בעיני רבים מהמתחרים שלו באירופה, הוא נלחם כמו אנדרדוג שרוצה להיכנס לתודעה. או לפחות להחזיר לעצמו על כל השנים שפספס. עכשיו אפשר לומר בפה מלא שהוא גם הצליח לעשות זאת.
פלצ'יק וחבריו המדליסטים (נעם מורנו)פלצ'יק לא נולד בישראל, אלא בחצי האי קרים שבדרום אוקראינה. כשהיה בן שלושה חודשים אביו הלך לעולמו ממחלה קשה ואימו, שהרגישה בודדה, החליטה לעלות לישראל ולהיות עם משפחתה. פיטר היה אז רק בן שנה בזמן שהיא עצמה התקשתה להסתגל למדינה ולא הצליחה לפרנס את בנה הקטן. היא השאירה אותו בארץ, המריאה לעבוד בארצות הברית וחזרה כשהיה כבר נער. הוריה היו אלה שגידלו אותו בפועל כך שפיטר חי עם סבא וסבתא בראשון לציון, כשהאם שלחה כסף מאמריקה.
פיטר היה ילד עם מבנה גוף גדול, אבל גם כזה שסבל מבעיות במבנה העצמות ולכן סבו החליט לשלוח אותו לחוג ג'ודו. מי שקלט אותו במועדון המקומי היה פאבל מוסין, מאמן ג'ודו ובעלה של אליס שלזינגר. זו גם כנראה אחת מהסיבות לכך שפיטר הרגיש מעט מרוחק מהנבחרת של האיגוד. כמה שנים לפני כן פיטר פתח בסערה את הקריירה האישית שלו, עם זכייה נהדרת במדליית הכסף באליפות אירופה עד גיל 20, אלא שמאז הראש שלו כבר לא ממש היה בג'ודו, למרות התחנונים של אנשי הצוות שיגיע להתאמן יותר וייקח את העניין ברצינות.
"אני מכיר אותו כבר שבע שנים", נזכר מאמן הנבחרת אורן סמדג'ה. "קרו אצלו הרבה דברים מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה. הוא התעסק בהדרכה, בעבודות מזדמנות ובהרבה דברים שהוא לא היה צריך להתעסק בהם לדעתי. הוא היה אאוטסיידר, אחד שלא ממש האמין במערכת, ככה שהוא תמיד היה מסביב אבל לא באמת היה חלק מהנבחרת".
פיטר פלצ'יק חוגג (נעם מורנו)פלצ'יק עבד כדי להרוויח כסף ותוך כדי הגיע לאימונים. הוא אימן ילדים אומנויות לחימה ולעתים עבד אפילו במועדוני לילה בתור איש אבטחה. יום אחד סמדג'ה זיהה אותו עומד בדלת כניסה של מועדון שכזה, ניגש אליו ואמר לו: "מה אתה עושה פה? זה לא המקום שלך, תלך ואל תחזור לפה יותר. אני רוצה לראות אותך רק בנבחרת, יש לך הרבה מה להציע". פיטר חשב על זה, אחרי שסמדג'ה תפס בידו, והחליט לנסות ולחזור למזרן במאה אחוז, בתהליך נקי וחדש. "הייתי צריך את הזעזוע הזה", הוא הודה בדיעבד.
זה לא היה פשוט לחזור שוב לנבחרת. לפיטר לא היה הרבה כסף באותה התקופה והוא רק התחתן, כך שההחלטה הייתה קשה, אבל סמדג'ה ידע מה הוא עושה ונתן לו את התמיכה. בכל פעם שהחניך שלו קצת נשבר, המאמן משך אותו בחזרה ודאג שיבוא להתאמן. בהמשך סידרו לו גם שני ספונסרים שנותנים שקט כלכלי, כולל תמיכה נדירה ומפתיעה ממשרד חקירות מוביל. בנבחרת היו מי שהרשו לעצמם לצחוק על זה ולסנן: "אם הוא שוב ייעלם, ככה לפחות נדע איפה הוא".
"לאט לאט החזרנו אותו לעניינים", סיפר סמדג'ה. "הוא קיבל מאיתנו את החופש המלא להחליט מה נכון לו לעשות, וכשהוא חזר קיבלנו את אותו הלוחם שרצינו לקבל. היום הוא זה שמוביל את הנבחרת ואני לא מגזים כשאני אומר את זה. הוא התפוצץ לנו באליפות אירופה האחרונה, שם הוא סיים במקום השביעי, ומאז פיטר רק פורח. הוא ניצח ספורטאים טובים, עשה קרבות צמודים עם מדליסטים אולימפיים והוא ללא ספק אחד מהספורטאים החזקים שלנו".
זוכי המדליות של ישראל (נעם מורנו)פיטר שינה את כל סגנון החיים שלו והתמסר לעבודה הקשה. שנה וחצי מאז שהחליט לחזור, בנבחרת עדיין מנסים להפוך אותו לאחד שיהיה "הג'ודאי המושלם" למשקל שלו. הוא עדיין צריך לעבוד על העלאת המשקל ומסת השריר, אבל גם כעת מבהירים באיגוד כי מדובר ביריב קשה לפיצוח עם מנטאליות חזקה. "בכוח הפיזי הוא עדיין חלש ביחס למשקל שלו", הסביר גורם בנבחרת. "עם כמה שהוא נראה כזה גדול הוא שוקל רק 103 קילו, בזמן שסיריל מארה שוקל 110 קילו, ככה שהוא צריך עוד לצמצם קצת פערים ממי שנמצאים בטופ".
פלצ'יק,כבר הוכיח שיש לו תשוקה אדירה לג'ודו וכעת שהגיע הזמן עבורולעשות את קפיצת המדרגה שעליה הוא חלם, הוא בהחלט עמד במשימה. אחרי שזכה במדליית זהב בגראנד פרי קנקון, במדליית ארד בגראנד סלאם אבו דאבי ואפילו במדליית הזהב בגראנד פרי טביליסי בתחילת החודש - באליפות אירופה אל מול הקהל הביתי בתל אביב, הוא רשם את הישג השיא שלו עד כה בקריירה.