הפועל ת"א מול בית"ר ירושלים – תולדות הסכסוך

יכול להיות שהיריבות בין הפועל למכבי ת"א היא היריבות הוותיקה ביותר בכדורגל שלנו, ויכול להיות שהיריבות בין מכבי חיפה למכבי ת"א תיזכר תמיד בזכות המשחקים הגדולים בין המועדונים, אבל אין ספק שהיריבות הכי מרה בכדורגל שלנו היא בין הפועל ת"א לבין בית"ר ירושלים, הסופר קלאסיקו של הכדורגל הישראלי.

במשך שנים המוטיב הפוליטי חזר ביריבות בין הקבוצות. הפועל הממסדית, קבוצת הדגל של הפועלים ושל ההסתדרות מול בית"ר, שייצגה את תנועת חירות של מנחם בגין. השמאל מול הימין, התל-אביבים מהמרכז מול הירושלמים מהבירה. תוסיפו קצת פוליטיקה, ונולדה בישראל יריבות שמזכירה בקטן את היריבות הגדולה של הקטאלונים מברצלונה לספרדים של מדריד, או ליריבות בגלאזגו או בבואנוס איירס.

במשך עשרות שנים הסיפורים מסביב למפגשים בין הקבוצות היו מרתקים. בשנת 1969 רוני קלדרון (שזקני בלומפילד עד היום טוענים שלא היה גדול כמוהו) העביר שחקני בית"ר (וגם אוהד אחד, שפרץ לדשא עם רובה) כאילו לא היו קיימים, עד שלאוהדי בית"ר נמאס והם החליטו להשתולל ביציעי בלומפילד.

ב-82' משה סיני כבש שער גדול לרשתו של יוסי מזרחי ברבע גמר גביע המדינה, שער שהבעיר את היציעים באצטדיון ביפו. ועד היום, כל משחק בין שתי הקבוצות הוא משחק גדול, לא משנה באיזה מקום הן נמצאות.

אולם מי שמחפש את תולדות הסכסוך בין שני המועדונים הללו יכול לחזור קודם כל לאותו יום חם בחודש מאי 1984, באצטדיון הישן "ימק"א" בירושלים, במחזור הלפני אחרון.

בית"ר הגיעה למשחק מול הפועל ת"א עם יתרון שתי נקודות מעל מכבי חיפה, כשהיא יודעת שניצחון יקרב אותה לתואר אליפות ראשון בהיסטוריה. הפועל לעומת זאת, איבדה כל סיכוי להישג מסוים והגיעה לבירה ללא שום שאיפות של ממש. האצטדיון בימק"א היה מלא עד אפס מקום וגם הבודדים שהגיעו מתל אביב התחבאו בתוך היציעים הצהובים ואפילו לא עודדו מחשש לגורלם.

משה סיני. לקח מבית"ר אליפות היסטורית (פאביאן קולדורף)

אוהדים ירושלמים ותיקים יודעים לספר, שמעולם הם לא שמעו את ימק"א שקט כל כך בכל שער שכבשו האדומים מת"א. 1:3 קליל להפועל בניצוחו של המאסטרו משה סיני, שכבש צמד במשחק ובקצה האוזן היה אפשר לשמוע את צעקות השמחה שהגיעו מהכרמל וסידרו למכבי חיפה אליפות. במשך שעות, השחקנים האדומים היו נעולים בחדר ההלבשה וחששו לצאת חזרה הביתה לתל-אביב.

ואז...14 שנים אחרי, הגיעה הנקמה הירושלמית. הפועל ת"א ובית"ר ירושלים נאבקו ראש בראש על האליפות. מספר שבועות לסוף העונה, בית"ר הגיעה לבלומפילד, ניצחה 0:1 קטן משער של פישונט במשחק שבו הכוכב הגדול של האדומים שלום תקווה שיחק מחצית בלבד בגלל מחלה, ושבוע אחרי בית"ר כבר השלימה מהפך אחרי ההפסד של הפועל להפועל חיפה 2:0. האליפות כבר הייתה בדרך לבירה.

ואז הגיע המחזור הלפני אחרון בליגה. הפועל אירחה את הפועל פ"ת, ירקה דם וניצחה 0:1. לעומת זאת בית"ר "התארחה" בקרית אליעזר אצל הפועל בית שאן, הובילה 2:1 בבטחה ונראה שהיא בדרך לאליפות. גם האוהדים עם הטרנזיסטורים ששמעו שבית שאן נשארה בליגה נשמו לרווחה, כי הרי הבית שאנים החביבים לא יהרסו להם את האליפות. אבל שער של אלמוג חזן בדקה ה-86 השווה ל-2:2 ונתן אות לשערורייה הכי גדולה בכדורגל הישראלי.

אבוקסיס. קריירה מפוארת בבית"ר ובהפועל

בית"ר ההמומה שמעה שאלפי אוהדי הפועל ת"א כבר פתחו שמפניות ופרצו לכר הדשא בבלומפילד. שחקני בית שאן הפסיקו לרוץ ונתנו לשחקני בית"ר לעשות כאוות נפשם על המגרש, אבל רק בדקה האחרונה כבש פישונט את השער הכי מלוכלך בכדורגל הישראלי ונתן אות לאלפי הירושלמים לחגוג.

הכותרות למחרת בישרו על "בושה", "מכירת סוף עונה" ועבור אוהדי הפועל תאריך ה-2 במאי 1998 הוא השחור בתולדות המועדון. אבל לבית"ר לא היה איכפת. האליפות בירושלים והפועל עסוקה בלהתייפח. בית"ר עוד קינחה בשער אליפות מול מכבי פ"ת ולהפועל נותר רק לקוות שהנקמה תבוא. עבור האוהדים הירושלמים החגיגה הייתה מושלמת כאשר אוהדים רבים אף ציינו בשנים שלאחר מכן את "יום השנה למשחק השרוכים".

התאריך הבא: 19.5.1999. יומיים אחרי שאהוד ברק הביס את בינימין נתניהו בבחירות לכנסת, נפגשו באצטדיון ר"ג הפועל ובית"ר לגמר גביע המדינה. בית"ר הגיעה כפייבוריטית ברורה עם דרור קשטן על הקווים, לעומת הפועל הצנועה של אלי כהן. הפועל של אחרי "משחק השרוכים" הייתה קבוצה בינונית מאוד עם שלום תקווה אחד.

שמעון גרשון. המעבר שלו לבית"ר שבר הרבה לבבות אדומים (ניר בוקסנבאום)

בית"ר עלתה ליתרון מוקדם של ניר סיביליה, אבל תקווה עצמו השווה את המשחק והקבוצות המשיכו עד לפנדלים: הפועל שלחה כל כדור לחיבורים ושמעון גרשון, אותו גרשון שלובש היום צהוב, שלח כדור ענק לחיבורים של קורנפיין והגביע הוא אדום. לתשומת לב האוהדים הצהובים: באותו שבוע גם ברק וגם הפועל ניצחו. השבוע נראה שביבי נתניהו בדרך לנצח את הבחירות. אומר משהו? נראה הערב...

עוד שנה עוברת, ושוב מגיעים לאותו מעמד: גמר גביע המדינה. 25 אלף אוהדי בית"ר ירושלים באו להרוס להפועל ת"א את חגיגות האליפות, בה הפועל זכתה ארבעה ימים לפני, ושתי הקבוצות סידרו את אחד מהגמרים הטובים והזכורים בתולדות הכדורגל הישראלי.

דיאן רצ'וניצ'ה האדום סובב כדור אדיר בדקה ה-84 והפועל מובילה, ויקטור פאצ'ה נגח את השוויון בתוספת הזמן. נכנסים להארכה וסלים טועמה, מי אם לא הוא, כבש 2-1 מבישול של תקווה. מי משווה? שוב פאצ'ה בתוספת הזמן והאווירה בר"ג אומרת שהגביע בדרך לבירה. שוב פנדלים, הפעם דרור קשטן על הקווים האדומים אל מול אלי אוחנה בשנתו הראשונה כמאמן.

קשטן. זכה באליפויות עם שתי הקבוצות (תומר גבאי)

איך נגמר? מיותר לשאול. רצ'וניצ'ה בעט כדור מדויק לפינה של קורנפיין והפועל עוקצת את בית"ר בפעם השנייה ברציפות ומסדרת דאבל היסטורי לאוהדים האדומים. מכה לא פחות גדולה הגיעה שנה אחרי שיוסי אבוקסיס, אהוב אוהדי היציע המזרחי, אמר "שלום" וחזר הביתה להפועל. האדומים בטוחים שהנקמה הושלמה, כי אין דבר יותר מתוק עבורם מאשר לראות את 8 לב אדום בחזרה בבלומפילד.

ארבע שנים אחרי, הגיע עידן הכסף הגדול לירושלים. הבוס הכל יכול ארקדי גאידמק הבטיח להביא אותו ובסופו של דבר הוא קיים. שמעון גרשון, אחד השחקנים האהובים והמזוהים בתולדות הפועל ת"א, אמר לא לאהבה וכן לכסף הגדול ועזב לירושלים.

תוסיפו את מסיבת העיתונאים בה שמעון התייפח על כך שעזב את הפועל וכל בלומפילד רעד. בירושלמים רשמו ניצחון, כי אין דבר כואב עבור האוהדים האדומים מאשר לראות את הסמל הכי אדום לובש את מדי המנורה. עד היום עדיין לא יבשו הדמעות בשער 5.

קאלה חוגג, דגו דואג. בית"ר לוקחת גביע על חשבון הפועל (ניר בוקסנבאום)

מגיעים לעונה שעברה, שוב לגמר גביע המדינה ושוב מדובר בקרב אדום – צהוב. בית"ר, האלופה הטריה, מול הפועל ת"א של לא אחר מאשר אלי גוטמן, לא חביב האוהדים בירושלים בלשון המעטה. 120 דקות של שעמום ואנחנו שוב בפנדלים.

האוהדים הירושלמים כבר היו בטוחים ששוב התל-אביבים לוקחים להם את הגביע, אולם ברוך דגו, שיכול היה להעניק להפועל גביע שלישי ברציפות עם הפנדל החמישי הפך את טברטקו קאלה לגיבור וביחד עם החמצה של ראובן עובד - בית"ר חגגה דאבל. עוד נקמה? כנראה שכן... 

הרבה מאד שחקנים עברו בשתי הקבוצות חוץ מאבוקסיס וגרשון: ישראל כהן, עופר שטרית, דוד אמסלם, ליאור אסולין, פישונט, עידן טל ועוד רבים טובים. כיאה ליריבות אמיתית, הקהל של שתי הקבוצות שומר אמונה ולא חס על אף שחקן שעובר לצד השני. כך נמשיך לראות גם הערב את גרשון ואבוקסיס זוכים לקבלת פנים שרק שחקנים גדולים מקבלים. תשאלו כל שחקן שדרך גם בריאל וגם בבארסה. 

ביבי נתניהו ביציעי טדי. זהות פוליטית בין הימין לבית"ר

והערב, שוב, כמו ב-99', הפועל מול בית"ר. בניגוד לשנים קודמות, כנראה שלא נראה פתקים של אהוד ברק ושל ביבי נתניהו על הרצפה בבלומפילד, כי מה לעשות, הפוליטיקה של פעם היא לא הפוליטיקה של היום. מה שכן יהיה זה מפגש ראש בראש על האופציה לרדוף אחרי מכבי חיפה. שוב מפגש על כל הקופה, אבל מי שיגיד לכם שזה משחק על שלוש נקודות הוא שקרן... זה הרבה יותר...