אחרי תשע עונות, יובנטוס תאבד העונה את תואר האליפות. על פניו – דבר נסלח כשמדובר בקבוצה שדרסה כל מה שעמד בפניה ולא ספרה את הסרייה א’ במשך עשור. אלא שהדרך, הניהול הכושל, ההחלטות הציניות והתחושה שלמרות הכל “יהיה בסדר”, כל אלה פשוט לא יכולים להתקבל במועדון שהרגיל את אירופה והעולם כולו לסטנדרטים שונים לחלוטין. רבים יכולים לקרוא לתופעה “שנת מעבר”, אלא שמבט אל תוך הסגל של הגברת הזקנה ועל האיש שעומד על הקווים מגלים תמונה שונה לחלוטין, ומדאיגה אף יותר.
כדי להבין מניין הכל התחיל, צריך לצלול אחורה לתחילת עונת 2018/19. רבים יראו את אותה עונה כתחילת עידן רונאלדו, אך היא גם סוף עידן האיש החזק באמת וזה שאחראי על האימפריה שראינו עד לעונה הנוכחית – בפה מארוטה. הפרידה מהמנהל המקצועי שהנחית בטורינו כוכבי על כמו ארתורו וידאל, פול פוגבה, פאולו דיבאלה ועוד רבים וטובים בחינם או לכל הפחות במחירים מצחיקים, והוספת החטא על פשע באפשרות שניתנה לו להצטרף ליריבה המרה אינטר, היו אלו שהפילו את הפור על עידן של הצלחות בשחור לבן וכנראה, התחלה של כמה שנות שליטה טובות בשחור-כחול.
כריסטיאנו רונאלדו (רויטרס)פאביו פראטיצ’י, מי שהיה איש סודו של מארוטה במשך השנים מונה למחליפו, אלא שגם שמים וארץ לא מתארים כיאה את הפערים בסגנון הניהול של השניים. פראטיצ’י אמנם הנחית רונאלדו, במה שנראה היה כ”קפיצת המדרגה” של הביאנקונרי בדרך לזכייה ראשונה בליגת האלופות מאז 1996 ושנה לאחר מכן גם צירף את מתייס דה ליכט כשזה נחשב לסחורה הכי חמה בשוק, אלא שבפועל – מאז הקבוצה רק הלכה אחורה. פראטיצ’י הנחית את הרכש הגדול והיקר ביותר בתולדות המועדון, אך הוא והבעלים אנדראה אניילי הזניחו לחלוטין את הסגל, שמורכב כיום ברובו ככולו משחקנים שמעבר לשיאם כבר מזמן וכיום אפילו לא נחשבים לסחורה חמה בשוק שתוכל לכסות על ההפסדים הפיננסיים של הקבוצה כתוצאה ממשבר הקורונה.
עושה רושם שביובנטוס נותנים יותר מדי כבוד לשחקנים שהיו חלק בלתי נפרד מהעידן המוצלח ההולך ונגמר, שחקנים כמו לאונרדו בונוצ’י וג’ורג’ו קייליני שכבר הרבה מעבר לשיאם, כמו גם אלכס סנדרו ופאולו דיבאלה שהיו היחידים שעליהם ניתן היה להרוויח כמה עשרות מיליוני אירו שהיו יכולים לשמש לרכש, שלא לדבר על שחקנים כמו פדריקו ברנרדסקי, ארון ראמזי וסמי חדירה, ממנו הצליחו “להיפטר” רק בקיץ האחרון, בעוד ששני השמות שלפניו פשוט ממשיכים לשחק בגברת הזקנה מ”חוסר ברירה”. מצב בלתי נתפס.
פדריקו ברנרדסקי. מהשחקנים שנשארו בלית ברירה (רויטרס)גולת הכותרת הגיעה בקיץ האחרון. יובנטוס חיפשה את עצמה עם מאוריציו סארי אך מצאה בעיקר אליפות אפורה ועוד הדחה מביכה באלופות ליריבה נחותה, ומי האיש שהופקד על המשימה להצעיד את הקבוצה קדימה כשהיא מצויה במשבר עמוק? אנדראה פירלו. ללא דקת אימון, כשהוא מעולם לא העביר אסיפת קבוצה, שחקן העבר האגדי מצא את עצמו אמון על החזרת האלופה למקורות. אחרי משחק אחד בפתיחת העונה כולם כבר דיברו על “הסגנון”, “השיטה”, “הגמישות במערך” ו”הרעיונות”, אך בפועל, הבתוליות של אחד מגדולי הקשרים אי פעם בתפקיד באה מהר מאוד לידי ביטוי בהחלטות תמוהות שנובעות, בעיקר, מחוסר ניסיון.
פירלו לא אשם, רק מי שמינה אותו. ההחלטה להציב מאמן צעיר ומבטיח ככל שיהיה, אפילו כברירת מחדל, התבררה כהחלטה צינית ואף כזלזול באינטליגנציה של קהל אוהדים מכל רחבי הגלובוס. נכון, הסגל של יובנטוס רע ולא שווה אליפות עם שום מאמן, בטח בעונה כמו של אינטר, אך הדרך הייתה יכולה, וצריכה, להיות שונה לחלוטין ומעליבה הרבה פחות. אם אתם רוצים דוגמה אתם יכולים ללכת למשחק שמינית הגמר הראשון נגד פורטו, שלחצה גבוה מפתיחת המשחק ואף כבשה כך שער כבר בדקה הראשונה, אבל פירלו? הוא לא שינה את ההוראות, והמשיך לבקש מרודריגו בנטאנקור חסר הביטחון שאיבד את הכדור שהוביל לשער לקבל את הכדור ברחבה, במה שבנס לא נגמר בתבוסה עוד במחצית הראשונה. פירלו קפא במקום, הוא קפא תחת הלחץ, אבל שוב – לא הוא האשם, הוא רק נקלע לסיטואציה שגדולה עליו.
אנדראה פירלו. לא הוא אשם (רויטרס)כל אדם טועה, אבל החכמה היא לדעת להודות בטעות. תעשה נכון הנהלת יובנטוס אם בצעד ראשוני תזיז את פירלו הצידה לעמדת העוזר ותשים מעליו פיגורה בעלת ניסיון, כמו מסימיליאנו אלגרי שיושב בחוץ והוביל את הקבוצה לחמש אליפויות ושני גמרים של ליגת האלופות בשלוש שנים. אבל זהו כאמור רק צעד ראשוני כשמרבית העבודה צריכה להתנקז לשיקום ההריסות בסגל, שנמצא במצב הגרוע ביותר בעשור האחרון.
חוץ מחואן קוודראדו, מתייס דה ליכט, פדריקו קייזה, ווסטון מקיני, וויצ’ך שצ’סני ואולי ארתור כשחקן סגל –כל השאר מעבר לשיא או שאינם ראויים להיות שחקנים של יובנטוס. ומה עם רונאלדו אתם שואלים? אם הפנומן הפורטוגלי ירצה להישאר, אף אחד לא יגיד לו לא. אלא שהפעם, האלופה לא יכולה להתבסס רק על המספרים של הכוכב שנמצא לקראת סיום הקריירה ותהיה חייבת להביא חיזוק צעיר ורעב גם לחולייה ההתקפית, זאת כמובן ביחד עם מגן שמאלי, עמדה שנמחקה לחלוטין בשנתיים האחרונות וכמובן מהפיכה מוחלטת בקישור, שכיום מורכב משחקנים שלא בדיוק יודעים לתת מסירה שתוביל, איכשהו, לשער.
כשאינטר נראית בליגה משל עצמה וגם מילאן בכיוון הנכון, יובנטוס חייבת לנקוט בשינויים, ומוטב מהר ככל האפשר. נכון, ההפסדים הכלכליים יקשו על רכש ראוי, אך כזה אפשר למצוא במחירים סבירים אם יודעים לחפש במקומות הנכונים, מי כמו מארוטה. מאמן, מגן שמאלי, קשר אחורי ועוד שחקן התקפה הם הכרחיים, אחרת, גם העונה הבאה וכנראה שגם בעונה הבאה ואולי אפילו באלה שאחריה – איטליה תמשיך להיצבע בשחור-כחול.