קמפיין מוקדמות יורו 2020 מאחורינו, ולצערי סיימנו עוד קמפיין מאכזב למרות הציפיות הגבוהות לפני תחילתו בשל זהות היריבות הנוחות על הנייר. היינו עם אמונה אמיתית וציפייה להיאבק לפחות על מקומות 2-3, אך בפועל מצאנו את עצמנו נאבקים עד הרגע האחרון מול צפון מקדוניה על מקומות 4-5 בבית המוקדמות. אין בנבחרת ישראל טביעת יד של מאמן, זה די בולט. ניהול משחק לקוי. לא ייתכן שנסיים בבית הכי נוח מכל מוקדמות היורו במקום החמישי, זהו כישלון גדול.
הכי קל זה לבוא, להטיל דופי ולהכפיש את הכדורגלן הישראלי ולהשלים עם כך שזה המקסימום שלנו, אז זהו שלא. אני מסכים שגם בקמפיינים הקודמים הנבחרת לא הגיעה להישגים ולא עמדה במבחן התוצאה, אבל לא הייתה לי בעבר תחושת החמצה והרגשה של חוסר אמונה בעצמנו כפי שחשתי בקמפיין הנוכחי. אנחנו נמצאים בשלב התובנות והסקת המסקנות לקראת העתיד הקרוב של הכדורגל הישראלי, ועוד יותר חשוב העתיד הרחוק, בניית תוכנית ארוכת טווח נכונה עבור הכדורגל שלנו על מנת להשאיר לנו תקווה ואופטימיות לקראת עתיד טוב יותר.
אנדי הרצוג (רויטרס)סיכום הקמפיין נאמר כבר מספר פעמים מפיו של אנדי הרצוג בסיום המשחקים האחרונים. בכל אמצעי התקשורת האוסטרי הביע בגלוי אכזבה הן מהיכולת והן מהתוצאות של הנבחרת, כשבאופן טבעי למאמן יש חלק גדול בקמפיין הכושל בעיקר בשל כך שלא הצליח להוציא מסגל השחקנים את המקסימום ובחלק גדול מהמשחקים היה נראה שאנדי לא הצליח לגרד אפילו את המינימום. בנוסף, ספגנו כמות שערים גדולה, משחק ההגנה הקבוצתי לקה בחסר, וחוליית הגנה היוותה את עקב האכילס של הנבחרת.
נקודה חשובה נוספת שעלינו לשים דגש לקראת העתיד, היא נושא המכות הנייחות לחובתנו, התפקוד הלקוי לאורך הקמפיין וכמובן איבוד יכולת ההרתעה (בעיקר במשחקי הבית) והפערים העצומים ביכולת בין משחקי הבית לבין משחקי החוץ. לזכותו של הרצוג ניתן לומר שמבחינה התקפית הוא נתן חופש לשחקנים שבמשחקים מסוימים הצליחו לבוא לידי ביטוי, בעיקר עם קמפיין אדיר של ערן זהבי ושחקני החלק הקדמי שהצליחו להתבלט ברגעים הטובים שנזכור מהקמפיין האחרון.
ערן זהבי מאוכזב (אורן בן חקון)זה לא יהיה הוגן להפיל את כל התיק על אנדי הרצוג ולהגיד שזה גדול עליו בנקודת הזמן הנוכחית כדי לנסות לרפא את כל תחלואי הכדורגל הישראלי בטווח זמן קצר, אבל בתור האוטוריטה הבכירה מבחינה מקצועית, כפי שקרה למאמנים לפניו, אי עמידה במבחן התוצאה פלוס קבלת החלטות לא נכונה בזימון שחקנים, קבלת החלטות טעונת שיפור תוך כדי משחק ומערך קבוע בו דגל המאמן לאורך כל הדרך עם שלושה בלמים – כל זה לא בא לידי ביטוי בצורה חיובית על כר הדשא כמעט לאורך כל הדרך.
נקודה חשובה נוספת במשוואה של הצוות האוסטרי, אנדי ביחד עם וילי רוטנשטיינר: השניים לא הצליחו למצוא את הנוסחה הנכונה מבחינת תלכיד שיפור משחק ההגנה, וכמובן זימון שחקנים שלא נמצאים בכושר, מה שגורם למרמור בחדר ההלבשה. כמו כן, היה צורם לראות את התנהלותו של רוטנשטיינר, בעיקר אחרי ניצחונות, כאשר וילי התראיין ולקח לעצמו את כל הקרדיט ובנוסף התוודא שהוא מעביר הוראות באוזניה מהיציע לספסל בו יושבים אנשי הצוות המקצועי, אבל בהפסדים וילי נעלם ובחר להגיד משפטים לקוניים כמו “עדיין לא החלטנו לגביי עתידו של הרצוג”, כאילו שהוא הפך לדובר ההתאחדות והרצוג נהפך לנגע זר.
וילי רוטנשטיינר (אורן בן חקון)אני לא פוסל את את היכולות של וילי לתרום למען הכדורגל הישראלי, הוא הגיע להתאחדות לכדורגל בפורמט של אחראי על פיתוח הכדורגל בישראל אבל עם הזמן הוא הבין בתחכום שהוא יכול לסובב את כל המערכת שנתנה לו גיבוי והפכה אותו לסוג של מנהל מקצועי של הנבחרת הבוגרת והתמקדות בעיקר בנבחרת הבוגרת עם התעסקות משנית בנבחרות הצעירות ופרויקט פיתוח הכדורגל. חייבת להיות הגדרת תפקיד ברורה לקראת העתיד, וכמובן זה תפקידו של אורן חסון, היו”ר הנכנס, שאני מאחל לו הצלחה גדולה, אבל על כתפיו משקולת גדולה וציפייה להצעיד את הכדורגל הישראלי למקומות גבוהים, כפי שנעשה בפינלנד, איסלנד, לוקסמבורג ועוד דוגמאות של השקעה כספית עם שילוב של תוכנית מקצועית ארוכת טווח, הכשרת מאמנים ברמות הגבוהות וכו’, על מנת להפוך את ישראל לפס ייצור שחקנים צעירים לנבחרת הבוגרת וליגות ברחבי אירופה.
לא ייתכן שבמרבית הנבחרות בעולם משלבים שחקנים צעירים בגילאי 18-19, ולצערי אצלנו בקבוצות ליגת העל שילוב הצעירים הוא במינון נמוך. זאת צריכה להיות מדיניות של הבעלים ואינטרס מובהק, ממנו הם ירוויחו גם מקצועית וגם כלכלית. בנוסף, צריך לשים דגש אמיתי על הנבחרות הצעירות ומעקב פיזיולוגי, מנטלי, קואורדינטיבי וכו’ כדי לשפר ולשדרג את הרעות החולות שלנו. לכל ילד מגיע לקבל את המקסימום מבחינת התכנים והכלים בדרך להצלחה, לצערי היום זה קיים רק בחלק קטן מהמועדונים וזאת נקודה מכרעת לטיפולו של היו”ר החדש, תוך כדי מינויי האנשים הנכונים שיוכלו להוציא את התוכנית לפועל על הצד הטוב ביותר.
אניס בארדי במאבק מול דיא סבע ועילאי אלמקייס (רויטרס)מהקמפיין האחרון צריך כמובן להפיק לקחים ולהסיק מסקנות, אבל צריך להיערך לקראת משחקי הפלייאוף בחודש מרץ הקרוב. יש לנו ארבעה חודשי הכנה בהם עלינו להתכונן בצורה הטובה ביותר על מנת לקוות ששחקנינו יגיעו בכושר טוב לרגע האמת. הכי קל זה להסתכל על חצי הכוס הריקה, אני לא מתעלם מנקודות התורפה עליהם הצוות המקצועי יצטרך להתמקד ולשפר בזמן שנותר עד מרץ, אני מאוד מאמין בשחקן הישראלי ובשילוב שחקנים צעירים בלי פחד, עם תעוזה לטווח הארוך. במקביל, נגד כל נבחרת מולה נתמודד בפלייאוף הקרוב, למזלנו יש לנו סיכוי שווה, היריבות כולן ללא יוצא מהכלל שוות לנו ברמתן ורחוקות מספר שנים אחורנית מתקופות השיא שלהן.
עלינו לעשות סוויץ’ רציני בראש להתאושש מהסטירה של קמפיין המוקדמות ולגרום לכל מי שמפקפק בכדורגל הישראלי. עליכם להחזיר את האמון לכולנו, ובראש ובראשונה תוכיחו לעצמכם שאתם מסוגלים כפי שהוכחתם כבר בעבר. לגבי זהות המאמן, אני בעד השארת הרצוג למשחקי הפלייאוף. זה לא הזמן למהפכות עד חודש מרץ, אלא זה זמן להפקת לקחים מכשלי הקמפיין על מנת להגיע מוכנים מכל הבחינות למאני טיים. הרי כשמקבלים מתנות דוגמת הפלייאוף, צריך לנצל אותן עד תום.
אנדי הרצוג (איציק בלניצקי)