רימון הלם בבונקר של קשטן

בשנים הטובות של דרור קשטן והפועל תל אביב נהגנו לומר ששמיים וארץ מבדילים בין השעמום והעייפות שמקרין קשטן כלפי חוץ לבין הלהט והאנרגיות שמנפקת הקבוצה שאותה הוא מאמן. השנה, בשעה לא כל כך טובה, התאחדו השניים. הפועל נראית משעממת, כבויה ושבלונית ממש כמו המאמן שלה.

איך אפשר להסביר שמול אחת הקבוצות החלשות בליגה מסתגרת הפועל תל אביב במשך מחצית שלמה לפחות כאילו שיחקה מול ברצלונה? ההסבר הוא פשוט: אין מאמן על הקווים. קשטן היה גדול מאמני ישראל, הוא עדיין המכובד ורב הידע שבין כולם, אבל אם בקרית שמונה ובאשדוד המאמן הוא השחקן ה-12, בהפועל תל אביב זקוק המאמן הזה לחילוף ומיד.

ממש כמו במשחק הקודם מול בני יהודה השוויון של הקבוצה היריבה היה כתוב על הקיר וממש כמו בני יהודה אם בית"ר ירושלים היתה מאמינה קצת יותר בעצמה זה היה נגמר בניצחון. ארבעה משחקים, שתי נקודות ושני שערים, כולם מבינים שמשהו גדול צריך לקרות כדי לטלטל את העגלה המקרטעת הזו, כולם מבינים חוץ מהנהג שמוביל אותה אל המקום השלישי המכובד.

דיאמנט עם האוהדים. השוויון היה באוויר (גיא בן זיו)

כפי שנראים הדברים כרגע לא במקרה שמו של הבעלים של קרית שמונה הוא איזי שרצקי. שרצקי, זה כנראה הולך להיות עבורך הרבה יותר "איזי" ממה שחשבת. אם תצאו בשלום מן המשחק הקרוב באשדוד בשבוע הבא, קשה כרגע לראות שמישהו יעצור אתכם בדרככם לאליפות היסטורית ומוצדקת.

על הפועל תל אביב נאמר בתחילת העונה שיש לה את ההתקפה הדורסנית בליגה, אבל גם את אחת ההגנות הרעועות. איפשהו במחצית העונה התהפכו היוצרות. ההגנה עומדת באופן סביר ולא סופגת יותר מאשר שער במשחק, גם כשהיא נלחצת, אבל ההתקפה הפסיקה לכבוש. ככה זה כשאתה תלוי כל כולך בכישרון של שני שחקנים מוכשרים מאוד כמו דמארי ותמוז, אבל אי אפשר להריץ קבוצה שלמה על כתפיהם של שני שחקנים, בטח לא שהקבוצה הזו מתיימרת לרוץ לאליפות.

מויאל מעל תמוז. ההתקפה של הפועל החליפה עם ההגנה (גיא בן זיו)

רק לפני ארבעה ימים אמרתי שפער של שבע נקודות הוא לא סוף הסיפור. פתאום נראה לי שפער של תשע הוא אולי כן תחילת הסוף וזה לא בגלל שתי הנקודות שהתווספו אלא בגלל המגמה.

בבית"ר ירושלים צהלו על התיקו למרות שעם קצת יותר תעוזה ויכולת הם יכולים היו גם לנצח ואפילו די בקלות. זה כמובן לא אומר שום דבר על יכולתה של בית"ר שנשארת גם אחרי התיקו הזה אחת הקבוצות החלשות בליגה. פעם לפני שנים שרו אוהדי בית"ר על האריה שישאג ומי לא ירא. משאגת האריה נותרו רק הנהמות המכוערות של האוהדים העלובים מירושלים כלפי טוטו תמוז. והאמת היא שעדיין לא החלטתי מהם יותר האוהדים האלה: טיפשים או מגעילים.

מילה אחת על רימון ההלם שנזרק השבוע אל חצר ביתו של אלי טביב. ההנחה הסבירה שמדובר באוהד "מפואר" של הפועל, צריך לומר שאצלנו האדומים, ישנם אוהדים שהם לא רק טיפשים ומגעילים אלא גם מסוכנים. מי שצריך לקחת את האחריות זו חבורת האולטראס שהשתן קצת עלה לה לראש והיא קצת שכחה מה הוא באמת תפקידה: לעודד את הקבוצה ולא לנהל עולם משלה שבו הכל מותר ושבו האוהדים מחליטים על הקווים האדומים על פי ראות עיניהם בלבד.

דרור קשטן. עד כדי כך עיצבן את אוהדי הפועל? (גיא בן זיו)

רימון ההלם הזה לא מרתיע את טביב ובוודאי שלא עוזר להחזיר את האנרגיות לקבוצה הכבויה שלו. השבוע הוא עשה מסלול ישר מחצר ביתו של המנהל היישר אל עבר האצטדיון, אל הבונקר התמוה שהנהיג דרור קשטן במחצית השניה. עם רימונים כאלה ובונקרים כאלה העונה הזו תיראה בדיוק כמו שנראו הערב 45 הדקות השניות באצטדיון רמת גן.