כוכב נולד: למה קוראים לאלסנדרו דל פיירו הנסיך?

יש לו תואר באמנות, הוא התחיל את הקריירה כשוער וזכה בתואר עם איטליה ב-96'. אה, הוא גם המבקיע המצטיין בכל הזמנים ביובה. אז למה הוא רק נסיך?

אלעד בן טוב | 12/06/2007 21:41

אלסנדרו דל פיירו. זכה בכל תואר אפשרי (רויטרס)

אחד השחקנים הגדולים ביותר ששיחקו באליפות אירופה עד גיל 21, אם כי הוא לא ממש התגלה בה – הוא אלסנדרו דל פיירו, הנסיך.

לא סתם זכה דל פיירו לכינוי הזה. דומה שלמרות העובדה שזכה כמעט בכל תואר אפשרי: גביע עולמי עם נבחרת איטליה, ליגת האלופות עם יובנטוס ועוד שש אליפויות איטליה, שמו של דל פיירו לא יוזכר בנשימה אחת עם הגדולים באמת – וכל חייו הוא ייזכר כנסיך, ולא כמלך.

נמוך מדי עבור שוער
אימו של אלסנדרו, שהחל לשחק בגיל 8 עם אחיו, סטאפנו, רצתה שהוא יהיה שוער, כדי שלא יתעייף ולא ייפצע. אבל סטפאנו, ששיחק בקבוצת הנערים של סמפדוריה עד שנפצע ופרש, דאג להסיט את אלסנדרו קטן הממדים, רק 1.73 מ' ביום טוב, לחלק הקדמי של המגרש, ולנו לא נותר אלא להודות לו על כך.

בגיל 13 עזב דל פיירו את עיר הולדתו, קונגליאנו שבצפון איטליה, ועבר לפאדובה. בעונת 1991, כשהוא רק בגיל 17, החל לשחק במדי הקבוצה הבוגרת של פאדובה, אז בליגה האיטלקית השנייה.

למרות שכבש רק שער אחד ב-14 הופעות, דל פיירו המוכשר התגלה ע"י כוכב העבר של יובנטוס, רוברטו קאוזיו ןהגברת הזקנה החתימה אותו כשהיה בן 18, אך השאירה אותו בפאדובה עוד שנה כדי שיצבור ניסיון. גם סרג'יו ואטה, מאמן נבחרת איטליה עד גיל 18, הבחין בטאלנט, וצירף את דל פיירו לסגל הנבחרת, שם הפך עד מהרה לקפטן.

בעונת 93' החל הרומן הארוך מאוד בין דל פיירו ליובנטוס. הנסיך ערך את הופעת הבכורה בליגה נגד פוג'יה, וכבר במשחקו השני, מול רג'ינה, כבש שער הליגה הראשון במדי יובה – הראשון מתוך למעלה ממאתיים.

פארמה העדיפה את דינו באג'יו
בקיץ 94', לאחר המונדיאל בו הפסידו האזורי בפנדלים בגמר מול ברזיל, דל-פיירו, שכבש 5 שערים ב-11 משחקים, כמעט נמכר לפארמה, אך זו העדיפה בסופו של דבר להחתים את דינו באג'יו – ואלכס נשאר בטורינו.

רוברטו באג'יו, הכוכב הגדול של נבחרת איטליה במונדיאל וכוכבה הגדול של יובה באותה תקופה, חזר מהמונדיאל תשוש, ובהמשך עונת 95' גם סבל מפציעה בברך. דל פיירו קפץ על ההזדמנות והוביל את יובנטוס לדאבל מבריק, שכלל אליפות ראשונה לביאנקונרי מאז ימי פלאטיני ובונייק העליזים ב-86'.

זה היה רק הפרומו. ב-96' דל פיירו היה הדובדבן בקצפת שכללה את ויאלי, רבאנלי, טקינארדי ועוד רבים וטובים ושזכתה בליגת האלופות לאחר ניצחון בפנדלים על איאקס, שהגיעה למשחק כאלופת אירופה. באותה עונה, יובה זכתה גם בסופר קאפ האירופי ובגביע הביניבשתי. את יורו 96' דל פיירו ראה בעיקר מהספסל.

בשנתיים לאחר מכן היא הגיעה לגמר ליגת האלופות. אבל ב-97' יובה נוצחה 3:1 בידי בורוסיה דורטמונד כששער מבריק של הנסיך בעקב לא עזר לקבוצתו, ובעונה שלאחר מכן נוצחו האיטלקים 1:0 מול ריאל מדריד.

באותו גמר אלסנדרו נפצע, ובהתאם גילה יכולת חלשה במונדיאל בו הודחה איטליה ברבע הגמר בפנדלים מול צרפת. בזירה המקומית, יובה "התנחמה" בעוד שתי אליפויות מקומיות באותן עונות.

אוהדים כותבים לאלכס
באותה תקופה דל-פיירו הספיק לסיים את שירותו הצבאי, התמסר לאופרה וסיים תואר בסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. ג'אני אניילי, הבעלים האגדי של פיאט ויובה וחובב אומנות מושבע, הדביק לו את הכינוי "פינטוריצ'יו", על שם ברנרביטו דה בטו, צייר איטלקי מהמאה ה-15.

בכלל, הפופולריות של הנסיך באותה תקופה הגיעה לשיאה. בעיתון "טוטוספורט", המתפרסם בטורינו, היה מדור המיועד למעריציו בשם "קארו אלכס, טי סקריבו" (ובעברית: "אלכס היקר, אני כותב לך"), וב-1998 אף פורסם ספר, בו לוקטו מאות מכתבי "קארו אלכס".

לאחר עונת 98', במהלכה כבש 21 שערים, נפצע דל פיירו ברצועה הצולבת בברך ימין במשחק מול אודינזה בתחילת עונת 99' ונעדר מהמגרשים במשך 9 חודשים. גם בעונות 2000 ו-2001 ניכר בו כי לא לגמרי התאושש, וההנחה הרווחת היתה כי שיאו מאחוריו.

שיא השפל מבחינתו היה בגמר יורו 2000, בו הוליכו האיטלקים 0:1 מול צרפת, ודל פיירו פיספס פעם אחר פעם הזדמנויות מצוינות להכריע את המשחק. בסופו של דבר צרפת השוותה בתוספת הזמן, ושער זהב של טרזגה שלח את הגביע לפאריז.

כל הביקורת הופנתה לאלכס, וחולצותיו נשרפו בכיכר המרכזית ברומא מייד לאחר הגמר. יבוא יום, והיוצרות בין דל פיירו לטרזגה, השותפים לחוד ביובנטוס, עוד יתהפכו, אבל לרגע הזה עוד נגיע.

מלך הכמעט הופך למלך
דל פיירו התגבר על פציעתו בעונות 02' ו-03', והוביל את יובנטוס לזכיות באליפות איטליה כאשר בכל עונה כבש 16 שערים. בסוף 2003 הוא רשם עוד כמעט, כשהפסיד עם יובה בפנדלים מול מילאן בגמר ליגת האלופות.

למרות זאת, היכולת הטובה הקנתה לו מקום בסגל איטליה למונדיאל 2002, אבל דל פיירו כבש רק שער אחד, והאזורי הודחו בשמינית הגמר מול המארחת דרום קוריאה, אחרי שערוריית שיפוט, בעקבותיה נדמה היה שדל פיירו חסר המזל כבר לעולם לא יזכה בתואר עם נבחרת איטליה.

ביורו 2004 המשיכה הקריירה של דל פיירו בנבחרת להתדרדר, כאשר איטליה הודחה כבר בשלב הבתים בעקבות תיקו 2:2 "תפור" בין דנמרק לשבדיה שהעלה את שתיהן לרבע הגמר.

ב-2005 ו-2006 הנסיך זכה בעוד שתי אליפויות עם יובה, אבל לאחר שפרשת הקאלצ'יופלו, המעורבות בשיבוץ השופטים, התפוצצה – שתי האליפויות נלקחו מיובה והיא הורדה לליגת המשנה.

בעוד שכוכבים דוגמת ויירה ואיברהימוביץ' העדיפו לעזוב, דל פיירו הביע את נאמנותו לקבוצה בכך שהיה הראשון שהכריז שיישאר גם בליגה השנייה. "ג'נטלמן לא עוזב כל כך מהר את הגברת הזקנה שלו", אמר.

במהלך היותה בליגה השנייה רשם את שערו המאתיים במדיה של הקבוצה. מיותר לציין שהוא הכובש המצטיין בכל הזמנים בתולדות המועדון, שחזר תוך עונה אחת לליגה הראשונה.

אבל הרגע הגדול של דל פיירו הגיע בקיץ 2006. שם, כשחקן ספסל בסגל האיטלקי למונדיאל, דל פיירו כבש את השער השני בחצי הגמר מול גרמניה, בדקה ה-120, ואף הבקיע את אחד הפנדלים לזכות האזורי בגמר מול צרפת.

את הפנדל היחיד החמיץ מי אם לא טרזגה, חברו של דל פיירו ליובה ואותו אחד שגזל מאיטליה את תואר אליפות אירופה. המעגל נסגר, ובגדול. הנסיך, כבר בן 31 וחצי, זכה בתואר החשוב בעולם – גביע העולם.

הוספת תגובה

טוען תגובות...