רוקד עם זאבים
בלמי היריבות מתמודדים עם רונאלדיניו ללא קושי. הבישול מול צ'לסי לא הוציא את הברזילאי לדרך חדשה, כי מה שמשנה זה החיוך שנעלם ולא יכולת המסירה
עומר ברק
|
רונאלדיניו. למדו את הטריק? (רויטרס)
"את יודעת מה הכי חשוב בריקוד?", שואל פטריק סוויזי בסרט "ריקוד מושחת". "הדבר הכי חשוב בריקוד", הוא עונה בלי שאף אחד שואל אותו, "זה המרחק".
זו אחת הסצנות החזקות בסרט, כשסוויזי מלמד איך לרקוד תוך כדי שמירת המרחב הפרטי. "אי אפשר לרקוד בלי מרחב פרטי", הוא מסביר. כמעט שני עשורים אחרי שהסרט הזה יצא, גם רונאלדיניו מתחיל להפנים את המסר.
אני רוצה להחזיר אתכם אל הדקה ה-57 מול צ'לסי. רגל ימין הולכת ימינה, רגל שמאל – שמאלה, ושוב רגל ימין. יש שם מרחק של 10 סנטימטר, אולי פחות, אבל זה מספיק לרונאלדיניו כדי ללהטט ולשלוח בישול אדיר לגודיונסן.
אלא שהפעולה הנהדרת הזאת רק הבליטה עד כמה רונאלדיניו במשבר ועד כמה עמוק כל העסק הזה. אחרי הכול, עד העונה שעברה היינו רגילים לראות את הריקוד הזה 8-9 פעמים במשחק אחד.
"הוא פשוט מדביק את הכדור לרגל", אמר עליו מאמנו, פרנק רייקארד, כשרונאלדיניו רק הגיע לברצלונה. וכדאי מאוד להתעכב על המשפט הזה כדי להבין איפה מתחיל המשבר של רונאלדיניו, ואולי גם איפה הוא נגמר.
כי עד העונה הזו, שחקנים חיפשו את הכדור בניסיון לעצור את רונאלדיניו. זה לא שהם למדו את הטריק, זה לא שהם יודעים איך להתמודד עם ההטעיות. הם פשוט הפסיקו לחפש את הכדור, והתחילו לחפש, עם כל האגרסיביות, את הרגל שדבוקה אליו.
הבן הטוב
האמת? כואב לראות את רונאלדיניו במשחקי ליגת האלופות העונה. אם פעם שמרו עליו שני שחקנים, שאותם הוא הצליח לעבור, אזי שהעונה נראה כאילו יצאה הוראה ברורה אחת מפי כל המאמנים – לכסח את רונאלדיניו.
טרי עשה את זה בצמד המשחקים בצורה לא אלגנטית בכלל, אבל יעילה מאוד. אחרי הכול, רונאלדיניו הוא לא הכשרון הראשון שמגיע ומנסה לסחרר את האנגלים. אז כן, בפעם הראשונה הם מסתחררים. בפעם השניה הם פשוט שולחים רגל ומבט ברור, שאם עוד פעם אחת אתה מנסה ללהטט אותם, הם שולחים אותך כל הדרך לטיפול נמרץ עוד לפני הדקה ה-60.
וזו מלחמה. הכדורגל הבריטי תמיד התאפיין במלחמה. אחרי הכול, לא לחינם יש בכדורגל הבריטי כינויים כמו "האקדוחנים" ו"התותחנים".
הרי אם נסתכל על מנצ'סטר יונייטד של 1999, ניזכר שהסמל הכי גדול והבלתי מעורער שלה היה רוי קין, שחקן שכל מה שהוא ידע זה לתת את הנשמה על המגרש ולעשות גליצ'ים באגרסיביות יותר גדולה מאשר כל אחד אחר.
אבל לרונאלדיניו קורה עכשיו בדיוק מה שקרה לרונאלדו לפני שנה וחצי. נעלם לו הברק מהעיניים. הלך הזיק. כן, הוא עדיין מחייך. אבל אם לתמצת את הבדל הגישות בינו לבין כל מי שמשחק נגדו – אז נגיד בקצרה שהם באים להילחם. רונאלדיניו, במטותא, פשוט מגיע לשחק כדורגל.
ואם אנחנו מחפשים הוכחה חותכת למה שעובר על רונאלדיניו, אפשר לחזור 3 שנים אחורה, אל הברזילאי עצמו שאמר: "אני מכיר רק סוג אחד של כדורגל – התקפי". אז מה זה, לכל הרוחות, הרגליים שנשלחות לעבר כל האזורים האינטימיים שלו?!?
יכול להיות, אבל ממש לא בטוח, שממרומי גיל 26 רונאלדיניו כבר מרגיש את הזקנה עמוק בפנים. אחרי הכול, מה נשאר לו להשיג? הקהל מטורף עליו, הוא אלוף עולם, אלוף אירופה ואלוף ספרד, זוכה תואר "כדורגלן השנה" וכל זה ב-4 שנים. וכשאתה מטפס אל הפסגה מהר מדי, גורסת קלישאה מפורסמת, אתה ממהר לרדת ולחפש ריגושים אחרים.
ואולי, אם צריך השערה נוספת, המלחמה של רונאלדו אסיס מוריירה נגמרה. מוריירה, או רונאלדיניו גאושו, כמו שאנחנו מכירים אותו, משחק כדורגל בעיקר בשביל אבא שלו. או יותר נכון, לזכרו של אבא שלו.
כי כשרואלדיניו היה בן 8, אביו, ז'ואאו, נפטר באופן פתאומי. מאז נושא עימו הברזילאי המוכשר קלטת וידאו של אבא לכל מקום. "אבא הסתכל על המצלמה", הוא מספר, "ואמר לי: 'יום אחד אתה תהיה כוכב באחד המונדיאלים".
אז הנה, היה. ורוברטו, האח הבכור, כבר לא צריך יותר להחנות רכבים, והמשפחה הסתדרה כלכלית, ברוך השם, מאז שהילד משחק בברצלונה ומפרסם את "נייקי". אז איזו סיבה בעולם, וודאי חושב לעצמו הבן הטוב, יש לי כדי לעלות ולהמשיך לחטוף מכות רצח על המגרש בכל שבוע?
אדוני השופט
תסלחו לי (או שלא, מה אכפת לי) על הקביעה הנחרצת מדי, אבל רונאלדיניו הוא גדול השחקנים בכל הזמנים. כן, כן, אני יודע – פלה, מראדונה, קאנטונה – לכולם נשמות גדולות יותר ממנו, אין ספק.
אבל מבחינת שליטה בכדור וחוכמת משחק, היחיד שמתחרה עם רונאלדיניו הוא זידאן. וזידאן, עם כל הכבוד לראיית המשחק שאין שניה לה, לא עשה אפילו חצי מהדברים שגאושו יודע לעשות על המגרש.
ואולי זה קצת כמו בילדות של רונאלדיניו, ששמועות מספרות שבגלל שהוא היה קטן וצנום - החברים בברזיל לא נתנו לו לשחק והכריחו אותו להיות השופט. גם העונה הזאת, מאז המונדיאל, רונאלדיניו די משקיף מהצד בעצב על כל העסק.
אני לא מקבל, אגב, את הטענות שרונאלדיניו מפנה את הבמה למסי. כן, ברור, השניים חברים טובים ומסי שחקן יצירתי מאוד, אבל רונאלדיניו לא בא כדי להיות כינור שני ועדיין לא רוצה לפנות את הבמה. זה פשוט, איך נאמר, מאוד קשה להישאר עליה כשכל הזמן איזה מגן בריטי דוחף אותך משם כשאתה לא שם לב.
כשהגיע רונאלדיניו לצרפת, אחרי מאבק משפטי ארוך ומכוער עם גרמיו, קבוצתו הברזילאית לשעבר, שאלו אותו העיתונאים מה שונה אצלו עכשיו, כשהוא משחק בפאריז סן-ז'רמן. "רק התסרוקת", הוא ענה בחיוך. "מהקוצים שהיו לי אז גדלו לי תלתלים ארוכים".
אחרי 27 שערים בעונה שעברה (17 בליגה ו-7 באלופות) ו-20 בישולים, אל תתפלאו אם התשובה הבאה שתגיע מרונאלדיניו כשעיתונאי ספרדי ישאל אותו "מה השתנה אצלך יחסית לעונות שעברה", יחייך רונאלדיניו את החיוך שכולנו כל כך אוהבים לראות, ויענה באותו תחכום ואותה פשטות – "רק ההנאה. אני פשוט כבר לא נהנה יותר".
כל הזכויות שמורות 2026-1999 © סיטינט בע"מ
/* LAST / NEXT ROUNDs */