אחרי ההדחה הכואבת מהמונדיאל, המאמן האהוב קיבל סוף סוף את התפקיד שכל גרמניה חלמה שימלא. האמירות כפרשן והמשימה: להחזיר את הנבחרת לצמרת העולמית
“יוליאן נאגלסמן בוחר את ההרכב. עדיין, עדיין", אמר יורגן קלופ כפרשן בשידור לקראת משחק הפתיחה של גרמניה במונדיאל נגד קוראסאו, שבו הציע לשלב את חלוץ שטוטגרט דניז אונדאב משריקת הפתיחה. תומאס מולר, ששידר לצידו, פרץ מיד בצחוק מתגלגל. "קלופו, אנחנו ביוני, ואתה מדבר כמו בספטמבר", הוא התבדח.
היה זה רגע ביזארי למדי, וקלופ התנצל עליו בדיעבד. הוא הגדיר את אמירתו כפליטת פה וטען כי פירוש המילה "עדיין" לא קצוב בזמן, וייתכן שנאגלסמן יהיה המאמן הלאומי לשנים ארוכות. זה לא שינה דבר, ורוב האוהדים שישבו בבית הזדהו מאוד את הקביעה. הם היו מעדיפים את קלופ בתפקיד במקום נאגלסמן כבר בגביע העולם. כל הסקרים בנושא הצביעו על כך באופן חד וברור. ועכשיו הם קיבלו את מבוקשם. קלופ מונה במקום נאגלסמן שהודח מהמונדיאל כבר בשלב הפלייאוף הראשון בהפסד סנסציוני לפרגוואי בפנדלים. חובת ההוכחה תהיה עליו, אבל הקרדיט איתו הוא יוצא למסע כמעט בלתי מוגבל. כל המדינה מאוהבת בו מזמן.
קלופ הוא הדמות הפופולרית ביותר בכדורגל הגרמני מאז פרץ לתודעה כמאמן מיינץ בתחילת המילניום. הוא אף השתתף כבר אז כפרשן בטלוויזיה ושינה לחלוטין את תפיסת התפקיד. הוא דיבר במקצוענות במקום לזרוק קלישאות, והצליח להעביר בפשטות ובבהירות רעיונות מורכבים ומעניינים. חשוב מכך, הוא היה כריזמטי באופן יוצא דופן. ספק אם היה בגרמניה אי פעם מאמן עם כמויות כאלה של כריזמה, ועבור מאמן לאומי זו תכונה פנומנלית. אדם כזה מסוגל לא רק לגרום לסגל להתלכד. הוא מאחד מאחוריו מדינה, והופך לפנים שלה ברחבי העולם.
ואם יש גם קבלות על הדשא, אז הבחירה ברורה. הגרמנים רצו את קלופ כמאמן גרמניה עוד כאשר עבד במיינץ. הכמיהה הזו התעצמה כאשר הפך לגיבור האולטימטיבי של בורוסיה דורטמונד והצעיד אותה לשתי אליפויות רצופות ב-2011 וב-2012. והיא האמירה עוד יותר כאשר הוא היה העילוי של אנפילד וזכה עם ליברפול בליגת האלופות ובאליפות אנגליה. בשנתיים האחרונות, אחרי שעזב קלופ זמנית את האימון בגלל שהתעייף, האפשרות הזו הפכה סוף סוף לריאלית. הרי זה לא היה רלוונטי בתקופת הזוהר של יואכים לב, וקלופ לא התכוון להפסיק את העבודה עם האדומים ממרסיסייד לפני שהגיע למסקנה על העיתוי הנכון לכך. כשהוא היה חופשי, צילו ריחף מעל נאגלסמן והפריע לעבודתו. ככל ששביעות הרצון מהמאמן הצעיר ירדה, כך היה ברור יותר ויותר מה חייב לקראות אחרי המונדיאל.
טוב, קלופ לא היה מובטל באמת. הוא היה חתום על חוזה מוזר למדי בלייפציג, שפגע במידה מסוימת בתדמיתו. רוב הגרמנים מתעבים את המועדון שהוקם על ידי הקונצרן האוסטרי רד בול, ולא מבינים כיצד הסכים קלופ לקבל ממנו שכר עתק, בניגוד מוחלט לעקרונות עליהם הצהיר בכל הזדמנות. אוהדי מיינץ ודורטמונד ראו בכך סוג של בגידה והניפו שלטים בנושא כדי להעביר לגיבור שלהם את המסר. ובכל זאת, הכתם הזה לא הרס את המוניטין של קלופ. הוא היה חזק מדי בכדי שמעשה מסוג זה יחסל אותו. ההגדרה הלא ברורה של תפקידו סייעה אף היא, כי הוא לא תפס מקום מרכזי בשיח הציבורי. מבחינת הפופולריות, הוא עדיין היה מספר אחת, ובפער עצום. וכעת הגרמנים אפילו מחבבים קצת יותר את רד בול, כי היא לא הערימה קשיים על שחרורו. ההתאחדות שילמה סכום נמוך כפיצוי, ואף התחייבה לקיים 3 משחקים של הנבחרת בלייפציג. זה לא נורא. אפשר לחיות עם זה.
נאגלסמן הרגיש היטב את החרב מעל ראשו. בכל הקשור לכריזמה, אין לו סיכוי קלוש להתמודד מול קלופ. בעמדת הפרשן, ניתח קלופ את שגיאותיו על תקן מחליפו המיועד, וההתלוצצות כבר לפני המשחק הראשון הייתה סמלית ביותר. היה דרוש קמפיין מצוין עם גביע עולם ביד כדי שנאגלסמן יוכל להמשיך בכהונתו עם גיבוי מצד האוהדים והעיתונאים. קשה לערער על איכויותיו אחרי הקריירה שעשה בהופנהיים, לייפציג ובאיירן מינכן, אבל בעיות בתקשורת וביחסי אנוש בלטו מאוד בהכנה למונדיאל. הספסול של אונדאב, עליו התלונן קלופ בעצמו, היה אומלל למדי, והסקורר כבש 3 שערים כמחליף. הפרת ההבטחה לאוליבר באומן כי יהיה השוער הראשון, תוך החזרתו של מנואל נוייר מפרישה, הייתה בעייתית אף היא. נאגלסמן היה שתלטן מדי ועקשן מדי. הוא הצטייר כאדם לא נעים. בהשוואה אליו, קלופ מהווה שינוי של 180 מעלות.
השאלה הגדולה היא אם קלופ באמת מתאים לתפקיד החדש. מאמן נבחרת הוא מקצוע שונה מהותית מאוד בהשוואה למאמן קבוצה. במועדון צריך המאמן לעבוד עם סגל מוגדר על בסיס יומיומי, ויש לו זמן ללמד את השחקנים את כל הדקויות. בנבחרת, יש לו שליטה על בחירת הסגל, אך המלאי מצומצם יחסית, והוא מקבל לידיו את הכוכבים הגדולים למספר שבועות בלבד במהלך השנה. דרושה גישה אחרת לגמרי, וההכנה למשחקים שונה בתכלית. לא כל מאמן קבוצה יצליח בנבחרת, ולא כל מאמן נבחרת יצליח בקבוצות. סמלית בהקשר זה העובדה כי שני המאמנים שהגיעו לגמר המונדיאל, לואיס דה לה פואנטה הספרדי וליונל סקאלוני הארגנטיני, כמעט ולא אימנו קבוצות בחייהם כלל.
אז אין לדעת אם קלופ יעשה את ההסבה בצורה חלקה, אך לפי הסימנים הסיכוי לכך גבוה יחסית. לשם התחלה, הוא היה מותש מאימון יומיומי וחיפש אתגר אחר. בנבחרת העומס על פני השנה נמוך הרבה יותר, וזה בדיוק מה שקלופ צריך בגיל 59. מבחינה פסיכולוגית הוא מסוגל למצוא את הדרך לליבו של כל שחקן, ולא תהיה כל בעיית סמכות בעבודה עם השחקנים המובילים בגרמניה. הוא רואה בתפקיד החדש שליחות, ומתאים יותר מכל אחד אחר לייצג את האומה כולה. קלופ עשוי לשפר מיידית את תדמיתה של גרמניה, הן בעיני האוהדים המקומיים והן ברחבי תבל. הוא אף מגדיר את המשימה כרחבה מאוד.
"אנחנו צריכים לשנות את הדברים מהיסוד", הוא קבע עוד בתפקידו כפרשן. גרמניה איבדה את היתרון המנטלי שאפיין אותה, והפכה בעשור האחרון לנבחרת שברירית מדי. קלופ אמור לשים דגש מיוחד על סוגיה זו, ויקבל לידיו סמכויות נרחבות גם בטיפוח השחקנים הצעירים. הוא אמור להיות המנהיג שיוביל לשיקום הכדורגל הגרמני, תוך הצבת יעדים שאפתניים. לכריזמה שלו תהיה חשיבות עצומה, במועדוניו הוכיח את עצמו קלופ כאדם שמסוגל לסחוף אנשים אחריו. כעת הוא צריך לעשות את זה במדינה שכך כל חיכתה לו. זו משימת חייו, והוא מוכן לה. במסיבת העיתונאים הראשונה ניתן היה לחוש בכך. קלופ העביר את המסרים בחדות, כפי שהוא עושה תמיד.
"אם לא תרצו בי יותר, אעזוב ללא פיצויים", הוא הכריז. את ההבטחה הזו הוא יקיים, אבל בינתיים כולם רוצים בו מאוד. מבחינת ההתאחדות, אין ולא יכול להיות מינוי טוב יותר. הוא מחזיר את החיוך לפניהם של האוהדים אוטומטית, אחרי הופעה כושלת נוספת בגביע העולם. וזה יהיה מסע מרתק ביותר.