משה סיני ל"שיחת היום" על המונדיאל ("נזכור את מסי כאחד הגדולים"), הגדלתו האפשרית ("גם אז אפשר ליפול ולא לעלות") והתחזית הפסימית לאירופה
הזכייה של נבחרת ספרד בגביע העולם, ליאו מסי, שחקני העבר, הנבחרת, מכבי ת”א, הפועל ב”ש והעבר: כוכב הפועל ת”א לשעבר, משה סיני, דיבר על הכל בראיון לתוכנית “שיחת היום” ב-ONE.
איך אתה לוקח את המונדיאל?
”מאיזו בחינה? הקצב או הטקטיקה?”.
מבחינת הכל. מה אתה חושב שאנחנו צריכים ללמוד מהמונדיאל? אבל קודם כל איך אתה מסכם את המונדיאל? ספרד הזוכה, מסי התפרק אתמול ובכה, אתה חושב שספרד הגיע לה לזכות ואיך אתה מנתח את זה?
”מה שאפיין את הטורניר הזה זה הקצב, הקצב של הנבחרות הקטנות שמשחקות נגד ברזיל או ארגנטינה או ספרד, ואתה אומר שזה ייגמר 4-5 ולא ככה הדברים בסוף. מה שהיה בולט מבחינתי זה קצב המשחק והאגרסיביות, ששום נבחרת לא מוותרת. יותר מזה זה שאתה רואה שחקני עבר כמו סימאונה שיושב ורואה, גם את הבן שלו, איזו תמיכה ופרגון והלוואי וזה היה אצלנו. אצלנו לא כולם מתאגדים סביב הנבחרת”.
הוא היה עם חולצה של ארגנטינה גם, זה בחור שלובש רק שחור, חגג כמו גדול ביציע.
”בדיוק, גם אינייסטה וצ’אבי אתמול שראו איך קפצו ושמחו. אני חסיד של הנבחרת ותמיד רוצה שהנבחרת תצליח, והלוואי וכולם היו מתלכדים סביב הנבחרת והיו אנרגיות חיוביות, זה היה חלק שהיה עוזר. מה שבלט זה ספרד שכל 10 השחקנים עושים עבודה הגנתית וכולם שותפים וזה דבר בולט, לעומת ארגנטינה שרק מסי עושה משהו יוצא דופן, לא קיבלנו אותו בשיא אז זה ההבדל”.
רק נעדכן שבאר שבע אם היא עוברת היא תשחק מול הכוכב האדום או לארן.
”קודם כל שיעברו את השלב הראשון. אני ראיתי את אלוף האלופים ואת מכבי וב”ש, התרשמתי ממכבי ת”א ולא ממשהו יוצא דופן, היא עשתה עבודה מצוינת לפי ההתחלה. אני לא חושב שהקבוצות הישראליות יכולות לתת איזה פייט ולעבור כמה שלבים קדימה לצערי, זו דעתי ועניין הקצב וכו’, גם כשאני מתעסק עם הנערים, האינטנסיביות לא כזאת גדולה כי הקבוצות לא יכולות לתת מצ’אפ אחת לשנייה”.
מה אתם לוקחים אז לבית הנבחרות ואיך אפשר לשנות משהו?
”אני שנים אומר ואנחנו גם מודעים לסיטואציה המדינית והפוליטית, אני טוען שילדים אחרי בר מצווה צריכים כמה שיותר לשחק בחוץ, טורנירים בחוץ. ועם הזמן אתה לומד את ההבדלים מהקצב שלך לקצב שם, מזג האוויר טיפה מטפטף פה ומבטלים משחקים וצריך לשנות מהיסוד, אבל מבחינת כישרון יש שנתונים 2010-2017, שחקנים מדהימים, אבל צריכים להתמודד עם רמה גבוהה ולהבין את המצ’אפ הזה. כשאתה עוצר כדור ועד שלוחצים אותך, זו לא אינדיקציה לרמה האירופית”.
צריך 20-30 משחקים ברמה כדי להבין.
”הייתי מסתפק גם בעשרה. אני אתן לך דוגמא, כשאני שיחקתי בנערים לפני 200 שנה היינו עושים בית ספר בליגה, אבל יצאנו לפורטוגל ולא ראינו את הכדור בכלל, לא הבנו את הקצב בכלל. אז אמנם אולי זה הצטצמם עכשיו ויש GPS וכו’, אבל זה לא מספיק כי אתה לא חש את המשחק עצמו”.
יש הרבה כוכבים במונדיאל הזה והם בלטו לטובה, אם זה אמבפה, הולאנד, מסי ועוד, לאמין ימאל לא היה במיטבו, למי אתה הכי מתחבר מביניהם?
”אני לא רואה מישהו שאני מתחבר אליו, כל אחד הגיע במאני טיים וכל אחד נתן את התפוקה שלו בצורה המקסימלית, לא ראית שחקן שדעך פתאום ולא הגיע למשחק. אני חושב שעד המשחק האחרון, המשחקים היו יוצאים מן הכלל, הקצב והשערים והאווירה, עכשיו היה חד צדדי, לא יודע כמה החזקת כדור היה לספרד לעומת ארגנטינה אבל בטוח הפרש משמעותי”.
שחקן הטורניר מבחינתך מי הוא? פרץ ויכוח מי היה אמור לקבל והחלו דעות.
”אין לי מישהו פייבוריט, מה הדעות?”.
דיברו על מסי, על כוכבים של אחרים. בספרד אף אחד לא בלט. הולאנד, אמבפה, אפילו על פאו קובארסי הבלם הצעיר שהחזיק את ספרד ולא קיבל.
”גם דני אולמו היה מצוין ובלט, הוא לא היה מבריק, אבל מאוד משמעותי, והשוער של ארגנטינה שאם הוא לא משחק שם אז נגמר 0:5. אי אפשר לגעת במישהו שהיה מעל כולם כמו במונדיאל הקודם של מסי ובזמנו מראדונה ופלה, לא היה מישהו שהיה מעל כולם בכמה דרגות”.
איך נזכור את מסי?
”אפשר רק להצדיע לו. ספורטאי ברמה מטורפת, לא רק היכולת האישית, אלא היכולת לחבר סביבו. יש שחקנים שלא רצים בדר”כ ויש כאלה שמתמרמרים ואומרים ‘למה הם רצים והוא לא?’, אבל כל אחד מבין ויודע שהוא רץ נכון ונזכור אותו כאחד הגדולים”.
שלושה גמרים, מעטים השחקנים שהגיעו.
”כן, והוא נתן את שלו”.
אתה בעד להגדיל עוד יותר את הנבחרות? אולי ככה נגיע לשם.
”אומרים את זה כבדיחה, אבל העניין שתמיד אפשר ליפול לא משנה אם נגדיל או לא, לא צריך לחפש הרפתקאות. אני חושב שהשנתון של 2003-2004 שהיה שנתון חזק מאוד, אני אומר בדיעבד אבל גם אמרתי אז, לקחת מהנבחרת הזאת 10-12 שחקנים, להרים אותם לבוגרים אפילו אם היו מפסידים, אבל העיקר לחבר אותם לשנים האלה. צריך לקחת תלכיד ולרוץ עם התלכיד, אני מדבר על הנבחרת, הגענו להצלבה עם קולומביה בזמנו והיינו נבחרת שרצה הרבה זמן וכל אחד יודע מה הוא עושה, אם זה אוחנה, קלינגר, דוידי וכו’”.
איך הבאת אותנו לקולומביה.
”עברנו את הבית האוקיאני וזה לא היה קל והיינו מתאמנים פעמיים במכון וינגייט למשך חצי שנה והכרנו אחד את השני, אז יש לזה מחיר. היום אתה לא יכול לעשות את זה, אבל כן אפשר לבחור 14-15 שחקנים שהם יהיו הבסיס ותוך כדי העונה יש שחקן בולט שאפשר לצרף, אבל לא משנה אם ירדת קצת בכושר אז מחליפים אותך, לתת לך לרוץ”.
תגיד את זה לבן שמעון שאתה רואה אותו כל יום.
”אני לא מקנא ברן והוא עושה עבודה מדהימה, אני רואה את הדברים והוא עובד נכון ומקצועית, אבל צריך את הכלים הנכונים והכי חשוב לא להלחיץ אותו. נכון שהוא מראה כלפי חוץ שהוא לא נלחץ, אבל אין דבר כזה”.
הוא נלחץ, הוא נלחץ.
”זה מה שאני אומר, אז כן, צריך לתת לו את הגיבוי המוחלט לעשות משהו שהוא שונה ממה שעשו ולבחון אותו כמובן, אבל לתת לו זמן”.
אולי אחרי מה שעבר אז כלום לא ישפיע עליו והוא יהיה קר רוח.
”לא עלינו, אבל זה כמו בית העלמין כשאומרים וואי וואי ואז שוכחים, אני מאמין שהוא שכח וחושב על העתיד”.