דה לה פואנטה הוא אולי מאמן הנבחרות הטוב אי פעם ולה רוחה הייתה צריכה להביס את ארגנטינה השלילית. רודרי השחקן המצטיין בצדק, ויש כאן שושלת חדשה
לפני המפגשים בחצי הגמר, נראו 4 המועמדות לכתר דומות יחסית ברמתן, וכל אחת מהן הייתה יכולה להיחשב למועמדת לזכייה בגביע העולם. מה שקרה לאחר מכן שינה לחלוטין את התפיסה התודעתית. ביום שלישי הכניעה ספרד ללא תנאי את צרפת, כמעט ולא נתנה לה לייצר הזדמנויות, והייתה צריכה לנצח בתוצאה גבוהה יותר מ-0:2. אתמול, בגמר מול האלופה המכהנת, הייתה עליונותה של אלופת אירופה גבוהה אפילו יותר. למעשה, היה זה הגמר החד צדדי ביותר שניתן לדמיין. השליטה הספרדית הייתה כה אבסולוטית שהסטטיסטיקה נראית לא הגיונית.
במשך כל המשחק כולל ההארכה, לא בעטה ארגנטינה אפילו פעם אחת למסגרת. היא לא הייתה קיימת מבחינה התקפית כלל. ליאו מסי מיעט לקבל כדורים והיה לא רלוונטי. אונאי סימון היה מובטל לחלוטין בין הקורות של הספרדים, ויכול היה לפנטז על ביקור בים. מהעבר השני, קבע אמיליאנו מרטינס שיא של 11 הצלות בגמר. חלקן הגדול אמנם לא היו קשות במיוחד, אבל הוא עדיין היה צריך להיות במיטבו עד שפראן טורס הכניע אותו סוף כל סוף בדקה ה-106. המאזן הסופי הזה, 0:12 באיומים למסגרת, בלתי נתפס, אבל אפילו הוא לא מספר את כל הסיפור. העניין הוא כי עד הספיגה, לא בעטה ארגנטינה לעבר השער הספרדי כלל, אפילו לא למסגרת.
זו עליונות שלא מותירה מקום לספק ומסירה את כל השאלות. ספרד היא אלופת העולם הכי ראויה והכי מוצדקת. היא סיימה את מונדיאל 2026 בתצוגה פנומנלית בכל הקשור להגנה ולשליטה במרכז המגרש. היא הלכה והשתפרה ככל שהטורניר התקדם, ואין בהיסטוריה של גביע העולם אף נבחרת עם ממוצע ספיגות כזה. רק כדור אחד נכנס לרשתה של ספרד ב-8 המשחקים במונדיאל הארוך בהיסטוריה, והיה זה שארל דה קטלארה הבלגי שהבקיע מול סימון ברבע הגמר. הבלגים אף היו הכי מסוכנים מעבר לכך, עם 5 כדורים למסגרת של סימון. אף יריבה אחרת אפילו לא התקרבה לכך. במשך כל המונדיאל, ביצע השוער הבאסקי מספר הצלות דומה למה שעשה מרטינס רק אתמול.
מי הנבחרת שמדורגת כעת במקום השני אי פעם מבחינת ממוצע שערי החובה? זו ספרד של מונדיאל 2010, שספגה פעמיים בשלב הבתים בו הפסידה לשווייץ, אבל שמרה על רשת נקיה בכל הנוקאאוט, עם 4 ניצחונות 0:1 רצופים. הנבחרת האדומה ההיא הגיעה אחרי זכייה משכנעת באליפות אירופה שנתיים קודם לכן, והפכה לאלופת העולם. כעת שיחזרה הנבחרת הנוכחית את ההישג המופתי הזה, ויש לומר כי היא עשתה זאת עם סגל שלא מתקרב – לפחות על הנייר – למה שעמד לרשותו של ויסנטה של בוסקה לפני 16 שנה.
איקר קסיאס, סרחיו ראמוס, ג'רארד פיקה, קרלס פויול, ז'ואן קאפדבילה, סרג'יו בוסקטס, צ'אבי אלונסו, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, פדרו, דויד וייה. זה היה ההרכב שעלה לכר הדשא ביוהאנסבורג וניצח בגמר בהארכה הדרמטית את הולנד בתוצאה 0:1. אגב, מאזן האיומים למסגרת היה אז 5:6, וזכורה מאוד ההחמצה של אריאן רובן ברגע שהיה יכול לשנות את ההיסטוריה לחלוטין. מי מהסגל הנוכחי יכול להיכנס להרכב ההוא? לאמין ימאל במקום פדרו זה שינוי מתבקש. אולי מארק קוקורייה במקום קאפדבילה, אבל זה שנוי במחלוקת. צריך למצוא מקום לרודרי, אבל לא ברור על חשבון מי. אולי צריך למצוא מקום גם לפדרי, אבל הוא נותר על הספסל ונכנס כמחליף אפילו אתמול.
המסקנה ברורה. ספרד מודל 2010 הייתה נבחרת של כוכבי על. ספרד מודל 2026 היא נבחרת. נקודה. לאמין ימאל הגיע בכשירות לקויה, הבקיע שער בודד במהלך כל הטורניר, ולא התעלה לרמתו הרגילה. פדרי לא היה במיטבו עד כדי כך שהפך לפחות רלוונטי. ובכל זאת, ספרד הייתה מעל כולם.
את הקרדיט על כך יש להעניק ללואיס דה לה פואנטה, אולי מאמן הנבחרות הטוב שהיה אי פעם. הוא זכה באליפות אירופה עד גיל 19, באליפות אירופה עד גיל 21, ואז קיבל לידיו את הנבחרת הבוגרת וזכה באליפות אירופה ובגביע העולם בשני הטורנירים הגדולים הראשונים שלו. אפשר להוסיף בשביל הכיף גם את ליגת האומות ב-2023. לדה לה פואנטה יש דרך והשקפת עולם, והן עובדות באופן קרוב לשלמות. ביורו 2024 זו הייתה נבחרת מלהיבה ואטרקטיבית יותר, והקיץ היא הייתה פחות נוצצת מבחינת יצירת מצבים ליד שער היריבות. אפשר אפילו לקרוא לה קצת משעממת. כל עוד הגביע ביד, ובצדק רב, זה לא ממש אכפת לה.
רודרי, השחקן המצטיין של יורו 2024, הוכתר גם לשחקן המצטיין של מונדיאל 2026 והניף את הגביע כקפטן. הוא הכוכב האולטימטיבי של הנבחרת שמקדשת את הנעת הכדור ושליטה בקצב המשחק. הוא אף הצטרף כעת לרשימה המצומצמת והיוקרתית של כוכבים שזכו במונדיאל, אליפות היבשת שלהם, גביע האלופות / ליגת האלופות, וגם בכדור הזהב. היא כוללת את גרד מולר, פרנץ בקנבאואר, זינדין זידאן, ריבאלדו, רונאלדיניו וליאו מסי. האיש שחגג במהלך הטורניר הזה את יום הולדתו ה-30 הוא כוכב בקנה מידה היסטורי, אבל איכשהו הוא לא מרגיש כוכב בכלל. צ'אבי ואינייסטה היו צנועים, אך הוא צנוע עוד יותר. הוא המופת של כדורגלן שכל מאמן רוצה, והדרך בה התאושש בהדרגה מהפציעה הקשה בברכו כדי לחזור לטופ ראויה להערכה גדולה.
בגמר יורו 2024 מול אנגליה יצא רודרי במחצית בגלל פציעה, אתמול הוא השלים 106 דקות מעולות. בשני המקרים, החליף אותו מרטין סובימנדי שנכנס למשבצת ביעילות מרהיבה. באופן כללי, השינויים של דה לה פואנטה תוך כדי תנועה עבדו בשני הגמרים, ואת שערי הניצחון הבקיעו המחליפים.
לפני שנתיים היה זה מיקל אוירסבאל, אתמול התכבד פראן טורס להיות בתפקיד אנדרס הקדוש מ-2010, מבישול של ניקו וויליאמס שנכנס כמחליף אף הוא. כוכב בילבאו, שהיה באנקר בהרכב ב-2024 והבקיע את השער הראשון בגמר, היה הפעם על תקן סופר סאב, וגם התוכנית הזו הצליחה מעל ומעבר. בהקשר זה, חייבים כמובן להזכיר את מיקל מרינו שכבש את שערי הניצחון על פורטוגל בשמינית הגמר ועל בלגיה ברבע הגמר דקות אחרי שנכנס. גם אתמול הוא פיספס בסנטימטרים בהארכה, וכמעט הפך לגיבור הגמר.
לצד רודרי, מועמד ראוי לתואר איש המשחק אתמול היה פאו קובארסי שהשלים יותר מסירות מכולם (121) והפגין קור רוח מופלא בעורף. הוא עשה היסטוריה ביחד עם לאמין ימאל עוד לפני שריקת הפתיחה, כי מעולם לא היו קודם לכן שני טינאייג'רים ששיתפו פעולה בגמר גביע העולם. בסופו של דבר, הוא אף זכה בצדק רב בתואר השחקן הצעיר המצטיין של הטורניר לפני חברו לברצלונה. היה זה טורניר חלומי עבורו לצד אמריק לאפורט, וגם המגינים עשו עבודה כבירה לכל אורכו. ההימור של דה לה פואנטה על פדרו פורו היה מעולה, ואיש טוטנהאם תרם רבות גם התקפית. באשר לקוקורייה, אפשר להתחיל לדבר עליו במונחים של אחד המגינים השמאליים הטובים בתבל, והמעבר לריאל מדריד ישדרג אותו עוד יותר.
באשר לארגנטינה, התוכנית שלה לגמר הייתה לשבש עד כמה שניתן את הנעת הכדור הספרדית באמצעות משחק פיזי על גבול האלימות. במחצית השנייה בחצי הגמר מול אנגליה אפשר היה לראות את הפוטנציאל ההתקפי של אלופת העולם היוצאת, אך היא ויתרה עליו לחלוטין אתמול – וזו הייתה טעות גסה. בהיעדר יוזמה של השחקנים בתכלת-לבן, לספרד היה קל עוד יותר לשלוט בקצב.
המרדף המתמיד אחרי מובילי הכדור באדום התיש את הארגנטינים, והנטיה לכסחנות גרמה בסופו של דבר לאנסו פרננדס לקבל כרטיס אדום מטופש במיוחד, שניות לפני ההארכה. בנחיתות מספרית, המשימה הפכה לקשה עוד יותר, אבל ארגנטינה הייתה חייבת להשתדל לעשות הרבה יותר כאשר היו לה 11 שחקנים על המגרש, והחילופים של המאמן ליונל סקאלוני לא עוררו השראה בלשון המעטה. לאוטרו מרטינס, שהבקיע כג'וקר בשני המשחקים הקודמים, נותר הפעם על הספסל, וחבל מאוד שכך.
התסריט היה דומה לגמר 2014, בו הפסידה ארגנטינה לגרמניה בהארכה, במשחק בו היא בחרה בכוונה תחילה בטקטיקה הגנתית ביותר. אז היא לפחות איימה פעמיים על המסגרת של מנואל נוייר, והויתה גם העבירה השנויה במחלוקת של השוער הגרמני על גונסאלו היגוואין. הפעם לא היה אפילו תירוץ מסוג זה. הפיאסקו היה מוחלט, ואפשר היה רק לרחם על מסי שפרץ בבכי אחרי שחלומו נגוז. הנבחרת שלו לא עזרה לו, והוא עצמו לא הצליח לבוא הפעם לידי ביטוי.
למעשה, הגישה השלילית והאלימות המוחצנת הזכירו יותר דווקא את הגמר של 1990 מול מערב גרמניה. אז, למרות שדייגו מראדונה היה על המגרש, הימרה ארגנטינה האפורה של קרלוס בילארדו על סגנון מחפיר באופן קיצוני, לא בעטה אפילו פעם אחת למסגרת וסיימה עם שני כרטיסים אדומים. פנדל גבולי מאוד של אנדי ברמה הכריע את ההתמודדות ההיא בדקה ה-85, וכל חובבי הכדורגל הנייטרלים נשמו לרווחה. איש חוץ מהארגנטינים לא רצה לראות את ארגנטינה ההיא מניפה את הגביע. מראדונה בכה אז, בערך כמו מסי אתמול. גם הוא לא הצליח להתגבר על המציאות ולשמור על הכתר. מסי, כמו מראדונה, יישאר עם זכייה אחת בגביע העולם.
אז ארגנטינה השוותה שיא עם 4 הפסדים בגמרים בגביע העולם, ו-3 המקרים האחרונים היו מוצדקים מאוד כי היא הייתה ראויה להפסיד בתוצאה גבוהה יותר מ-1:0 ב-1990, ב-2014 וב-2026. לעומת זאת, ספרד שומרת על מאזן מושלם בגמרים – היא ניצחה אתמול כמו ב-2010, והיא יודעת היטב שהשיטה שלה עובדת. היא תנסה להמשיך את השושלת ביורו 2026, עם שלד שלא אמור לעבור שינויים מרחיקי לכת. כרגע, זו הנבחרת הטובה בעולם, וזה הוכח בשני המשחקים האחרונים שלה.