שערים, התקפות ובלי הגנות: במשחק הטוב ביותר שצפינו, נבחרת 3 האריות עם הישג השיא שלה מ-1966. שלושער לסאקה, צמד לאמבפה שהפך למלך שערי המונדיאל
כל כך הרבה מילים אפשר לכתוב וכל כך הרבה דברים אפשר להגיד, אבל מרגיש שכל מה שנגיד רק יוריד מהערך של המשחק שצפינו בו הלילה (בין שבת לראשון), אז רק תמשיכו לקרוא. צרפת ואנגליה נפגשו לקרב על המקום השלישי במונדיאל 2026, כשבסיום אחד מהמשחקים הטובים שצפינו בשנים האחרונות, כנראה הכי טוב בטורניר בחודש וחצי האחרונים, נבחרת שלושת האריות ניצחו 4:6 ענק את הטריקולור.
למרות הפתיחה, ננסה להבין מה ראינו היום. כדורגל התקפי, שערים יפים, התקפות מתפרצות, רשתות שלא הפסיקו לרעוד, השחקנים הטובים בעולם ומעל הכל – יוקרה של נבחרות שלא מוותרות, למרות כל הסטיגמות שהיו בהתחלה, כשאחרי ארבעה שערים בחצי השני, אף אחד לא ציפה לזה, אבל אף אחד לא ציפה למה שראינו בחצי השני עם שישה שערים נוספים.
שתי הנבחרות התאכזבו בחצי הגמר, הפסידו לארגנטינה וספרד ואמורות היו לשחק בקרב אדיר על המקום השלישי, בו אף אחד לא באמת רוצה להיות כי עבור הספורטאים, זה הדבר הכי מביך שאפשר להגיד – ‘הפסדנו בחצי הגמר ואנחנו לא בגמר’, כשגם שחקן צרפת התבטא לפני מספר ימים על כך, כאשר איברהימה קונאטה אמר: “אף אחד מאיתנו לא רוצה לשחק מול אנגליה”.
לפעמים למילים יש משמעות, כשמחשבה יוצרת מציאות. כך זה היה נראה גם בפתיחת המשחק ובעיקר בחצי השני, כאשר אנגליה הובילה 0:4 אדיר אחרי 45 דקות והשחקנים של שלושת האריות רוקדים על המגרש, כשמנגד שחקני צרפת היו אומללים, מתוסכלים, והיו כאלה שחושבים שדידייה דשאן ייפרד מהנבחרת עם תבוסה כואבות במיוחד.
דקלאן רייס פתח את הסכר עם שער מופלא מחוץ לרחבה כבר בדקה השלישית, 15 דקות מאוחר יותר הוא כבר בישל בכדור קרן לאזרי קונסה שהכפיל את היתרון, בדקה ה-37 בוקאיו סאקה עלה על הלוח ועשה 0:3, כאשר בתוספת הזמן של המחצית הראשונה, הוא גם השלים צמד גדול וכאמור, 0:4 עוד לפני הירידה להפסקה ומפה זה היה נראה חגיגה לבנה בלבד.
אולם, דשאן לא רצה להיפרד מהטורניר באופן הזה וביצע ארבעה חילופים, כשמעל הכל, מי שכן הגיע מהדקה הראשונה למשחק זה לא אחר מאשר קיליאן אמבפה, ומפה החזרה לקאמבק היסטורי התחיל. בדקה ה-48 החלוץ הצרפתי כבש אחרי מסירת עומק של אוליסה, העלה את מאזנו לתשעה שערים בטורניר ועקף את ליאו מסי, כשבנוסף גם עלה ל-21 בכל הזמנים, שם הוא השתווה לפרעוש.
הטריקולור היו בבליץ מטורף, דקות מטורפות של צרפת שלא הרפתה מהשער של דין הנדרסון והחבורה של דשאן רצתה להמשיך לחזור למשחק, וזה קרה. בדקה ה-54 בראדלי ברקולה קיבל כדור עומק לרחבה וצימק ל-4:2, כאשר 12 דקות לאחר מכן, חילופי מסירות של אמבפה את אוליסה, הסתיימו בשער ה-10 של הכוכב הגדול וה-22 שלו בכל הזמנים (עקף את מסי), שיא אדיר לכל הדעות. וצריך לזכור, יש לו עוד לפחות שני מונדיאלים בהמשך.
צרפת חיפשה שוויון מטורף, טוכל ביצע חילופים ובדקה ה-87 הוא נרגע. ג’ד ספנס חדר לרחבה וסחט פנדל, סאקה ניגש לנקודה הלבנה ועשה 3:5. חשבתם שנגמר? לא ולא. בתוספת הזמן קיבלנו עוד שני שערים, כאשר זה התחיל עם חטיפת כדור של דאיו אופמקאנו שבישל לאוסמן דמבלה שצימק ל-5:4. אם זה לא מספיק, ג’וד בלינגהאם חטף במרכז המגרש, רץ כל הדרך לרחבה וקבע 4:6 אדיר.
אז המשחק הבטיח רבות, והוא סיפק יותר ממה שהבטיח, כי אין ספק שאף אחד לא ציפה שנקבל מה שקיבלנו. 4 שערים בחצי הראשון, 6 בחצי השני, דרמות, דפיקות לב, היסטוריה בכל צד, שערים אדירים. טוכל אחרי האכזבה האדירה מההדחה בחצי יצא מרוצה ויכול להבין, לעתיד, שאולי צריך לסמוך יותר על הכלים ההתקפיים שלו. מנגד, דשאן נפרד עם הפסד מהנבחרת שהוא אימן כל כך הרבה שנים וכעת נותר יהיה רק לחכות ולראות מה הדור האדיר של צרפת יעניק לנו בהמשך השנים.
