הכוכבים והאגדות ששיחקו מול הולנד מול חבורה אפקטיבית של שחקנים שרובם מתחת לרדאר: ההשוואה בין הסגל הנוכחי של לה רוחה לזה שזכה לפני 16 שנים
ב-2010 ספרד הגשימה חלום היסטורי, כשזכתה בפעם הראשונה בגביע העולם אחרי ניצחון 0:1 על הולנד בגמר, בזכות שער בלתי נשכח של אנדרס אינייסטה בהארכה. 16 שנים חלפו, וכעת נבחרת ספרד שוב עומדת במרחק של משחק אחד בלבד מהתואר, כשהיא תפגוש את ארגנטינה בגמר המונדיאל.
למרות שהסגל הנוכחי לא עמוס באותם שמות אגדיים שאפיינו את דור הזהב של ויסנטה דל בוסקה, הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה מגיעה עם רצף הישגים מרשים ורוצה להפוך לראשונה מאז ברזיל של 1962 ששומרת על תואר אלופת אירופה ומוסיפה גם זכייה במונדיאל.
קווי הדמיון בין שתי הגרסאות של ספרד רבים. שתי הנבחרות הגיעו למונדיאל אחרי זכייה ביורו שנתיים קודם לכן. ב-2010 רק שלושה שחקנים בהרכב הגמר לא היו חלק מהזכייה ביורו 2008, וגם הפעם רק שניים משחקני ההרכב מול צרפת בחצי הגמר לא היו חלק מהסגל שזכה ביורו 2024.
מעניין לגלות כי הסגל הנוכחי דווקא מבוגר יותר בממוצע מזה של 2010, 27.8 לעומת 26.7 שנים, אך הרבה פחות מנוסה בזירה הבינלאומית. שחקני ספרד של 2010 הגיעו עם ממוצע של 56 הופעות בנבחרת, בעוד שהסגל הנוכחי עומד על 33 בלבד.
גם מבחינת ההישגים הקבוצתיים, הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה מרשימה במיוחד. היא רשמה רצף של 37 משחקים ללא הפסד, נתון המשתווה לשיא העולמי של איטליה – והפכה לנבחרת הראשונה בתולדות המונדיאל ששומרת על שש רשתות נקיות בטורניר אחד.
אחד הנתונים המפתיעים הוא שקסיאס היה מבוגר ב-14 ימים בלבד מאונאי סימון כאשר שיחק בגמר המונדיאל. קסיאס הגיע לגמר עם 110 הופעות בנבחרת ונחשב לאחד מגדולי השוערים בכל הזמנים, בעוד שסימון עומד כיום על 65 הופעות בלבד.
עם זאת, גם שוער אתלטיק בילבאו כבר הספיק לרשום הישג היסטורי, כשהפך לשוער עם מספר המשחקים הרצופים הגבוה ביותר במונדיאל ללא ספיגה בזמן החוקי, שישה משחקים, רצף שהחל כבר במונדיאל 2022.
סרחיו ראמוס וז'ואן קאפדווילה הגיעו לגמר 2010 עם ניסיון בינלאומי עצום של 66 ו-51 הופעות בהתאמה. לעומתם, פדרו פורו ומארק קוקורייה מגיעים עם 23 ו-31 הופעות בלבד, אך הציגו יכולת מצוינת לאורך הטורניר למרות עונות לא פשוטות בטוטנהאם ובצ'לסי.
גם במרכז ההגנה יש דמיון מעניין. ב-2010 שילבו קרלס פויול הוותיק וג'רארד פיקה הצעיר כוחות, ואילו כיום מדובר באיימריק לאפורט ופאו קוברסי בן ה-19. בעוד פויול ופיקה ספגו שני שערים בלבד בדרך לזכייה, לאפורט וקוברסי ספגו שער אחד פחות עד כה, כולל הופעה אדירה מול התקפת העל של צרפת, שכללה את קיליאן אמבפה, מייקל אוליסה ואוסמן דמבלה.
צמד הקשרים האחוריים של 2010, סרחיו בוסקטס וצ'אבי אלונסו, נחשב במשך שנים לאחד הטובים בעולם. הם שלטו בקצב המשחק, חילצו כדורים והכתיבו את הסגנון של ספרד. ב-2026 רודרי ופביאן רואיס עושים עבודה דומה. רודרי, זוכה כדור הזהב של 2024, מוביל את המונדיאל במספר המסירות ומדורג בין המובילים גם במספר התיקולים, בעוד רואיס ממשיך להציג יציבות מרשימה אחרי שתי זכיות רצופות בליגת האלופות.
קדימה יותר במגרש, קשה כמובן להתחרות בשיתוף הפעולה האגדי של צ'אבי ואינייסטה, שזכו יחד בשני גביעי אירופה, במונדיאל, בשבע אליפויות ספרד ובארבע זכיות בליגת האלופות. דני אולמו ואלכס באאנה מציגים טורניר נהדר, אך עדיין רחוקים מהמעמד ההיסטורי של צמד הקשרים האגדי.
ב-2010 דויד וייה היה הכוכב הגדול של ספרד עם חמישה שערים, בדיוק כמו מיקל אויארסבאל במונדיאל הנוכחי. החלוץ של ריאל סוסיאדד מציג יחס מרשים של שער בכל שני משחקים במדי הנבחרת וכבר מצא את הרשת חמש פעמים בטורניר. לצדו משחק לאמין ימאל, שעדיין לא כבש בקצב המצופה ממנו, אך ממשיך להיות אחד השחקנים המסוכנים ביותר של ספרד ומושך אליו את מירב תשומת הלב של ההגנות.
ב-2010 פדרו היה הכישרון הצעיר שפרץ עם שמונה הופעות בלבד בנבחרת, בעוד שפרננדו טורס עלה מהספסל. ב-2026 נדמה שימאל כבר נמצא עמוק בתוך מרכז הבמה, וגם אם מבחינת מספר השערים הוא עדיין לא בשיאו, השפעתו על המשחק ניכרת כמעט בכל התקפה.
ההשוואה בין שתי הנבחרות אינה פשוטה. ספרד של 2010 נחשבת לאחת הנבחרות הגדולות בתולדות הכדורגל, עם שורה של אגדות שהפכו לאייקונים עולמיים. מנגד, הנבחרת הנוכחית אולי פחות נוצצת מבחינת שמות, אך היא מציגה משמעת טקטית, יציבות הגנתית ואופי יוצאי דופן.
כעת נותר לה מבחן אחד אחרון בלבד. אם תנצח את ארגנטינה בגמר ותניף את גביע העולם, ייתכן שגם הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה תיכנס לאותה שיחה יוקרתית לצד דור הזהב של 2010.