אופק אנטמן מדבר בראיון מיוחד על הסטטיסטיקה שלא כולם מכירים ("בכמעט 50% מהמשחקים שמרתי על שער נקי"), החוויות המפוספסות בחו"ל והייחוס המשפחתי
תפקיד השוער הוא תפקיד לא פשוט, בטח כשאתה בן של שוער עבר גדול. עם המציאות הזאת מתמודד השוער אופק אנטמן, בנו של שוער העבר ואחד מבכירי מאמני השוערים בישראל גיורא אנטמן ואחיו של שוער מכבי נתניה, ניב אנטמן.
אופק בן ה-30, רשם קדנציות טובות במדי הפועל עכו, כשהשנה הוא היה חלק מרכזי בהישארותה בליגה הלאומית ואף מעבר לים, בליגת ה-USL, השנייה בטיבה בארה"ב וגם רשם קדנציה בליגה היוונית ובהפועל חדרה.
כעת, בראיון מיוחד ל-ONE, אנטמן מדבר על העונה האחרונה, הייחוס המשפחתי ומדוע זה מקשה בישראל, התקופות בארה"ב וביוון, היחסים עם אחיו הגדול ניב, הסטטיסטיקה בליגה הלאומית והמטרות לעונה הקרובה.
אופק, נתחיל בעונה האחרונה בעכו, שיחקת שם בחצי העונה האחרונה שהייתה לא פשוטה אבל הסתיימה בהישארות…
"הגעתי לשם בסוף חודש ינואר, כשהגעתי הקבוצה הייתה בסיטואציה של כמעט להעפיל לפלייאוף העליון. לא התחלתי בשער ישר כשהגעתי, אבל הקבוצה נקלעה לסיטואציה מפחידה בה היה חשש לרדת ליגה ונכנסתי לשער כי היו צריכים את הניסיון שלי. חדר ההלבשה בעכו היה בין הטובים שהייתי: מאוד מלוכד, חבר'ה טובים ומשנכנסתי לשער עשינו תוצאות מאוד טובות ועמדנו במשימה להישאר בליגה".
זו הייתה סגירת מעגל עבורך לחזור לעכו?
"כן, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהשארתי את עכו בליגה. הייתי שם כבר לפני שעברתי לארה"ב וזה מה שהוביל אותי למעבר הזה. זו הייתה ממש סגירת מעגל מבחינתי".
היו רגעים שחששת שתרדו?
"כשנכנסתי לשער לא היה לי ספק שנישאר. כמו שאמרתי, חדר ההלבשה היה טוב וכך גם השחקנים. אולי היה לנו קצת חוסר ניסיון, אבל בסה"כ לא הרגשתי שנרד. שמחתי להביא מהניסיון שלי ולעשות את העבודה".
התחלת את העונה בכלל בחדרה. קבוצה שציפתה לחזור לליגת העל תוך עונה אחת ובכלל ירדה לאחרונה לליגה א'. מה מנקודת מבטך לא הסתדר?
"הרבה דברים לא הסתדרו. הציפיות היו באמת לעלות לליגת העל וקשה לי לגעת בנקודה אחת ספציפית, אבל אם בכל זאת אנסה למצוא אז עשינו לא מעט תוצאות תיקו בפתיחת העונה שזה גרם לפתיחת פער מהצמרת. בסה"כ הקבוצה הייתה במקום טוב יחסית לאורך הדרך: כשעזבתי את חדרה לעכו, הבנתי שזה לא הולך לעלייה, אבל הקבוצה הייתה מעל לקו האדום. היו לי ארבעה שערים נקיים, עם שני הפסדים בלבד ועם לא מעט תוצאות תיקו".
כואב לך? בסוף שיחקת איתם בליגת העל…
"מאוד. הייתי בחדרה שנתיים וחצי והתחברתי לאנשים ולמקום. הרגשתי שם כמו בן משפחה למרות שהדרך שעזבתי אולי קצת צרמה כי בסה"כ עשיתי עבודה טובה. יש לי נתון די טוב בליגת העל שלא הרבה יודעים: בכמעט 50% מהמשחקים ששיחקתי, שמרתי על שער נקי שזה לא מובן מאליו. בשנתיים בעכו לפני שעברתי לארה"ב היו לי 30 שערים נקיים ב-60 משחקים.
"אבל אם נחזור לחדרה: בליגת העל, בסוף העונה כששיחקתי זה כבר היה מאוחר מדי. ביחד איתי הקבוצה עשתה שני ניצחונות מחמישה משחקים וגם אמרו לי שיכול להיות שאם הייתי משחק מההתחלה, אולי הקבוצה לא הייתה במקום הזה. אבל זה שייך לעבר וצרם לי שהקבוצה הגיעה למצב הזה. אני בטוח שהם יעלו בחזרה כי יש תנאים טובים, כסף בזמן ומתחם אימונים מהטובים בארץ. אלו אנשים שנותנים את כל כולם לטובת הכדורגל, למרות שאני לא מכיר את האנשים שנכנסו כרגע".
עם הסטטיסטיקה הזאת, למה אתה לא בליגת העל?
"שאלת השאלות. אני חושב שאפשר לקרוא לזה גם חוסר מזל, כי בכדורגל צריך את זה. אבל קשה לי לגעת בדיוק בנקודה למה זה לא קרה.הייתי בארה"ב וגם שם עשיתי דברים טובים מבחינה מקצועית. אולי זה לא היה מסוקר מספיק. אני חושב שמגיעה לי הזדמנות בליגת העל: כל המאמנים שאימנו אותי והשחקנים שחוו אותי, נתנו לי רק פידבקים טובים ואני יודע להעיד גם על עצמי על יכולת כזאת או אחרת. כי בסופו של דבר, הנתונים מראים את זה. כשקיבלתי את ההזדמנות בליגת העל בחדרה, זה היה מאוחר מדי. אני חושב שמקומי בליגת העל".
בישראל זה קשה להיות הבן של?
"כן, כנראה. אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות, כי גדלתי עם אבא שהוא אמנם מהמקצוע, אבל מאוד אובייקטיבי שתמיד אמר לי להצליח בזכות עצמי וגם כשלא שיחקתי הוא אף פעם לא התערב ואמר שזה אני בזכות עצמי ולא בגלל שהוא אבא שלי. אני חושב שיש משהו בארץ שנתפס אחרת להיות הבן של. תראה למשל את הבן של זידאן שהיה בריאל מדריד ולאחרונה היה במונדיאל בנבחרת אלג'יריה. אני לא חושב שזה צריך לקבל חשיבות יתרה, אבל עובדתית זה כנראה משהו שמשפיע".
מה זה באמת להיות הבן של? ספר על שיתוף הפעולה?
"בזמנו הוא עבד במכבי חיפה ובהפועל ב"ש וכל אחד היה באימונים בבוקר. אבל בתור אבא, הוא תמיד היה אפילו יותר נוקשה כלפיי בקטע שאמנם הוא אבא שלי, אבל הוא נכנס לדמות המאמן אז האימון אובייקטיבי וכשצריך אחרי משחקים הוא נתן לי בראש. כשהוא נכנס לדמות מאמן השוערים הוא יותר נוקשה מאחרים".
מה הדבר שהכי למדת ממנו?
"עצם היותי היום שוער, זה אומר הכל שהוא למעשה עזר לי. כל הטיפים, כל הטכניקות. לא מעט שוערים עברו אצלו והיו במכבי חיפה וקיבלו בסיס טוב. מלבד העובדה שלמדתי להיות שוער טוב, למדתי להיות בן אדם טוב".
שוער זה התפקיד הכי אכזרי בכדורגל?
"ללא ספק, בעיקר מנטלית. אתה אף פעם לא יודע מתי ההזדמנות תגיע וכשהיא מגיעה אתה צריך להיות מוכן ולשמור על המקום שלך. זה נכון לכל עמדה, אבל הסיכוי של שוער לשחק הוא יותר נמוך. גם כשאתה שוער ראשון, אתה כל הזמן בתחרות עם השוער השני. אתה הרי התחנה האחרונה ויש עליך לחץ יותר גדול משחקנים אחרים".
מה הכי חשוב לשוער היום?
"שני דברים מרכזיים: הראשון הוא ביטחון שזה המפתח להכול לפי דעתי. הדבר השני הוא הפחד לא לטעות. ברגע שאתה לא מפחד לטעות, אתה משחק יותר משוחרר ויכול לבוא לידי ביטוי בצורה הכי טובה".
דיברת קודם על תחרות. מה זה לגדול עם עוד אח שהוא שוער ובאותו סדר גודל של גילאים?
"היום הגענו לשלב בקריירה שאין הבדל בגילאים (צוחק). אף פעם לא הרגשתי איזושהי תחרות והיחסים בינינו מאוד טובים. אנחנו מפרגנים אחד לשני, הצלחה של אחד מאיתנו היא הצלחה של שנינו. כן ברגע שהוא חותם בקבוצה אז הדלת שלי נסגרת שם לאותה עונה (צוחק), אבל כבר היינו ביחד בהפועל חיפה בליגת העל כשהוא היה השוער הראשון ואני הייתי על הספסל המחליף. הייתי אז שוער צעיר וזו הייתה תחילת הדרך שלי ושלו. היה פרגון שהוא יצליח ופחות חשבתי על עצמי. היום בסיטואציה כזאת זו שאלה טובה".
ואתם מתאמנים ביחד לפעמים?
"יצא לנו כשגדלנו להתאמן ביחד עם אבא, אבל היום לכל אחד יש את הקבוצה שלו או שהוא עסוק. ניב נשוי עם שלוש בנות ויש לו שני אימונים ביום אז קצת פחות מתאמנים ביחד. אבל כשיש הזדמנות, זה קורה. אחרי משחקים אנחנו מנתחים את המשחק, רוצים שהשני יצליח. יוצא לנו לדבר על שוערים, על הצלות, עכשיו אנחנו רואים את המונדיאל ומנתחים את המשחקים אחד של השני".
היה לכם סיכוי להיות שחקנים בתפקיד אחר?
"במקרה של אחי לא, הוא תמיד רצה ללכת בדרך של אבא. במקרה שלי זה מצחיק כי היה לי מאמן שוערים בארה"ב שאימן בנבחרת סרביה ותמיד היה אומר לי שאני שחקן עם כפפות ולא שוער. אחת החוזקות שלי היא משחק הרגל ובאימונים הייתי לפעמים משתלב כקשר במשחקונים. אני חושב שיכולתי להיות שחקן וגם בשכונה הייתי משחק קטרגל בתור שחקן".
בוא נחזור לחוויה בארה"ב. למה בכלל חזרת?
"קודם כל עברתי לשם אחרי שתי עונות בעכו בהן עשיתי עבודה טובה. גם שם השתדרגתי עוד ולמדתי מהטעויות שהיו לי לפני כן. נבחרתי שם לא מעט פעמים כשוער עם הכי הרבה הצלות השבוע והצלות החודש. זה לא היה מסוקר מספיק ולא כ"כ ידעו מה עשיתי שם, אבל הייתי בליגה ממנה ג'וש כהן הגיע. עשיתי דברים טובים בליגה, הייתי השוער המצטיין של העונה (הליגה השנייה) והיו התעניינויות גם מה-MLS.
"המאמן שאימן אותי היה גם בצוות של באיירן מינכן והתקדמתי מקצועית תחתיו. היו לי בעיות ויזה ואישורים, מה שהוביל אותי לחזור לארץ. הייתה לי את האופצייה לחזור לליגת העל, חשבתי שאקבל את ההזדמנות ואוכיח את עצמי וזה לא קרה".
כשאתה רואה שלא מעט ישראלים יוצאים כיום ל-MLS, זה מרגיש לך יותר פספוס?
"לא, כי אני לא מתחרט על שום דבר. אני כן חושב שאני יכול להגיע למקום גבוה ובמקביל אני חושב שנכון לשחקן ישראלי לצאת לחו"ל בתנאים הנכונים ולעשות חיל, כי רמת הכדורגל טובה וזו גם חוויה. לגביי? נהניתי, עשיתי עבודה טובה, אולי תהיה לי עוד הזדמנות לחזור לשם כי יש התעניינויות אבל זה עוד רחוק".
והייתה גם קדנצייה ביוון…
"ליוון עברתי לליגה הראשונה לפאנסרייקוס, שיחקתי מול אריס סלוניקי ופאוק. גם ביוון עשיתי משחקים ועבודה טובה, הרמה הייתה יותר טובה מבישראל. זו ליגה טובה, עם קצב טוב ונהניתי מהחוויה. עברתי לשם בגיל 22 אחרי הצבא".
הקריירה שלך היא פספוס?
"אני מרגיש שכן, שיכולתי להגיע לליגת העל הרבה קודם. יכול להיות שבגלל המעבר לארה"ב יצאתי קצת מהתודעה בישראל, אבל מי שנכנס לפרטי פרטים ולדקויות ועקב וראה אחרי הסטטיסטיקות, רואה את הדברים. היו לי עונות טובות בעכו, גם העונה שהקבוצה הייתה מתחת לקו האדום היו לי הצלות קריטיות. גם בחדרה. אולי הפוטנציאל לא מומש, אבל שוערים יכולים לפרוץ מאוחר ואני יכול לתת לך מלא דוגמאות. אני מאמין שההזדמנות עוד תגיע, אבל אני בקלות יכול לשחק בליגת העל".
מה יהיה היעד הבא שלך?
"המטרה שלי היא לפרוץ. לשחק או בחו"ל או בליגת העל. רוב הקבוצות כבר סגורות עם שוערים, אני בודק את האופציות באירופה או בארה"ב בליגה השנייה. אז הייתי מעדיף למצוא את עצמי או בליגת העל או במועדון טוב באירופה שיראה את הפוטנציאל שלי".