פסילת הגול של מצרים, האדום המפוקפק לשווייץ, נתוני העבירות ו-0 פנדלים לחובת אלופת העולם גורמים לספקולציות ומחלוקות רבות. מבט פנימה לכל הסערות
ארגנטינה נמצאת במרחק משחק אחד בלבד מזכייה שנייה ברציפות בגביע העולם, אך לצד המסע המרשים של ליאו מסי וחבריו, מלווה את הנבחרת לאורך כל מונדיאל 2026 מחלוקת אחת שלא נרגעת, הטענות כי היא זוכה ליחס מועדף מצד השופטים.
עוד לפני חצי הגמר מול אנגליה כבר נשמעו ברחבי העולם ביקורות על מספר החלטות שנויות במחלוקת לטובת האלביסלסטה, ולאחר הניצחון הדרמטי בדרך לגמר מול ספרד, הוויכוח רק התעצם. רבים מזכירים גם את דבריו של נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו מ-2017, כשאמר בראיון לעיתון הארגנטינאי "לה נסיון" כי "זה יהיה לא הוגן אם מסי יפרוש בלי לזכות במונדיאל", והוסיף שארגנטינה צריכה "להטביע את חותמה על התקופה כפי שעשה דייגו מראדונה". עבור מבקרי פיפ"א, הדברים הללו ממשיכים לעורר חשד בכל החלטה גבולית לטובת אלופת העולם.
הסערה הראשונה הגיעה כבר במשחק הפתיחה מול אלג'יריה, שהסתיים בניצחון 0:3 של ארגנטינה. במהלך ההתמודדות דרך מסי עם הפקקים על שוקו של אייסה מנדי במהלך שהיה יכול, לדעת רבים, להצדיק כרטיס אדום. למרות זאת, השופט כלל לא שרק לעבירה.
נדום אונואה, ששיחק בעבר במנצ'סטר סיטי וכיום משמש פרשן ב-ESPN, אמר: "לדעתי מסי היה צריך לקבל כרטיס אדום". גם אקס נבחרת ונצואלה, אלחנדרו מורנו, הסכים: "זה אדום ב-100 אחוז לליאו מסי". בפועל, האירוע הסתיים ללא כל ענישה.
גם במשחק הבא מול אוסטריה התעוררה מחלוקת. רגע לפני המחצית חטף אלכסיס מק-אליסטר את הכדור לאחר מגע גבולי עם קסאבר שלאגר, במהלך שהוביל לשער היתרון של מסי.
"הוא פשוט הפיל אותי לגמרי", מחה שלאגר לאחר המשחק. "שתי הרגליים שלי היו באוויר ונפלתי לקרקע. אני לא שחקן שמתחזה או מחפש עבירות. מבחינתי זו הייתה עבירה ברורה. השער הזה לא היה צריך לעמוד". למרות הטענות, שופטי ה-VAR לא מצאו טעות ברורה ולכן לא התערבו.
שמינית הגמר מול מצרים הייתה אולי המשחק שעורר את הביקורת החריפה ביותר. אחרי שמצרים עלתה ליתרון, השופט הצרפתי פרנסואה לטקסייה העניק בצדק פנדל לארגנטינה, אותו מסי החמיץ. בהמשך כבשה מצרים שער נוסף, אך לאחר התערבות ה-VAR נקרא השופט למסך וביטל את השער בעקבות עבירת התקפה קלה על ליסנדרו מרטינס במהלך שהחל את ההתקפה.
ארגנטינה חזרה ל-2:2 ובהמשך כבשה את שער הניצחון בתוספת הזמן. גם אז טענו המצרים כי הגיע להם פנדל על עבירה שבוצעה לכאורה על מוחמד סלאח, אך המשחק נמשך.
מאמן מצרים חוסאם חסן לא הסתיר את זעמו במסיבת העיתונאים. "אולי הם רצו שאלופת העולם תישאר בטורניר? אולי רצו שמסי ימשיך לרוץ לתואר?", תהה. "בכדורגל יש לפעמים גורמים חיצוניים שחורגים מהפן המקצועי. היו דברים מוזרים שכולם ראו. זה היה ברור כמו אור יום".
גם ברבע הגמר מול שווייץ נרשמה אחת ההחלטות המדוברות בטורניר. לאחר שבריל אמבולו נפל במאבק עם לאנדרו פארדס, שלף תחילה השופט ז'ואאו פיניירו כרטיס צהוב לפארדס. אלא שאנשי ה-VAR התערבו בטענה לזיהוי שגוי. לאחר הצפייה במסך בוטל הצהוב לפארדס, ובמקומו נשלף כרטיס צהוב שני לאמבולו בטענה שהתחזה.
אלא שעל פי חוקי IFAB, במקרה של זיהוי שחקן שגוי ניתן לתקן רק את זהות השחקן שנענש, ולא לבחון מחדש את עצם האירוע. לכן, לפי הפרשנות לחוקה, עצם ההחלטה להעניש את אמבולו לאחר הצפייה חרגה מהנהלים ועוררה ביקורת חריפה בשווייץ.
גם חצי הגמר מול אנגליה סיפק רגע שעורר מחלוקת. במהלך שהוביל לשער הניצחון של לאוטרו מרטינס בדקה ה-92, טענו אוהדים אנגלים כי מסי דרך קודם לכן על רגלו של דג'ד ספנס. המגן עצר לרגע את ריצתו כשהוא מתלונן על כאבים, ומסי ניצל את השטח שהתפנה כדי להמשיך במהלך, לחלוף על פני שחקני ההגנה ולהגביה ללאוטרו שנגח לרשת.
עם זאת, בהילוכים החוזרים כמעט שלא נראה מגע בין השניים, ואף עלה כי ספנס התלונן דווקא על רגלו השמאלית, בעוד שלטענת האוהדים הפגיעה הייתה בכלל ברגל ימין.
לצד כל האירועים הללו, המספרים מספרים סיפור מעט שונה. ארגנטינה ביצעה עד כה 86 עבירות, הכי הרבה מבין ארבע העולות לחצי הגמר, אך ספגה תשעה כרטיסים צהובים, כלומר כרטיס אחד על כל 9.6 עבירות. לשם השוואה, ספרד מקבלת צהוב רק אחת ל-12.7 עבירות, צרפת אחת ל-11 עבירות ואילו רק אנגליה נענשת מהר יותר, עם כרטיס כל 8.5 עבירות. כלומר, בשלב זה ארגנטינה דווקא נמנית עם הנבחרות שנענשות בתדירות גבוהה יחסית.
ועדיין, נתון אחר ממשיך להזין את הוויכוח: שלושה פנדלים נשרקו לזכות ארגנטינה לאורך הטורניר, יותר מכל אחת מהמעפילות האחרות לחצי הגמר, ומנגד לא נשרק אף פנדל לחובתה. עבור המבקרים זו עוד הוכחה לטענותיהם, בעוד אחרים מעדיפים להמתין לגמר מול ספרד לפני שיחרצו את הדין בשאלה האם מדובר בצירוף מקרים, או במשהו מעבר לכך.