האלביסלסטה בנו מחדש את הפרעוש בדרך לחלום על גביע נוסף: "החבורה שמגנה על המנהיג", הנבחרת שנבנתה במיוחד עבורו והאימונים הכפולים. מאחורי הקלעים
היו לא מעט רגעים מרגשים במסע של ארגנטינה במונדיאל 2026, אבל אחד מהם בלט מעל כולם. אחרי הקאמבק הגדול מ-2:0 לעלייה לרבע הגמר מול מצרים, ליאו מסי פשוט לא הצליח לעצור את הדמעות. הן לא היו רק דמעות של שמחה. עוד קודם לכן בטורניר הוא בכה כששמע על סיבוך במצבו הבריאותי של אביו לאחר משחק הפתיחה, והפעם אלו היו בעיקר דמעות של הקלה.
לא בגלל שארגנטינה ניצלה מהדחה, אלא משום שהרגיש שלא אכזב את חבריו אחרי החמצת הפנדל שכמעט עלתה לנבחרת בהדחה. עבור מסי, הרגשות בטורניר הזה מתערבבים יחד, לחץ, הקלה, המשפחה, האוהדים והאהבה העצומה שהוא מקבל מחבריו לנבחרת, שרוצים יותר מכל לראות אותו מניף שוב את גביע העולם. ייתכן שזהו המונדיאל האחרון שלו, אך גם בגיל 39 הוא עדיין נהנה מכל רגע.
בין כל הרגשות הללו מסתתר גם אושר גדול. תחת ליונל סקאלוני מצא מסי סוף סוף את הסביבה המושלמת עבורו, נבחרת שנבנתה בדיוק למידותיו. "הרגעים הכי טובים הם אלה שאנחנו חוגגים יחד", אמר סקאלוני לפני רבע הגמר מול שווייץ. "אני מאמן בשביל זה, לא בגלל שאני אוהב 4-3-3. אני אוהב לשתות מאטה עם החברים והשחקנים, לעשות על האש ולשחק טרוקו". זו בדיוק הפילוסופיה שאימץ גם מסי, שחזר להרגיש כמו אותו ילד מרוסאריו, מוקף בחברים, במאטה ובתחושת שייכות אמיתית.
אם יש אדם שמסמל יותר מכל את האווירה הזו, זהו רודריגו דה פול. הקשר הפך לאיש הקרוב ביותר למסי בנבחרת, בדומה למה שהיו עבורו בעבר חוסה מנואל פינטו בברצלונה ולואיס סוארס בשנים שלאחר מכן. הקשר ביניהם החל כאשר דה פול הבחין שמסי יצא לבדו מאימון ונראה מדוכדך. הוא המתין כ-40 דקות מחוץ לחדרו ואז שאל אותו: "בא לך מאטה ומשחק טרוקו?". מאותו רגע נולדה אחת החברויות החזקות בכדורגל העולמי.
מאז, בכל בוקר, מסי הוא הראשון שמגיע לחדרו של דה פול לשתות מאטה, אחריו מצטרפים יתר השחקנים לפי סדר קבוע שאיש אינו מפר. דה פול אפילו מכנה אותו "אל פקניו" ("הקטן"), למרות שמסי הוא המבוגר בחדר. הוא מתייחס אליו כאדם רגיל, צוחק איתו ומקניט אותו, משום שהוא יודע שמסי מעדיף להיות פשוט "לאו" ולא האגדה שכולם רואים בו. גם בדרך לכר הדשא אפשר לראות את החיבור הזה, מסי צועד בראש, דה פול לצדו ושאר השחקנים מאחוריהם, כמעט כמו חבורה שמגינה על המנהיג שלה.
במקביל לאווירה המשפחתית, סקאלוני בנה גם מערכת מקצועית שמשרתת את הכוכב שלו. מאז שמונה ב-2018, כשהנבחרת הייתה במשבר ואף אחד לא רצה את התפקיד, הוא ניקה את חדר ההלבשה, ויתר על שמות גדולים והחזיר את ההרמוניה. מבחינתו, כל המערכת צריכה להתאים את עצמה למסי, ולא להיפך.
המאמן מאפשר למסי לבחור את המיקום שבו יהיה לו הכי נוח לשחק. כך למשל מול מצרים עבר לאגף הימני, וברבע הגמר מול שווייץ עבר למרכז ההתקפה אחרי 38 דקות. "לא ביקשנו ממנו לעשות את זה", הסביר סקאלוני, "אבל הקבוצה צריכה להגיב להחלטה שלו". המשמעות היא ששאר השחקנים, ובראשם דה פול, מתאימים מיד את התנועה שלהם כדי לפנות עבורו שטחים.
גם מסי מצדו עשה את כל הנדרש כדי להישאר ברמה הגבוהה ביותר. בחודשים האחרונים ערך אימונים כפולים עם דה פול והקפיד בצורה אובססיבית על התזונה שלו. לפי גורמים בסביבתו, המהירות המרבית שלו גבוהה בכ-5% מזו שהייתה לו במונדיאל בקטאר. הוא אמנם מבלה כ-47% מהמשחק בהליכה, אך יודע בדיוק מתי להאיץ, ובמהלך כל הטורניר רץ רק 631 מטרים במהירות מרבית, נתון שממחיש עד כמה הוא מנהל את הכוחות שלו.
התוצאות מדברות בעד עצמן. מסי הוא מלך שערי המונדיאל, והוא רק אחד משני שחקנים בהיסטוריה שהיו מעורבים בלפחות עשרה שערים בשני גביעי עולם שונים, יחד עם קיליאן אמבפה. בתקופת סקאלוני זכתה ארגנטינה בשתי אליפויות קופה אמריקה, במונדיאל ובפינאליסימה, וגם ניצחה בשלושת חצאי גמר המונדיאל האחרונים שלה.
הקשר בין מסי לנבחרת הפך עמוק אפילו יותר בזכות השיר שמלווה את המסע שלה בטורניר, "La Cuarta Estrella" ("הכוכב הרביעי"), אותו מוביל דה פול אחרי כל ניצחון. השיר מוקדש למסי, מזכיר את דייגו מראדונה ואת הרצון לנקום על גמר 1990, ומסתיים במילים: "אנחנו רוצים לראות את הכוכב הרביעי על החולצה. בשביל איי פוקלנד, בשביל דייגו ובשביל המשחק האחרון של ליאו".
מעולם לא קרה ששחקן שכבר נחשב לאגדה זכה לשיר שנכתב ומושר על ידי חבריו לנבחרת בעודו עדיין משחק לצדם. אבל מסי, כך נראה, ממשיך לכתוב פרקים חדשים גם בגיל 39. כפי שסיכם לאנדרו פארדס, כשכולם ראו את מסי בוכה אחרי הניצחון על מצרים: "לא חיבקנו אותו רק כדי לנחם אותו. רצינו להזכיר לו שאנחנו איתו, ושנעשה הכול כדי שהמשחק האחרון שלו עוד לא יגיע".