השטיח של המלכה, מראדונה והתרגיל של סימאונה
הזעם של הקפטן הארגנטינאי ב-1966, שער יד האלוהים, בקהאם והנקמה אחרי 4 שנים, וגם מאמן אנגליה שקרא לשחקני האלביסלסטה "חיות". תולדות היריבות
האם ארגנטינה נהנית מעזרת השופטים? תיאוריות קונספירציה בנושא נפוצו לאורך המונדיאל הנוכחי, וגם בגביע העולם הקודם, אבל לקראת המפגש בחצי הגמר מול אנגליה כדאי להזכיר כי מימדי המחלוקות כיום נמוכים מהותית בהשוואה לעבר. הקרבות בין האנגלים לארגנטינים לאורך ההיסטוריה סיפקו אירועים חריגים, והיריבות בין שתי הנבחרות עצומה בכל קנה מידה.
הסאגה העסיסית הזו מתחילה ברבע גמר מונדיאל 1966, בו נתפסה ארגנטינה כאנדרדוג מול אנגליה המארחת בוומבלי. הדרום אמריקאים קיוו להפתיע, אך נתקלו בשיפוט עוין מאוד לטענתם מצידו של רודולף קרייטליין הגרמני. הקפטן הארגנטיני אנטוניו ראטין טען גם בחלוף עשורים: "כל ההחלטות שלו היו לטובת אנגליה. העבירות, הקרנות, הכל. הוא המציא נגיעות יד שלא היו. זה היה בלתי נסבל, הראיתי לו את הסרט על הזרוע וביקשתי הסברים".
בתגובה, בחר קרייטליין להרחיק את ראטין בדקה ה-35. הוא טען כי כבר הזהיר אותו, ואת ההחלטה להוציאו מהמשחק הסביר ב"שפה אלימה" – אמירה תמוהה ביותר כי הגרמני לא ידע מילה בספרדית, וראטין כלל לא דיבר אנגלית. "באמת לא הבנתי כלום, אבל ראיתי על פניו את מה שהוא אמר. ההבעה שלו הסגירה את כוונותיו", הוא הסביר בדוח.
המשחק בעקבותיו הומצאו הכרטיסים
ראטין היה המום, והצורך שלו לקבל הסברים האמיר פי כמה. הוא סירב לעזוב את המגרש ודרש להזמין מתורגמן על מנת שניתן יהיה לנהל שיחה יעילה עם קרייטליין. גם הבקשה הזו לא נענתה, והקפטן נותר על המגרש במשך קרוב לעשר דקות במחאה. אחרי שלווה החוצה באמצעות סדרנים, הוא התיישב בהפגנתיות על השטיח האדום שהיה פרוס בוומבלי לשימוש מלכת אנגליה, והתגרה בקהל שהשליך לעברו פחיות בירה. לאחר מכן, הוא חבט בדגל הקרן עליו היה מצוייר דגל הממלכה המאוחדת.
עם מספר 10 על גבו, היה ראטין שחקן מפתח של ארגנטינה במרכז המגרש. הוא היה אגדת בוקה ג'וניורס, קשר עוצמתי שהתנשא ל-190 סנטימטרים, הרס את ההתקפות ביעילות והקרין מנהיגות. בלעדיו, סיכויי ארגנטינה לשרוד בנחיתות מספרית היו נמוכים הרבה יותר, אבל היא עדיין נתנה פייט פנטסטי, ונכנעה רק לשער הבודד של ג'ף הרסט בדקה ה-78. עבור אנגליה זה היה צעד חשוב בדרך לזכייה ההיסטורית בגביע העולם, בארגנטינה נתפסו האירועים כחוסר צדק מפלצתי, ודורות של שחקנים ואוהדים גדלו על הזיכרונות מהקיפוח.
העלבון היה גדול עוד יותר לאור התנהלותו של מאמן אנגליה אלף ראמזי. אחרי שריקת הסיום, הוא מנע פיזית משחקניו להחליף חולצות עם הארגנטינים והצהיר כי "אסור לעשות את זה עם חיות". הסטטיסטיקה, שחושבה בדיעבד, הראתה כי דווקא האנגלים ביצעו הרבה יותר עבירות למרות שהיו ביתרון מספרי, וזה לא בדיוק מסתדר עם הטענה כי הארגנטינים היו אלימים. מאידך, זה גם לא ממש מסתדר עם הגרסה של ראטין כי כל השריקות הלכו לחובתם.
היו למשחק הזה גם השלכות מהפכניות. ראטין טען כי כלל לא הבין שספג אזהרה ולא הפנים את ההרחקה. בנוסף, נכתב כי האחים ג'ק ובובי צ'רלטון קיבלו אזהרות מקרייטליין, אבל אמרו שלמדו על כך רק מעיתונים ולא ידעו על כך תוך כדי המשחק. הם טענו שזה פשוט לא נכון. בפיפ"א הבינו כי הנושא לא מסודר דיו, וכך נולד הרעיון להשתמש בכרטיסים צהובים ואדומים. הוא יושם לראשונה במונדיאל 1970, והפך מאז לחלק אינטגרלי ביותר מהמשחק.
מראדונה היה מאושר מניצחון לא הוגן
כך או כך, הרצון הארגנטיני לנקום היה חזק מאוד. לקראת המפגש המחודש ברבע הגמר ב-1986, נוסף ליריבות הספורטיבית גם מתח פוליטי בצל מלחמת פוקלנד שהתקיימה ב-1982. הבריטים ניצחו במאבק על האיים שבמחלוקת, ולארגנטינים הייתה סיבה מצוינת נוספת לגבור על אנגליה על הדשא של אצטקה. לשם כך, כל האמצעים היו כשרים, ודייגו מראדונה הערמומי הבין זאת טוב מכולם. במובנים לא מעטים, דווקא ניצחון מלוכלך ולא הוגן היה עדיף במקרה כזה – והקפטן הארגנטיני החדש עם מספר 10 על גבו סיפק לאומה בדיוק את זה.
שער יד האלוהים המיתולוגי השיג את כל המטרות. חוסר הצדק מ-1966 לווה בחוסר הצדק ב-1986, הטענות של אנגליה רק העצימו את האושר הטהור בצד הארגנטיני. השוער פיטר שילטון היה אמור לקלוט בקלות את הכדור אותו העיף בטעות באוויר ברחבה הקשר סטיב הודג', אבל הגאון נמוך הקומה הושיט את ידו והספיק להקדים אותו איכשהו. המחאות הקולניות של האנגלים לא שיכנעו את השופט הטוניסאי עלי בן נאסר, וארגנטינה עלתה ליתרון. לימים, סיפר מראדונה כי לא רק חגג בטבעיות בעצמו אלא אף הורה לחבריו לעשות כמוהו כדי שלא יהיו ספקות. הרי כולם פרט לשופט ראו בזמן אמת את השימוש ביד, אך אסור היה להראות זאת.
העובדה כי דקות ספורות לאחר מכן הבקיע דייגו את השער האישי היפה ביותר בתולדות המונדיאל תרמה עוד יותר לנקמה המתוקה. זה היה סלאלום אדיר שנכנס מיידית לפנתאון, והאנגלים אותם עבר מראדונה בדרך חשו מושפלים אל מול יכולתו הפנומנלית. גארי לינקר צימק את התוצאה ל-2:1 לקראת הסיום, אבל אפילו זה פעל לטובת ארגנטינה, כי השער הלא חוקי שאושר הכריע את ההתמודדות – וזה בדיוק מה שהמדינה רצתה. המעגל נסגר, לפחות חלקית. וכמו אנגליה 20 שנה קודם לכן, דהרה ארגנטינה להנפת הגביע אחרי השערורייה.
ההרחקה של בקהאם לא הייתה השערורייה היחידה
"המסורת" הזו גרמה לאופטימיות בשני המחנות כאשר הנבחרות נפגשו בשמינית הגמר ב-1998. הפעם, היה זה תסריט דרמטי והפכפך שהניב כבר בפתיחה פנדלים לשתי הנבחרות, אותם תירגמו לשערים שני מספרי 9 אגדיים – גבריאל באטיסטוטה ואלן שירר. בדקה ה-16, הגיע שער מיתולוגי חדש, והאנגלים חגגו יתרון. אמנם הפריצה של מייקל אואן לא התקרבה באיכותה לזו של מראדונה, אך היא הייתה אדירה בפני עצמה, במיוחד כי המבקיע היה רק בן 18, אחרי עונה מלאה אחת בלבד במדי ליברפול. זה היה הרגע בו האמינו בממלכה שהילד מסוגל להצעיד אותם לגביע הנכסף, אבל הארגנטינים היו ערמומיים יותר גם הפעם.
על סף השריקה להפסקה, הוביל תרגיל מתוחכם בכדור חופשי לשער של חבייר סאנטי שקבע 2:2. ומיד אחרי ההפסקה, צלל דייגו סימאונה לדשא בעקבות הרמת רגל זניחה למדי של דייויד בקהאם. זו הייתה פעולה מטופשת של כוכב מנצ'סטר יונייטד, שהפך בגללה לאויב האומה מספר אחת באנגליה למשך זמן מה. סימאונה, שהיה מאושר לעשות את זה מלוכלך וללכת בעקבות חברו מראדונה, סיפר בדיעבד: "תיקלתי אותו, ושנינו נפלנו. כאשר ניסיתי לקום, הוא נתן לי מכה קטנה. עשיתי מזה את המקסימום. כל אחד היה עושה את המקסימום במקומי". טוב, אולי לא כל אחד. סימאונה היה אלוף בתחום, והשופט הדני קים מילטון נילסן לקח את הצד שלו.
זו ממש לא הייתה הפסיקה הכי שנויה במחלוקת של נילסן באותו ערב מותח בסנט אטיין. אנגליה ממש לא נכנעה בנחיתות מספרית, ולקראת הסיום כבש סול קמפבל את מה שהיה אמור להיות שער הניצחון. השופט פסל אותו בטענה לעבירה של שירר על השוער הארגנטיני קרלוס רואה, והאנגלים ראו בכך חוסר צדק גדול מאוד. אפשר להבין אותם, כי החלוץ ממש לא מנע מהשוער להגיע לכדור, ורוב השופטים היו מצביעים על נקודת האמצע. עבור הארגנטינים, התקרית בהחלט הוסיפה טעם חיובי לניצחון שהושג בפנדלים. הרי אנגליה תמיד הפסידה אז בפנדלים. כך היה מול גרמניה במונדיאל 1990 וביורו 1996 הביתי, והפעם "הגרמנים של דרום אמריקה" חגגו על חשבונם. פול אינס ודייויד באטי החמיצו את הבעיטות הגורליות, ובקהאם היה חסר גם בדו קרב. לצערה של ארגנטינה, זה לא נגמר אז בזכייה. הולנד הדיחה אותה ברבע הגמר.
פוצ'טינו הכשיל את אואן
בקהאם עצמו סגר את המעגל שלו בחלוף 4 שנים. במונדיאל 2002 הוגרלו אנגליה וארגנטינה לבית המוות, בצוותא עם שבדיה וניגריה. הארגנטינים, עם המאמן הצעיר מרסלו ביילסה על הקווים, נחשבו לפייבוריטים לזכייה בגביע עם סגל איכותי במיוחד – הרבה יותר מאשר ברזיל שהגיעה עם ציפיות נמוכות וקיבלה את מדליות הזהב. הדחה בשלב הבתים הייתה בגדר אסון מבחינת אלביסלסטה, אך זה בדיוק מה שקרה, בעיקר בזכות האנגלים. באצטדיון בסאפורו, באי היפני הצפוני הוקאידו, נרשם הניצחון החיוני של האנגלים, 0:1 מפנדל של דייויד בקהאם בדקה ה-44.
לא היה עוררין על הפסיקה של השופט האיטלקי פיירלואיג'י קולינה במהלך ההוא, כי מאוריסיו פוצ'טינו הכשיל ברחבה את אואן, שכבש לבש באותו טורניר את החולצה מספר 10. הייתכן שגם המפגש המחודש, בחצי הגמר מחר באטלנטה, יעבור ללא שערוריות שיפוט? והאם לא יהיו בו כרטיסים אדומים? בהתחשב בהיסטוריה, יש להניח כי התשובה לשתי השאלות תהיה שלילית.
באופן סמלי, האיש שהורחק לפני 60 שנה, עוד לפני שהומצא הכרטיס האדום, הלך לעולמו בגיל 89 בדיוק לפני המשחקים של שתי הנבחרות ברבע הגמר. ארגנטינה הקדישה את הניצחון על שווייץ לזכרו של ראטין, אבל יהיה הרבה יותר מתוק לגבור למענו על אנגליה. גם זו תהיה סגירת מעגל מיוחדת.