בית"ר טוברוק תפצה את בית"ר חיפה ב-77 אלף ש"ח

המוסד למעמד השחקן של ההתאחדות לכדורגל, בראשות הפוסק עו"ד שגיא חן, קיבל באופן חלקי את תביעתה של בית"ר חיפה נגד בית"ר טוברוק נתניה. הקבוצה הקולטת חויבה לשלם 77,000 שקלים כפיצוי בגין אימונו וקידומו של שחקן נוער בן 17, ובנוסף תישא בהוצאות ההליך בסך 1,500 שקלים בתוספת מע"מ. התשלום יועבר בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. בנושא הייצוג בתיק, את השחקן בן ה-17 ייצג עו"ד ניר רשף.

המעבר של הכישרון הצעיר ודרישת הפיצוי

השחקן, יליד אוגוסט 2008, שיחק בבית"ר חיפה במשך שש עונות, כאשר לצורך חישוב הפיצוי הובאו בחשבון ארבע עונות אימון – מגיל 12 ועד גיל 15. במהלך עונת 2024/25 הושאל השחקן לטוברוק, ובינואר 2025, בעודו מתחת לגיל 17, הגיש הודעת "הסגר" בהתאם לחוק הספורט. בתום העונה עבר באופן קבוע לשורות טוברוק, מה שהוביל את בית"ר חיפה לדרוש פיצוי בגובה 110 אלף שקלים בגין השקעתה בפיתוחו המקצועי.

טענות ההגנה: "השחקן שימש בעיקר כמחליף"

בית"ר טוברוק נתניה טענה מנגד כי מדובר במעבר בין שתי קבוצות לא מקצועניות. במועדון הוסיפו כי השחקן והוריו נשאו לאורך השנים בעלויות האימונים באמצעות תשלום דמי חבר, וכי השחקן הצעיר אינו שחקן בולט, אינו משתייך לנבחרות ישראל ואף שימש ברוב התקופה כמחליף. לטענת טוברוק, אם ייפסק פיצוי, עליו להיות סמלי בלבד.

החלטת הפוסק וההפחתה בגלל הליגה

עו"ד חן דחה את עיקר טענות ההגנה וקבע כי מאחר שהודעת ההסגר הוגשה לפני כניסתו לתוקף של התקנון החדש, יש להחיל את הוראות תקנון הרישום שהיה בתוקף במועד המעבר. עוד הבהיר כי התקנון מקנה לקבוצה המעבירה זכות לפיצוי, וכי אין למוסד למעמד השחקן סמכות להפחית מסכומי המינימום שנקבעו בתקנון מטעמים כמו רמת המתקנים, תשלומי ההורים או מצבו של המועדון הקולט.

עם זאת, הפוסק לא קיבל את מלוא דרישת בית"ר חיפה. לדבריו, מאחר שקבוצת הנוער של טוברוק שיחקה בעונת המעבר בליגה השנייה, שיעור הפיצוי שיש לחשב הוא 70% מהסכומים הקבועים בטבלת הפיצויים ולא 100%, כפי שטענה הקבוצה התובעת. בהתאם לכך, הסכום הבסיסי של 110 אלף שקלים הופחת לכדי 77 אלף שקלים.

בהחלטתו הדגיש עו"ד חן כי השחקן הצעיר אינו נחשב לשחקן בולט, אינו שחקן נבחרת ופועל במסגרת ליגות נמוכות, וכי גם המעבר עצמו בוצע בין שני מועדונים שאינם מקצועניים. בנסיבות אלה קבע כי אין הצדקה להגדיל את הפיצוי מעבר לרף המינימלי שנקבע בתקנון, אך מנגד אין גם בסיס משפטי להפחתתו.