הצהובים ("תמיד מוכן להוכיח, איו מה להתעקש על מה שלא שלי"), קריבאס ("כיף להיות במקום זר עם ישראלים"), הפציעה ("הייתי מרוסק") ואמא. הקשר פותח
אחרי שלוש שנים של השאלות במדי הפועל פתח תקווה והפועל חיפה, רוי נאווי יוצא לדרך חדשה. הקשר ששייך למכבי תל אביב, אך לא יצא למחנה האימונים, עובר אל מעבר לים, לקריבאס האוקראינית, אך למרות העובדה כי מדובר במדינת מלחמה, הוא ירגיש בבית.
נאווי, יפגוש את מי ששיחק איתו בקבוצת הנוער של מכבי ת"א, בר לין, את הקשר סמי אדם ובראש ובראשונה את עוזר המאמן אורי דוד, שמכיר אותו מהימים המשותפים בצהוב. נאווי, חווה לא מעט עליות וירידות בשנה האחרונה: הוא התקדם בהפועל חיפה, אך גם סבל מפציעה קשה וכעת, הוא ינסה להמשיך בהתפתחות שלו אצל האוקראינים, לאחר שלא נמצא בתוכניות של קבוצת האם שלו לשנה הקרובה.
בראיון מיוחד ל-ONE, הוא מספר על הקבוצה החדשה, ההחלטה של הצהובים שלא יהיה בתוכניות לעונה הקרובה, הרגעים הקשים שליוו את הפציעה, המשמעות של משפחתו בקריירה ובחייו והקושי לדלג בהשאלות מדי שנה.
רוי, איך הגבת כששמעת על ההצעה?
"למען האמת הייתי בקשר עם אורי דוד לאורך החודשים האחרונים ולא ידענו כמה זה יכול לצאת אל הפועל. בסוף זה יצא אל הפועל, שמחתי ומצד שני תמיד יש את החששות המסוימים ללכת למקום בו יש מלחמה. חשבתי גם על הנושא המשפחתי, לעזוב את החברה ואת המשפחה זה לא היה פשוט".
כמה זה שיחק תפקיד שיש בקבוצה מספר ישראלים?
"זה היה החלק הכי גדול. במיוחד שיש פה את אורי דוד (עוזר המאמן) ובר לין (הקשר)".
אורי דוד באמת מכיר אותך אישית.
"הייתה לו משמעות גדולה בהגעה שלי. הוא כמו אבא, חבר, הכל. ממה שהבנתי מבר לין, הוא גם דואג לו להכל ודואג שלא יחסר לו כלום. לשחקן שעובר לקבוצה חדשה בחו"ל, מדינה שיש בה מלחמה, זה משמעותי מאוד. זה פקטור מאוד גדול שהוא איתנו ומשהגעתי לפה הוא עוזר לי 24/7".
דיברנו על בר לין. הוא רשם קפיצת מדרגה וזה שחקן שאתה מכיר טוב. זה גם שיחק תפקיד בהגעה?
"כן. קודם כל הקצב פה הוא אחר: צפיתי בכמה משחקים והבנתי שהמקום הזה יכול להוות מקפצה. הם מוכרים פה לא מעט שחקנים, גם הערך של בר פה עלה אז ברור שאתה מסתכל על זה".
אם היו אומרים לך שתהיה בקבוצה באוקראינה עם עוד שלושה ישראלים. נשמע כמו התחלה של סרט.
"זה כיף להיות במקום שהוא זר, אבל שיש איתך המון ישראלים. זה נותן לך יותר ביטחון, יותר רצון לבוא לפה. זה מה ששומר על זה והופך את המועדון גם למיוחד".
מה אתה יודע על הקבוצה?
"זו קבוצה שכוללת לא מעט שחקנים צעירים, קבוצה שרצה ועובדת בלי סוף. קבוצה עם ממוצע גילאים של בערך 22, שמאמינה בלפתח שחקנים ולמכור. אני מכיר כמובן את המאמן פטריק ואן לוון מהתקופה בישראל".
מה המטרה שלך לעונה הזאת?
"המטרה העיקרית היא קודם כל לשחק כמה שיותר, שהקבוצה תהיה טובה ושאני אהיה טוב".
היית בהשאלות ממכבי במשך שלוש שנים. מה אתה מרגיש שהתפתח אצלך?
"קודם כל, איך שחזרנו מהמונדיאליטו חתמתי בהפועל פ"ת והגעתי בוגר יותר ועם טיפה יותר ביטחון. עברתי להפועל חיפה ואז סבלתי מפציעה שעיכבה אותי. חזרתי ממנה עם חששות, אבל יותר חזק מאיך שנפצעתי. השנה האחרונה בהפועל חיפה הייתה פחות טובה קבוצתית, אבל שיחקתי הרבה ולמדתי מהשנה הזאת המון".
דיברת על הפציעה. נפצעת ברצועה הצולבת וכשחזרת נפצעת שוב ושוב היה חשש לפגיעה דומה.
"כן. התפרקתי ולא עיכלתי את זה. ברגע שנפצעתי בפעם השנייה, זו לא הייתה אותה הרגשה של הפציעה הראשונה, אבל מצד שני לא הצלחתי ללכת ובפציעה הראשונה כן הצלחתי. אמרתי לעצמי שזהו והייתי מרוסק. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כשבישרו לי שזו לא פגיעה חוזרת ברצועה הצולבת, חזר לי האוויר".
בוא נחזור לבחירה באוקראינה. אילו הצעות היו?
"לא הסתכלתי יותר מדי. חשבתי אולי שיהיה לי צ'אנס במכבי ת"א, אבל זה מועדון גדול ששואף להכל. זו בחירה שלהם ואני מבין אותם. לא בדקתי יותר מדי".
התאכזבת שלא קיבלת את הצ'אנס השנה?
"תשמע, בסוף ברור שזה מבאס לא לצאת למחנה האימונים ולא להיות חלק מהקבוצה, אבל זו החלטה שלהם ואני צריך לקבל הכל. לא דיברו איתי יותר מדי למה אני לא בסגל".
בסוף העונה הזאת תחזור למכבי ותהיה חלק מהסגל?
"קודם כל יש לקריבאס אופציית רכישה. אני עוד לא יודע מה יהיה וגם לא מסתכל על זה. אני עכשיו מסתכל על ההווה והוא יותר מעניין. העתיד כרגע פחות מעניין".
כמה אתה הרגשת מוכן לשחק במכבי השנה?
"אני תמיד מוכן לקחת צ'אנסים ולנסות להוכיח, אבל לא היה יותר מדי מה לנסות ובסוף אין לי מה להתעקש על משהו שהוא לא שלי".
כמה זה קשה לשחקן להיות במסלול של השאלות. אי הוודאות מדי כל קיץ…
"האמת שזה קשה, אבל מצד שני זה שאתה עובר כל קיץ, אתה כן מתבגר וצובר ניסיון. אתה משחק עם שחקנים אחרים, עם קבוצה אחרת, שיטה אחרת ומאמן אחר. כל פעם יש לך אתגר חדש. ברור שאתה רוצה להישאר במקום אחד ולהצליח במקום אחד, אבל זו הייתה הסיטואציה שהייתי צריכה להתמודד איתה. לכל שחקן לא כיף להיות באי ודאות ואין שחקן שמרוצה מזה, אבל צריך גם להתמודד עם דברים כאלה בקריירה".
לא סומנת מגיל צעיר, התקדמת צעד צעד בכוחות עצמך ונלחמת בכל קבוצה.
"אני חושב שכל שחקן נלחם על כל דבר בקריירה שלו, גם אלו שסימנו בסוף עבדו קשה כדי להגיע לאן שהגיעו. יותר קשה זו מילה גדולה: זה הולך לפי הדרך שלי ולמה שהקדוש ברוך הוא בחר שהכי טוב שבילי. אם אני צריך להוכיח יותר? אני בגישה שתמיד צריך להוכיח וזה האופי שלי. אני פחות מסתכל על אחרים: ברור שאני גם רוצה להצליח, אבל אני מסתכל רק על עצמי".
יכול להיות שהאופי שלך גם הפך למאוד חזק בגלל שגדלת עם אמא לביאה, (ענת) שהחזיקה את הבית ועשתה שמיניות באוויר?
"המשפחה שלי הם הכל בשבילי. הם איתי, תומכים בי וגם המעבר הזה לא היה פשוט להם, אבל הם איתי בהכל. מבחינתי ההצלחה שלי היא ההצלחה שלהם וזה השאיר אותי תמיד מרוכז בידיעה שתמיד אצטרך להילחם על הקריירה שלי".
כי בוא נגיד את האמת, לא גדלת עם כפית של זהב. זה משהו שעזר לך להעריך יותר?
"אני חושב שזה עשה אותי מי שאני עד היום. גם שנפצעתי, לא ויתרתי וידעתי שאני צריך להילחם על כל דבר. לא היה חסר לי כלום בחיים ברוך השם, אבל תמיד אתה יודע שאתה צריך לעבוד קשה בשביל להצליח".
כמה אמא שלך מהווה מודל לחיקוי בשבילך?
"אמא שלי היא המלכה, היא הכל. אני מסתכל עליה ואומר לעצמי כך אני רוצה להיות כשאהיה גדול, איך אני רוצה להיות אבא לילדים שלי והכול. איך היא עובדת קשה, איך היא שומרת על כל המשפחה, איך היא עושה שלא יחסר כלום. היא המודל לחיקוי שלי ואני מחקה אותה פחות או יותר. בא לי להצליח בקריירה גם בשבילה, גם בשביל כל המשפחה. אמא שלי איתי בכל מקום בעולם, גם שזה לא היה פשוט לעשות את זה. אני רוצה להצליח גם כדי שהמשפחה שלי תהיה מאושרת. אבל אני לא אוהב להתמסכן".
הזיכרון מהמונדיאליטו עוד יושב בראש?
"היה לנו את היורו והיינו מלוכדים עוד לפני, זו גם הייתה חוויה בפני עצמה. הגענו למונדיאליטו ובתוך תוכנו ידענו מה אנחנו רוצים להשיג, אבל לא אמרנו את זה. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת: מהרגע שנחתנו פגשנו את כל היהודים שהיו שם, זה לא יוצא מהראש אף פעם. אי אפשר לשחזר את החוויה הזאת".
הייתה שם נבחרת מיוחדת.
"לגמרי. אופיר חיים היה הלב. הוא אבא של כולם, מחזיק את כולם חיים, אוהב את כולם ודואג לכולם. אין אחד שתשאל אותו ויגיד לך שלא דאג לו או דיבר איתו. עם כולם עם חבר וזה הפקטור העיקרי שבגללו הצלחנו. שהיה מישהו שידע גם לשמור אותנו מרוכזים וגם להיות קרוב אלינו ולהבין מה אנחנו עוברים".