יש רק דרך אחת לנצח את צרפת מודל מונדיאל 2026
מול החוד האימתני עם קיליאן אמבפה בכושר שיא, בונקר כמו של מרוקו אתמול לא יועיל. הרעיון חייב להיות לשבור את הלחץ ולהמר על כל הקופה במשחק פתוח
צרפת הלכה אתמול (חמישי) על המתכון הבסיסי של ארגנטינה משמינית הגמר – הכוכב הגדול מחמיץ פנדל במחצית הראשונה מול יריבה מצפון אפריקה, אבל הנבחרת עולה לשלב הבא בכל זאת. בניגוד לאלופת העולם נגד מצרים, סגנית האלופה לא נזקקה לדרמה גדולה ולמהפך כדי להדיח את מרוקו. לא היו גם החלטות שיפוט שנויות במחלוקת, ובאופן כללי לא היו ספקות לגבי התוצאה בשום שלב. צרפת שייטה ולא נתנה ליריבה סיכוי כלשהו.
התוצאה הייתה 0:2, כמו במפגש ביניהן בחצי הגמר במונדיאל הקודם, אבל זה לא שחזור מדויק. אז זה היה קרב עם הזדמנויות לשני הצדדים. הפעם מרוקו לא עשתה כלום בחלק הקדמי. לחסרונו של איסמעל סייבארי, הרכש החדש של באיירן מינכן שהבקיע בכל המשחקים בשלב הבתים בתפקיד לא לגמרי טבעי כחלוץ מרכזי, הייתה כנראה השפעה, אולם התחושה הכללית הייתה שזה לא ממש משנה. מרוקו הייתה שם כדי להתגונן ולנסות לשמור על שער נקי בדרך לפנדלים. ברגע שקיליאן אמבפה הבקיע את שערו השמיני בטורניר, זה נגמר. וזה היה חייב לקרות בשלב מוקדם יותר בהתמודדות.
האם מרוקו התכוונה להסתגר בבונקר? האם צרפת אילצה אותה לעשות זאת? זו שאלה מעניינת בהחלט. המאמן החדש מוחמד וואהבי הרפתקן יותר באופיו מקודמו בתפקיד, וואליד רגראגי. נבחרתו הציגה גישה חיובית למדי הן נגד ברזיל, והן מול הולנד. מול צרפת הרעיונות האלה היו בלתי ישימים. אולי זה היה ידוע מראש, אולי זה התברר על המגרש, אבל בגדול מרוקו לא עברה את החצי. הלחץ של צרפת על מובילי הכדור של היריבה היה יעיל מאוד, והשליטה שלה הייתה מוחלטת.
בגרסתה הנוכחית, צרפת לא מתרגשת מבעיות קלות בדרך. פרגוואי ניסתה להוציא אותה משיווי משקל עם גישה נוקשה, ואולי אפילו אלימה, בשמינית הגמר, אבל צרפת מצאה את הדרך לנצח בזכות פנדל של אמבפה. הפעם הכוכב החטיא בשלומיאליות מהנקודה הלבנה אחרי שהוכשל בעצמו ברחבה, והוסיף החמצה גדולה ולא אופיינית בתחילת המחצית השנייה, אבל הוא ידע שההזדמנות הבאה תגיע. במקום לכבוש שער פשוט, הוא הלך על ביצוע מרהיב. גם לבונו, שהגיע למונדיאל הנוכחי במומנטום פנטסטי, לא היה סיכוי לעצור את הבעיטה המסובבת משפת הרחבה.
ארגנטינה הייתה פגיעה להתקפות המעבר המהירות של מצרים וספגה שלושה שערים, מתוכם אושרו שניים. היא הוציאה שני כדורים מהרשת גם נגד כף ורדה. מייק מניאן כמעט ולא נדרש לעבוד בינתיים בשלב הנוקאאוט. ויקטור יוקרש ואלכסנדר איסאק בקושי הגיעו להזדמנויות כאשר שבדיה הובסה 3:0. על פרגוואי מיותר להרחיב את הדיבור. אתמול רק כדור אחד הלך למסגרת של השוער הצרפתי, ובאופן לא מפתיע היה זה עזדין אונאחי ששיחרר את הבעיטה היומרנית מחוץ לרחבה. המרוקאי האמיתי היחיד בהרכב, שהבקיע צמד והיה גיבור הניצחון על קנדה בשמינית הגמר, היה השחקן הכי יצירתי של וואהבי גם אתמול. לפחות הוא ניסה. לברהים דיאס, שהוחלף בשלב מסוים, כלל לא היו רעיונות.
באופן משעשע, מניאן היה הכי מודאג כאשר דאיו אופמקאנו כמעט הטיס במקרה כדור לרשת שלו. בלם באיירן מינכן ניסה להרחיק כדור פשוט, אך ביצע שגיאה טכנית, וזה מזכיר לנו שהוא נוטה לטעויות בתדירות גבוהה יחסית. הציוות שלו עם וויליאם סאליבה במרכז ההגנה יוצא מהכלל, ומדובר בצמד בלמים מהירים ופיזיים עם ראיית משחק נהדרת, אבל הם בהחלט מסוגלים לפשל אם יהיו תחת לחץ, וזה נכון בעיקר לגבי אופמקאנו. ז'ול קונדה אינו חף מטעויות בעמדת המגן הימני, ולוקה דין הוא לא המגן השמאלי הטוב בהיסטוריה – הוא בוודאי לא יכול להתחרות עם ביצ'נטה ליזראזו. באופן כללי, ההגנה הנוכחית של צרפת פחות טובה בהשוואה לזו שזכתה בגביע העולם ב-1998, למשל. אין כאן ליליאן טוראם, אין גם לורן בלאן ומרסל דסאי.
זה נכון גם כאשר מסתכלים על צמד הקשרים המרכזיים של צרפת. כבודם של אדריאן ראביו ומאנו קונה במקומו מונח, אבל הם לא הטובים ביותר במרכז המגרש במונדיאל הנוכחי, וגם לא ניתן להזכיר אותם באותה נשימה עם ז'אן טיגאנה ואלן ז'ירס, לדוגמה. בינתיים הם מגלים יעילות גדולה מאוד בהפעלת לחץ ללא כדור, אבל האם יעמדו במשימה מול כל יריב ובכל מצב? זו השאלה המרכזית לקראת ההמשך.
בכל הקשור להתקפה, יש לצרפת כלים פנומנלים עליהם ניתן לדבר ברמה היסטורית. קשה מאוד למנוע מאמבפה לכבוש, והוא נחוש להוכיח שהמונדיאל הזה שייך לו – גם אם יש לו תחרות מצד סקוררים גדולים אחרים. הוא נתמך על ידי מלך הבישולים של המונדיאל מייקל אוליסה, שהיה קצת פחות דומיננטי אתמול, אבל נכון לעכשיו מוכתר כפליימייקר הטוב במונדיאל. אוסמן דמבלה פורח גם באגף וגם במרכז, ואתמול הבקיע שער נפלא נוסף מחוץ לרחבה, החמישי שלו בטורניר. דזירה דואה סיפק משחק מצוין באגף השמאלי אחרי שהועדף על פני בראדלי בארקולה, ואין לדעת מי מהם יפתח בחצי הגמר כי שניהם ראויים. זו באמת חוליה קדמית אימתנית, ובונקר לא יעבוד מולה. המשחק אתמול הוכיח זאת מעבר לכל ספק סביר.
אבל האם ניתן להתחרות בצרפת הנוכחית בכדורגל פתוח באמת? לשם כך צריך להתגבר על הלחץ שסגנית אלופת העולם מצליחה להפעיל, וזה לא טריוויאלי כלל, אבל נכון לעכשיו הצרפתים עוד לא פגשו יריבה ברמה העולמית הגבוהה. הם התמודדו נגד סנגל, עיראק, המילואים של נורבגיה, שבדיה, פרגוואי ומרוקו. לאף אחת מהן אין קשרים מרכזיים דגולים שמסוגלים להניע את הכדור תחת לחץ, ואף אחת לא הצליחה לייצר משחק מסודר שיאפשר לשחקני ההתקפה לבוא לידי ביטוי. בחצי הגמר, ספרד או בלגיה צריכות לנסות לעשות זאת, ויש להן כלים טובים יותר לשם כך – במיוחד לספרדים.
מרוקו נכשלה לחלוטין בפיתוח התקפות משלה, בין אם התכוונה לעשות זאת או לאו. היריבה הבאה של צרפת חייבת להמר על כל הקופה. מובן שזה עלול להסתיים בתבוסה מול החוד הפנומנלי שעומד לרשותו של דידייה דשאן, אבל זה הסיכוי האמיתי היחיד. אין טעם להסתגר נגד צרפת, וחשוב לזכור שהיא עדיין לא עמדה בפני אתגר גדול באמת. הביטחון העצמי שלה גדול, אולם הוא אף עלול להיות קצת מופרז אחרי הניצחונות הקלים. כיצד תגיב צרפת אם תיקלע לפיגור? זה עדיין לא נבחן במונדיאל הנוכחי, ויהיה מעניין לבדוק את הסוגיה.