קצת יותר מארבע שנים חלפו מאז עזב וילי רוטנשטיינר האוסטרי את ישראל. קדנציה של ארבע שנים, בה הוביל את הנבחרת כמנהל טכני ולאחר מכן גם כמאמן, הגיעו לתחושת מיצוי מסוימת, כאשר לפני קצת פחות משנתיים, הוא החל לייעץ ליו"ר ההתאחדות שינו זוארץ בנושאים שונים.
כיום, רוטנשטיינר, על פי טענתו, כבר לא מסייע להתאחדות, אך כן רואה בזוארץ חבר אמת וככזה שיעזור לו במידת הצורך. בתקופה האחרונה, דווקא לאחר עזיבת ישראל, הוא הבין שהמצב הביטחוני והמלחמה יכולים להשפיע גם על כיוונים לא צפויים.
"הייתי לפני כמה שבועות עם קבוצה של פיפ"א בבחריין. עשינו קצת צילומים על המגרש באקדמיה שלנו, דיברנו על המדינה, כמה היא יפה, כמה היא בטוחה וכן הלאה. כמה שבועות לאחר מכן, פתאום משוגרות רקטות. אתה רואה כמה מהר המצב יכול להשתנות. אתה צודק שעכשיו המדינות האחרות יכולות להבין מה ישראל מרגישה", הוא מספר בראיון בלעדי ל-ONE, הראשון שלו מאז מונה ואף עזב את תפקיד היועץ.
וילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)רוטנשטיינר הפך לדמות מאוד דומיננטית בימיו בהתאחדות: הוא היה זה שהמליץ על מינויו של אנדי הרצוג לתפקיד מאמן הנבחרת, היה זה שסייע להחזיר את ערן זהבי מפרישה ותחתיו ותחת הרצוג, הנבחרת הצליחה לבצע קפיצת מדרגה מסוימת, גם אם לא הסתיימה בהעפלה.
כעת הוא מדבר על הפרידה מההתאחדות לפני ארבע שנים, מסביר על מה בדיוק הוא מייעץ לזוארץ, שולל את המחשבה שסיים בטעם פחות טוב או בתסכול, ובטוח שהדרך שהטמיע בנבחרות, מובילה ותוביל להישגים בעתיד, כולל העפלה לטורניר גדול.
עוד מדבר רוטנשטיינר על השיחה עם ערן זהבי לפני הפרישה, תקופתו הנוכחית של אוסקר גלוך באייאקס, השיחות עם רן בן שמעון, האם הייתה התעניינות מצד מכבי ת"א והאם יחזור לאמן.
"פיפ"א עושה פרויקט בכל העולם תחת הסיסמה "תנו לכל כישרון הזדמנות". זה פרויקט של ארסן ונגר, ראש מחלקת הכדורגל העולמית של פיפ"א. הוא רוצה לשנות את הכדורגל העולמי וממשיך להקים אקדמיות בכל העולם כך ששחקנים מוכשרים, בנות ובנים, יקבלו את ההזדמנות להפוך לשחקנים מקצוענים", הוא מספר על תפקידו הנוכחי מביתו באוסטריה.
שינו זוארץ ו-וילי רוטנשטיינר שהגיע לבקר (ראובן שוורץ)"אם יותר ויותר שחקנים טובים יגיעו, אפשר גם לשנות את האיכויות של הנבחרות הלאומיות. בפרויקט הזה, יש לי את ההובלה הטכנית, אז אני אחראי על החלק של הכדורגל, אם נגדיר זאת כך", הוא מוסיף.
התחלת לייעץ להתאחדות לפני שנה וחצי, מה ביקשו ממך שינו זוארץ ומורן מאירי?
"דיברנו על מבנה פיתוח הכישרונות והכשרת מאמנים כדי לדון מה אנחנו יכולים לעשות טוב יותר. מה הסיטואציה הנוכחית, איך אפשר להשתפר. אלו היו פחות או יותר הנושאים. אבל אנחנו לא עובדים עכשיו ביחד, בשנה הזאת לא הייתה לנו שיחה או פגישה. זה היה רק בשנה האחרונה או בשנתיים האחרונות. לפעמים כששינו והצוות הטכני תחת הנהגתו של בוני גינצבורג רצו לקבל סוג של ייעוץ, אז בכמה נושאים נתתי את דעתי ודנו גם בסיכויים עתידיים. אתה מכיר אותי, אני אוהב את ישראל ואני אוהב גם לעזור אם אני יכול".
ואיך השתנה הכדורגל הישראלי מאז שעזבת?
"אני חושב שישראל עשתה מבחינתי צעדים ממש טובים קדימה. בזמני, עשינו קפיצה מאזור המקום ה-100 בעולם לאזור המקום ה-75. וכן, אם זה ימשיך קדימה עם שחקנים צעירים ופיתוח כישרונות טובים במדינה, אקדמיות ומרכזים אזוריים, אני חושב שישראל תלך בדרך טובה".
וילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)במסגרת התפקיד, יצא לך לדבר עם אנשים נוספים, לדוגמה רן בן שמעון?
"כן, הייתי גם בקשר עם רן אבל לא כדי לדבר על הנבחרת הלאומית, כי זו האחריות שלו. דיברנו על המבנה, התמיכה, איך הסביבה יכולה להיות טובה יותר וזה היה תהליך ממש נחמד".
היית בישראל במהלך התפקיד הזה?
"לא, רק אונליין. הייתה לנו סדנה אחת בקפריסין בשנה שעברה. אני חושב שזה היה בספטמבר או אוקטובר ואז חלקנו דעות טוב מאוד עם כמה אנשים מההתאחדות. הייתי בישראל לאחרונה ב-2022 כשסיימתי את התפקיד. סיימתי את החוזה, עזבתי את המדינה ואז האתגרים החדשים הגיעו מיד. התחלתי כמה שבועות לאחר מכן לעבוד עבור פיפ"א ואז אתה בעבודה החדשה. אתה יודע, זה כדורגל".
“לא עזבתי את ישראל עם תחושת תסכול”
זה יהיה נכון להגיד שעזבת את ישראל בתחושת תסכול מסוימת?
"לא, להיפך. אני חושב שעשיתי בסיום דרכי הערכה של ארבע שנות עבודתי בישראל. מי שאומר שעלייה בדירוג של 30 מקומות בפיפ"א זה לא מספיק? זה עליו. אני לא יודע אם מדינה כלשהי בעולם מטפסת 30 מקומות בדירוג בשנתיים. לא עלינו, אבל זה היה קשה כשיש לך את דנמרק, סקוטלנד ואוסטריה באותו בית. ועדיין היינו במקום השלישי, לפני אוסטריה. זו הייתה הצלחה גדולה. אפשר להסתכל גם על מה שעשינו מבחינת הכשרת המאמנים, פיתוח כישרונות.
"מבחינתי לעשות את כל זה בארבע שנים, זה היה לא יאומן. ואתה רואה, באותה השנה שעזבתי, הייתה גם ההצלחה הגדולה של נבחרת הנוער עד גיל 19. אליפות אירופה עם נבחרת הנוער: איך אתה יכול לעשות את זה כשהשנים שלפני כן לא היו מצוינות? אתה לא יכול להשיג את זה. אז זו הייתה בשבילי תקופה מאוד מוצלחת ואני חושב שגם אתה יכול לראות שאם תמשיכו בדרך הזו בעשור הקרוב, אני בטוח לחלוטין שישראל תעלה למעלה".
וילי רוטנשטיינר (שחר גרוס)אני לא מתכוון בהכרח רק לעבודה שלך, אולי ליחס כלפיך? היו יחסים אמביוולנטים עם התקשורת.
"אין לי קשר לתקשורת בישראל, אני לא מזהה את זה. כשעזבתי הייתי מאוד מרוצה מארבע שנות עבודה בישראל ואני חושב שזה תמיד הכי חשוב. מילאתי את החוזה שלי וזו הייתה תקופה יפה במדינה יפה, אבל גם עם מגפת הקורונה זה היה קשה בזמנים מסוימים. באופן כללי, אני מסתכל בצורה חיובית מאוד לאחור על תקופתי בישראל".
דיברנו על רן בן שמעון. איך אתה רואה כמאמן נבחרת לשעבר את העבודה שלו עכשיו?
"על השאלה הזו אני לא יכול לענות כי אם אתה רוצה להעריך מאמן, אתה חייב להיות לצידו. אחרת, אני אעריך בדומה לעיתונאי וזה לא רציני. רציני זה תמיד לדעת בדיוק את התוכנית, האסטרטגיה, הסביבה, האפשרויות, גם את הפוטנציאל של השחקנים. אז אפשר להגיע יותר ויותר לביצועים של מאמן הנבחרת. את זה אני לא יכול לעשות כי אני רחוק מזה".
וילי רוטנשטיינר ורן בן שמעון (איגוד המאמנים) (מערכת ONE)ואשאל אותך על הנבחרת הלאומית, לא על רן. ראיתי השבוע את בוסניה עולה למונדיאל, מדינה עם 4 מיליון תושבים ואנחנו מדינה עם 10. למה אנחנו לא שם?
"את השאלה הזו אתה צריך לשאול את ההתאחדות הישראלית ואת רן. אבל אני יכול לומר שגם באוסטריה יש תשעה מיליון אנשים. אמרתי בהתחלה שאם אתה הולך בדרך של מדינה, ואני יצרתי בזמני את ‘הדרך הישראלית’, ואתה עושה את זה במשך 10 עד 15 שנים. אני מבטיח לך שישראל תעלה, אני מבטיח לך. אבל זה לא אפשרי לבוא לישראל ולהגיד ‘אוקיי, שנתיים אחר כך אנחנו עולים’. זה לא אפשרי. אבל זה כ"כ חשוב שהשחקנים שיחקו בחצי הגמר או גמר אליפות אירופה, לשחק במונדיאל עד גיל 20. עכשיו זה עליהם איך הם יתפתחו לשחקנים בינלאומיים.
"להביא את השחקנים הצעירים האלה, הכישרונות, מחונכים היטב לנבחרת הלאומית כדי לקבל את הניסיון הזה של משחקים בינלאומיים ואז גם לשחק בחוץ בליגות בכירות כפי שעשינו באוסטריה. אז כשאתה מסתכל על הסגל של אוסטריה, אין כמעט אף שחקן שמשחק באוסטריה. כל השחקנים מגיעים ממועדונים בינלאומיים בליגות בכירות וזה תהליך בכל המדינות האלו שדומות לישראל בגודלן: כמו בלגיה, שווייץ, אוסטריה, דנמרק. כמעט כל השחקנים שם משחקים בליגות בכירות, חוזרים לנבחרת הלאומית ואז אתה מסוגל לשחק ברמה בינלאומית גבוהה ולהצליח. זה לוקח זמן, זה לא נעשה מהיום למחר. זו תמיד תקופה, עשור, ואז רואים את העבודה של המדינה. יצא לי השבוע להתעדכן על הניצחון של נבחרת הנוער של ישראל על גרמניה לדוגמה".
“הביצועים של אופיר חיים לא ייאמנו”
כן, הנבחרת של אופיר חיים.
"תמסור מזל טוב ממני לאופיר. אני מעריך את המאמן הזה ואוהב אותו. הביצועים שלו לא ייאמנו וכאן אפשר לראות איזה פוטנציאל יש בפנים. הוא תמיד התעניין בשיטות אימון חדשות, בדיונים טכניים וטקטיים, והניצחון הזה גם מראה שזה אפשרי".
אופיר חיים (IMAGO)וגם הנבחרת של אריק בנאדו ניצחה את אנגליה. אז בנוער אנחנו יודעים לעשות את העבודה.
"כן, תוצאה נפלאה, מזל טוב גם לו. אלו תוצאות שמראות את העבודה של השנים האחרונות כי השחקנים האלה בני 19 ומעלה. הם התחנכו בחמש, שש, או שבע השנים האחרונות וכאן רואים פירות ראשונים. אבל הפירות חייבים להתפתח עד לנבחרת הלאומית: המעבר הזה, כפי שאנחנו אומרים בשפת הכדורגל מכדורגל נוער לכדורגל בוגרים. ואם זה יקרה השחקנים האלה ישחקו בחו"ל, כמו למשל מנור סולומון.
“אני זוכר תמיד את מנור כשראיתי אותו בגיל 16 או 17 בפתח תקווה. ואמרתי לאנדי הרצוג: ‘תזמין אותו ישירות’. אנדי אמר ‘אני לא יכול להזמין אותו. הוא צעיר מדי. הוא לא מוכן. ואמרתי: ‘כן, בבקשה. תזמין אותו ישירות כדי להראות שיש פוטנציאל מדהים למנור’. אני חושב ששנה או משהו כזה לאחר מכן הוא היה בשחטאר ואז אתה מכיר את ההיסטוריה ואת הקריירה שלו".
וילי רוטנשטיינר ומנור סולומון (ראובן שוורץ)כי אני חושב שזו השאלה הכי גדולה בכדורגל הישראלי, מה קורה שם במעבר מהנוער לבוגרים?
"אני חושב שאנחנו חייבים להיות ברורים. אני מסכים עכשיו שהתוצאות בגילאי הנוער הן באמת טובות, לפעמים מצוינות וזה גם תהליך פיתוח. אתם בדרך טובה מאוד, אבל המעבר לא יכול להיעשות לחלוטין בליגה הישראלית. כי אם בגיל 18 או 19, אתה מגיע לקבוצה הראשונה ומשחק חמש עד תשע שנים בליגה הישראלית ברמת הזאת, אתה מכיר את כל המועדונים.
"אתה לא באמת מאותגר, אז יש הבדל גדול אם מנור משחק באנגליה, ספרד או בליגה בכירה אחרת או שאותו מנור משחק חמש או שש שנים בליגה הישראלית. אז ההתפתחות של השחקן שונה לחלוטין. הוא דוגמה חיובית לשחקן שכיום מגיע מכדורגל בינלאומי, מגיע עם הרבה ניסיון ומביא את הניסיון הזה לנבחרת ישראל. ואז הוא יכול לתפקד. אם יש לך רק את הניסיון מהליגה הישראלית, זה הופך להיות קשה".
הזכרת את בוני קודם. הוא אדם שאתה מעריך מאוד.
"הוא המנהל הטכני ואני לא זה שמינה אותו, אלא ההתאחדות, אני אוהב אותו מאוד כאדם. אני מכיר אותו מישראל, בזמני הוא היה פרשן בטלוויזיה, אבל הוא תמיד היה הגון וברור. הוא ביקר, אבל תמיד בצורה נורמלית. לאחר מכן הוא עבד יחד עם המנהל הטכני מהולנד (יילה חוס) כשאני הייתי המאמן לאומי וגם אז, הוא תמיד היה מלא מוטיבציה. תמיד היו לנו שיחות טובות וגם עכשיו כשייעצתי לישראל, הייתי לעתים קרובות גם בפגישות עם בוני. בפגישות האלה הבנתי כמה אני מעריך אותו כמקצוען שמבין וככדורגלן עבר. יש לי תחושה פנימית טובה לעתיד כי הוא מלא מוטיבציה לשנות את המצב הזה בישראל".
בוני גינצבורג (עמרי שטיין)דיברת על מנור ושחקנים שאמורים לשחק בחו"ל. אני רוצה לשאול אותך על אוסקר. הוא שחקן מוכשר ואני חושב שגם התראיינת ואמרת שהוא יכול לשחק ברמה הכי גבוהה באירופה. אז מה קורה באייאקס?
"זה לא יהיה רציני מצדי לא להיות בקשר עם אוסקר ואז לדבר עליו. זה לא רציני, אבל אמרתי כבר שהוא שיחק באוסטריה, בזלצבורג ברמה גבוהה שלא תיאמן והיה אחד הטובים ביותר, לדעתי גם הוא היה השחקן הכי טוב. אמרתי בהקשר הזה שאני חושב שהוא יכול לשחק ברמה הכי גבוהה. לא אמרתי ‘אני בטוח’, אלא אמרתי שלדעתי, כשאני רואה אותו באוסטריה, אני חושב שהוא יכול. ואתה יודע: בין להגיד לבין לעשות יש הבדל. זה קצת היפותטי להגיד ‘כן, הוא יכול לשחק באנגליה. הוא יכול לשחק בהולנד. הוא יכול לשחק בגרמניה’. אנחנו לא יודעים אם הוא יכול כי כשהוא שיחק באוסטריה, לא ידעתי את זה. אבל מבחינתי, יש לו פוטנציאל לשחק ברמה הכי גבוהה ומנגד יש צורך בגישה לא תיאמן כדי להפוך לשחקן מקצוען מהטופ ואני חושב שהוא במסע הזה. אבל שוב, אני לא יכול לדבר על אוסקר, על מה שהוא עושה בהולנד, כי אין לי קשר איתו".
“אמרתי לזהבי: ‘אתה חייב לכתוב היסטוריה בישראל’”
בוא נדבר על ערן זהבי שהחזרת לנבחרת.
"אני זוכר את הסיטואציה טוב מאוד. ראיתי קליפ וידאו שלו מהקריירה והתרשמתי מאוד. שאלתי את הנשיא, ‘האם אפשר לדבר איתו?’ כי חשבתי שלא יכול להיות ששחקן עם הפוטנציאל שלו והאישיות הזו יסיים את הקריירה שלו בסוג של קשיים או בעיות עם ההתאחדות. בהתחלה זה היה קשה: אמרו לי שאני יכול לדבר איתו, אבל הסיטואציה רגישה מאוד. דיברתי עם ערן כמנהל מקצועי והסברתי לו שהוא לא יכול לסיים את הקריירה שלו בדרך הזו. ומי שמכיר את ערן יודע שהוא אדם עם מוטיבציה גבוהה מאוד. הוא כוכב, הוא ווינר, הוא לא אדם ממוצע. אמרתי לו, ‘אתה לא יכול לסיים כאדם ממוצע. אתה חייב לסיים כשחקן מוביל ואתה חייב לכתוב היסטוריה בישראל’. אני חושב שאלו היו המילים הנכונות כדי להניע אותו ככדורגלן מקצועני.
"אחרי כמה ימים הוא חזר אליי ואמר: ‘כן, אם נוכל להכין את הסיטואציה בדרך הנכונה’. הוא רצה לשחק שוב עבור המדינה שלו ואז זה היה פשוט עבורי להכין את המצב כי זה התפקיד של המנהל המקצועי. הכנתי את המצב ואמרתי לו שזה יהיה קשה מאוד בהתחלה, אבל זה ישתפר ככל שהוא יותר יראה את האיכות שלו. הוא הראה את מנטליות הווינר שלו, הבקיע שער אחר שער. ואז כשלקחתי על עצמי את תפקיד מאמן הנבחרת, הוא היה בלתי ייאמן ואני זוכר תמיד את דו-קרב הפנדלים כשהוא החמיץ את הפנדל.
ערן זהבי חוגג עם ווילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)"אז נכון, הוא החמיץ, אבל לפני זה הוא הבקיע הכי הרבה שערים עבור הנבחרת שלנו ולא היה לנו סיכוי להגיע לפלייאוף הזה ולדו-קרב הפנדלים הזה בלעדיו. הוא היה עצוב, אבל ואמרתי לו: ‘עשית כל כך הרבה עבור הנבחרת הלאומית, מותר לך גם להחמיץ פנדל’. הוא היה מאוד עצוב בגלל זה, אבל אח"כ כשהוא שבר את שיא ההבקעות זה היה רגע כ"כ מרגש גם עבורי להגיד לו ‘עכשיו אתה בטופ, הראית לכולם שאתה אחד השחקנים הגדולים בישראל. אם אתה רוצה לפרוש עכשיו? זו הדרך הנכונה. כתבת היסטוריה’.
איך אתה רואה את העתיד שלו אחרי הפרישה? הוא נרשם לקורס מנהלים מקצועיים.
"הייתה לנו שיחה בזמן שהוא שיחק וחשב על סיום הקריירה והוא שאל אותי על הנושא. דנו על האם להיות מאמן, להיות מנהל מקצועי או להיות מנהל. כשהוא מתכנן את עתידו, אני חושב שהוא יעשה את הצעדים הנכונים. אם אוכל לעזור לו תמיד אעשה את זה, כי עכשיו אני לא המאמן שלו, אבל תמיד אהיה חבר שלו. אח"כ היו לנו כמה שיחות בוואטסאפ כי זה תמיד נחמד גם לשאול אותו מה הוא עושה עכשיו. אני יודע שהוא כיום עובד כפרשן עכשיו בטלוויזיה. אני תמיד מתעניין במה עושים שחקנים שלי לשעבר ועוקב וגם לדוגמה לגבי מנור אני רואה מה הוא או שחקנים אחרים עושים כי זה מעניין אותי".
וילי רוטנשטיינר וערן זהבי (רדאד ג'בארה)בוא נחזור לנבחרת. אין לה כיום מנהל טכני או מנהל מקצועי ברמת הבוגרת. כמה התפקיד הזה הוא משהו שחייבים לכלול בתוכנית לנבחרת לאומית?
"זו שאלה טובה מאוד וזה שונה מאוד בין כל המדינות באירופה ובעולם. יש אומות כדורגל שמחליטות שהמנהל הטכני אחראי עד גיל 21 או עד גיל 19, משמע בגילאי הנוער והנבחרת הבוגרת היא מחלקה נפרדת. מצד שני, יש גם התאחדויות, כפי שהיה בתקופתי, שהמנהל הטכני אחראי מהנבחרת הבוגרת ועד לנבחרות הנוער. לשני הקונספטים יש יתרונות וחסרונות ושני הקונספטים עובדים בהתאחדויות שונות. אז לא הייתי אומר שלבחור באופציה אחת זה נכון והאופציה השנייה היא טעות. ההחלטה כאן היא מה הכי טוב לישראל?".
מילאת כאן כמה תפקידים: לאמן זה לא משהו שחסר לך בימים האלה?
"מתחילת הקריירה שלי תמיד אימנתי: התחלתי באקדמיה בליגות נמוכות ועליתי לכדורגל מקצועני, נבחרת צעירה עד גיל 21 באוסטריה וכו'. ואז מצאתי את עצמי מגיע יותר ויותר לתפקיד המנהל המקצועי כי ההתאחדות אמרה: ‘וילי אנחנו צריכים אותך בתפקיד הזה כדי לפתח את המדינה שלנו’. וזו דוגמה טובה לקריירה שלי: תמיד עשיתי יותר את התפקיד בו אני יכול להיות יותר אפקטיבי וזו הייתה תמיד החלטה משותפת.
"אני זוכר את הפגישה באצטדיון רמת גן כשניסיתי להציע את מאמן הנבחרת הבא, והוועדה אמרה: ‘אנחנו רוצים שאתה זה שתיקח את התפקיד’. הייתי מופתע לחלוטין ואמרתי: ‘אוקיי, אני יכול לחשוב על זה?’. אבל לא הייתי מוכן לזה כי דעתי הייתה שמאמן חדש יבוא. היו לי שלושה מאמנים ברשימה ורן בן שמעון היה למשל גם בין המאמנים שרציתי לבחור. והוועדה הפתיעה אותי ואז שאלתי: ‘למה אתם רוצים שאני אקח את התפקיד?’. והם ענו שבסיטואציה הזאת זה הכי טוב לישראל. כי אתה מכיר את התקופה: זה לא היה פשוט עם הקורונה וכן הלאה ואמרתי שאם זה הכי טוב לישראל, אעשה את זה.
"אבל הבהרתי שהשילוב הזה בין מנהל טכני למאמן נבחרת יכול להיות רק לשנה אחת מנהל טכני וחייבים לחפש מאמן נבחרת חדש. אז אני חושב שלעתים קרובות אתה צריך לדאוג למה הפתרון שהוא הכי טוב לארגון שבו אתה עובד. עבור ההתאחדות הישראלית זה היה להיות מאמן הנבחרת וזו הייתה עבורי תקופה נפלאה. אהבתי לעשות את זה ויכול להיות שגם אאמן בעתיד שוב, זה יכול להיות, אבל עכשיו עד סוף השנה יש לי חוזה בסבב הזה של פיפ"א ובקריירה שלי תמיד מילאתי את כל החוזים שלי. מעולם לא נדחקתי החוצה מחוזה מוקדם יותר".
וילי רוטנשטיינר (ראובן שוורץ)היו שמועות בעבר לגבי מכבי תל אביב. אולי תעשה לנו סדר מה קרה שם?
"מעולם לא הייתה לי שיחה עם מכבי תל אביב על אימון, מעולם לא. יותר מזה: מעולם לא הייתה לי שיחה עם מכבי תל אביב על שום תפקיד ומעולם לא ניהלתי משא ומתן עם מכבי תל אביב. לא דיברתי עם אף מועדון על נושא אחר או משימה אחרת, כי הייתי ממוקד 100% בהתאחדות".
אבל כן אמרת באחד הראיונות שלך לפני שעזבת שזו אופציה להיות מאמן של קבוצה ישראלית.
"יש מועדונים מאוד מעניינים בישראל: מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, באר שבע, מכבי חיפה, בית"ר. עם נשיאים נפלאים, סביבה נהדרת, אצטדיונים נפלאים. אז אני חושב שיש הזדמנויות נהדרות לעבוד בישראל, אבל אתה יודע עכשיו שהמצב קשה מאוד אם לא מאפשרים לנבחרת הלאומית לשחק בישראל. אני מקווה שהמצב ישתפר, השלום יחזור ואז זו תהיה סיטואציה אחרת לגמרי".
אתה עוזר לשינו בענייני כדורגל.
“תקשיב, לפני הכל: שינו הוא מבחינתי אדם לא ייאמן וחבר ממש טוב וכך זה יהיה כל חיי. אם הוא רוצה שאעזור לו? זה יקרה מתי שירצה. זה לא חייב להיות במסגרת חוזה, זה לא חייב להיות ייעוץ. אם הוא ישאל אותי באופן אישי כנשיא וכחבר אני תמיד אסייע לו ואתמוך בו".
וילי רוטנשטיינר ושינו זוארץ (אחמד מוררה)“הדחת ישראל? שומע על זה בפעם הראשונה”
אני שואל כי אתה גם עובד עבור פיפ"א ומדי פעם מנסים להדיח את ישראל מאירופה.
"אני שומע את זה בפעם ראשונה, אבל שינו נמצא בוועד המנהל של אופ"א, בדרג הכי גבוה ויש לו קשרים נהדרים עם כל ההתאחדויות של אופ"א. אני שומע את זה בפעם הראשונה ומבחינתי זה אפילו לא נושא".
אתה בקשר עם אנדי הרצוג? אתם עדיין מדברים?
"כן. הוא עובד כפרשן באוסטריה ויש לנו עדיין קשרים טובים. אוסטריה היא מדינה קטנה ושוב ושוב יש לנו שיחות".
לקראת סיום, אמרת קודם שצריך זמן ואי אפשר לעלות למונדיאל תוך שנתיים ולשנות את עתיד הכדורגל. אבל הרגשת שהתוכניות שלך או התוכנית שלך בכדורגל הישראלי נעצרו באמצע?
"זו שאלה טובה: קודם כל זו הייתה החלטה של שני הצדדים. אני חושב שלא הייתה כוונה אמיתית להמשיך קדימה ולאחר הקמפיין הגשתי דו"ח ואמרתי גם מה נחוץ כדי לשנות. ואז החלטנו שעדיף לשני הצדדים להגיד ‘אנחנו מסיימים עכשיו או שהחוזה עצמו מסתיים’. זה היה חוזה לארבע שנים, ארבע השנים הסתיימו ואני קיבלתי את המצב, אבל אני בטוח לחלוטין שאם הולכים בדרך הישראלית הזו, וראיתי את זה באוסטריה ובמדינות אחרות, אז מייצרים שחקנים אחרים. כפי שדיברנו קודם, אם יהיה גם את המעבר הזה לנבחרת הבוגרת עם שילוב של כדורגל בינלאומי, ישראל תהיה בטופ 30 של הכדורגל העולמי.
וילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)"כשהגעתי לישראל הופתעתי מאוד, כי הדבר הראשון שעשיתי זה להתחיל את לגעת באקדמיות ובנבחרות הנוער כי הן העתיד. וכשראיתי שחקנים בנבחרות עד גיל 15, 16 ו-17, אמרתי לעצמי ‘השחקנים האלה מבחינת הפוטנציאל טובים יותר מהשחקנים באוסטריה’. חשבתי שהפוטנציאל קיים ושאם נעשה את החינוך הנכון, השחקנים הללו יכולים להגיע לרמות הכי גבוהות. ושוב: חמש שנים לאחר מכן שיחקתם עם הנבחרות עד גיל 19 ו-20 ובאולימפיאדה. ואם יעשו את זה שוב ושוב עם נבחרות הנוער, אתם תראו שהשחקנים האלו יעלו למעלה. אם תוכלו לעשות את הצעד האחרון, להעביר את השחקנים האלה מכדורגל נוער לכדורגל בוגרים, לכדורגל מקצועני, אז השחקנים האלה ישחקו גם בחו"ל, בזירה הבינלאומית, יחזרו לנבחרת ותהיו מוצלחים".
רגע לפני סיום, כשאני שואל את רוטנשטיינר אם הוא רוצה להעביר מסר אחרון, יש לו מסר אחד ברור: "מה שאני תמיד מאחל, וזה לא רק לישראל אלא לכל העולם, זה שנוכל לשנות את מצב המלחמה למצב של שלום. אז זה באמת מה שאנחנו צריכים לקוות לו ולהתפלל עבורו, כי מלחמה בעולם שלנו היא לא הדרך הנכונה. וזו המשאלה שלי. שלום בכל העולם".