ז’רקו לאזטיץ’ עבר תקופה מלאת תהפוכות במכבי תל אביב, שבה השיג אלופות ולסוף עזב בתום סערה גדולה מול הקהל. קצת יותר מחודשיים לאחר שעזב את המועדון המאמן הסרבי דיבר על מגוון נושאים בפודקאסט של ‘מוצארט’ הסרבי, וכמובן הרחיב על מכבי תל אביב. הוא סיפר על ההגעה לצהובים, המועדון, הקהל, ערן זהבי והעזיבה.
הדרך לקבלת התפקיד: "ארבעה ימים של ראיונות"
לאזטיץ' חשף כיצד נוצר הקשר הראשוני, שהתחיל דווקא בגלל האירוח של הצהובים בסרביה: “עניין אותי איך הוא בכלל שמע עליי, איך הם הגיעו אליי. דומיניק פרייס אמר שפשוט היה לי מזל שבגלל מה שקרה בישראל הם התחילו לארח בבאצ’קה טופולה. הוא נכנס לראות את המועדון שבו הם יארחו, וראה המשכיות ואז הוא אמר: 'צפיתי במשחק אחד, זה מצא חן בעיניי'. ואז הוא אמר לצוות הסקאוטינג לעשות אנליזה למאמן על בסיס כמה משחקים, לראות את סגנון המשחק ומה אנחנו עושים”.
על התהליך והראיונות מול הבעלים מיץ’ גולדהאר סיפר: “השיחה הראשונה הייתה פרזנטציה של המשחק שלי... זה נמשך ארבע שעות. הצגתי שלב אחרי שלב של המשחק; מצבים נייחים, איך האימונים מתנהלים, הצגתי הכל. למחרת הייתה שיחה חדשה עם המנכ”ל, ובסוף הגעתי לנשיא המועדון. אלו היו ארבעה ימים של ראיונות, כל יום שלוש-ארבע שעות. אחרי הראיון הראשון אמרתי לאשתי: ‘אם האנשים האלו יהיו רציניים וירצו אותי, יהיה לי קשה מאוד לסרב’”.
מיץ' גולדהאר וז'רקו לאזטיץ', התהליך היה מורכב (שחר גרוס)שינוי ה-DNA: “הקבוצה הכי צעירה ב-15 השנים האחרונות”
הסרבי הסביר מה נדרש ממנו לשנות ב-DNA של הקבוצה: “הם רצו שבלי הכדור נהיה הרבה יותר אינטנסיביים, כי זה קרוב יותר לכדורגל שמאפשר למכור שחקנים בעתיד. הם רצו שעם הכדור תהיה יותר שליטה, שנשלוט במשחקים ונייצר יותר מצבים ויותר שערים. עובדתית עשינו את זה, קידמנו באותה שנה את הקבוצה הכי צעירה של מכבי ב-15 השנים האחרונות, ככה אמרו לי”.
האתגר האירופי והמלחמה: “הרגשנו כמו במשחק ידידות”
לאזטיץ' לא הסתיר את הקושי לשחק ללא הבית בבלומפילד: “מכבי היא הגאווה של ישראל. האצטדיון מכיל 30,000 איש, יש להם 22,500 מנויים, האצטדיון תמיד מלא. אני באמת נהניתי שם בשנה וחצי האלו. לאוהדים יש כזו תשוקה שאני לא יודע אם תהיה לי שוב הזדמנות כזו בקריירה. המועדון הוא בדרג של הכוכב האדום ופרטיזן בלגרד, רק ששם יש קהל ואווירה שאין לנו כאן.
“זה יתרון עצום כשאתה משחק בבלומפילד עם 30,000 איש, ופתאום אתה משחק בבאצ’קה טופולה, שאני אמנם מעריץ את המקום, אבל זה בלי קהל וזה מרגיש כמו משחק ידידות. בגלל המצב, כל המשחקים באירופה היו בחוץ. המשחק הכי קרוב היה מרחק של שלוש שעות טיסה. בראגה זה שש שעות, גרמניה זה ארבע וחצי שעות, נורבגיה הייתה שש שעות טיסה, ואז אתה חוזר וביום ראשון יש לך משחק ליגה”.
היציע הריק בבלומפילד, לא אותו הדבר בלי הקהל (רדאד ג'בארה)גם פערי התקציב היוו פקטור משמעותי באירופה: “השווי של מכבי היה בערך 28 מיליון יורו, וכל קבוצה ששיחקנו נגדה הייתה שווה בין 100 ל-500 מיליון יורו. היינו תחרותיים למרות הפערים האלו באיכות, וזה שלא הייתה לנו את הפריבילגיה לשחק בבית כדי לאזן קצת את הפערים”.
היחסים עם ערן זהבי: “הוא אגדה, לא פגשתי מקצוען כזה”
כשנשאל על השמועות מערכת היחסים המורכבת עם ערן זהבי, לאזטיץ’ בחר להחמיא: “לגבי זהבי, הוא אגדה שם. לי ולו היה מערכת יחסים מעולה. אני יכול להגיד עליו רק שהוא מקצוען פנטסטי, שלא פגשתי מקצוען כזה על המגרש, וזו הייתה עבורי פריבילגיה לעבוד עם שחקן כזה. במועדון גדול תמיד נוצרת תמונה שאתה ‘נגד מישהו’, אבל בתוך הקבוצה אני חושב שהצלחנו כי הוא היה מקצוען. בסוף, כשזכינו באליפות, שמתי אותו לפני שחקנים אחרים והוא הבקיע גולים שהביאו לנו את התואר. אני יכול להגיד עליו רק דברים טובים”.
בנוגע להתמודדות עם שחקן בסדר הגודל שלו הוסיף: “זה לא קל, כי שחקנים, במיוחד המנוסים, משחקים כדורגל כי יש להם עדיין שאיפות. הם רוצים להיות על המגרש בכל רגע. אתה לא יכול להגיד לשחקן ‘הזמן שלך עבר’. אם תעשה את זה אתה ‘מת’ כמאמן. אתה חייב לנסות להיות קודם כל כנה. אני הייתי תמיד, במיוחד בשיחות שלנו, כנה ופתוח לחלוטין איתו”.
ערן זהבי, "לא פגשתי מקצוען כזה. אי אפשר להגיד לו 'הזמן שלך עבר'" (שחר גרוס)הלחץ והפרידה: “נוצרה אווירה כאילו הכל גרוע”
המאמן התייחס גם להתמודדות עם הביקורת והרשתות החברתיות בישראל: “במכבי, אם אתה מפסיד משחק, נוצרת סביבך אווירה כאילו משהו לא בסדר, כאילו הכל גרוע. השחקנים קוראים הכל, הם מושפעים מהרשתות החברתיות וזה פוגע להם בביטחון העצמי. התפקיד שלי היה להגן עליהם, להגיד להם לא לעקוב אחרי מה שכותבים, אבל זה קשה כי הם חיים בתוך הבועה הזו”.
על העבודה מול ההנהלה אמר: “היו לי יחסים פנטסטיים עם ההנהלה, מאנגלידיס ועד דומיניק פרייס ובן מנספורד. אלו אנשים שמבינים כדורגל, אנשים שאפשר לדבר איתם. הם תמכו בי גם כשהיה לחץ מבחוץ והאמינו בדרך שלנו”.
למרות הסיום הצורם מול הקהל, לאזטיץ’ סיכם את התקופה בחיוב: “השנה הראשונה הייתה מדהימה מכל הבחינות... לקחנו שלושה תארים. בסוף נוצרה איזו אווירה שלילית מסוימת מסביבנו ונפרדנו כמו שקורה לכל מאמן. אני זוכר רק את הדברים הטובים. המועדון הזה נשאר לי בלב כחוויה פנטסטית ואני אסיר תודה לאנשים שבחרו בי. אני באמת נהניתי שם. המשפחה שלי חיה שם, הילדים שלי היו שם. זו מדינה נהדרת והאנשים שם מאוד חמים. למרות שזה היה אינטנסיבי מאוד, בערך 85 משחקים בשנה וחצי, אני אסיר תודה על כל רגע”.