זה התחיל קצת קשה, אבל לאט לאט זה השתפר וכיום אפשר לומר שסתיו למקין אחד השחקנים הכי טובים של טוונטה, אולי אחד הבלמים הטובים בליגה ההולנדית בסך הכל. קבוצתו במקום החמישי העונה, והבלם הישראלי נהיה באנקר בהרכב של מאמנו, כאשר בינתיים הוא התפנה לראיון באתר ‘וואטבול אינטרנשיונל’ המקומי.
למקין פתח את דבריו: “לפעמים אני מגזים כשאני לא מנצח, אני תמיד רוצה לנצח. זה משהו שראו עליי כבר מאז שאני בן 10, בבית הספר, אבל אני מרגיש שאני משתפר בזה ואני פשוט מנסה לעזור ולתרום לחברים שלי מאשר לכעוס עליהם, על אף שבת הזוג שלי אומרת שיש לי עדיין לאן להשתפר. אני מהאלה שאם הוא מפסיד משחק בסוני השלט לפעמים עף בסלון, חברה שלי לא אוהבת את זה”.
עוד מהבלם: “התחלתי כחלוץ, אבל כשחבר לקבוצה פרש הפכו אותי לבלם ומשם זה היסטוריה. אני מעריץ את ליאו מסי, הוא שחקן הכדורגל הגדול ביותר ששיחק. אני ואבא שלי אוהדי ברצלונה וראינו אותו במגרש גם, יש לי גם קעקוע שלו. אני בעד ארגנטינה במונדיאל הקרוב בגלל מסי, חבל שישראל לא עלתה כי אז אולי הייתי פוגש אותו”.
סתיו למקין (IMAGO)“לא הערכתי נכון את המצב באוקראינה”
על הקדנציה שלו באוקראינה: “האמת שאני מרגיש בן 30, על אף שאני רק בן 22. המועדון הרגיע אותי, אמרו לי לא לדאוג ושהכל יהיה מסודר, אבל לא הערכתי את המצב נכון. אני אשם, הייתה לי תחושת בטן ולא הקשבתי לה. הבטן אמרה לי לא לחתום, אבל הראש אמר שזה ליגת האלופות, שזה מועדון גדול, שזה הרבה כסף, אולי הייתי צריך יותר סבלנות בדיעבד”.
עוד על התקופה בשחטאר: “למרות הכל הייתי עושה הכל שוב. למדתי שם הרבה וצברתי ניסיון, אבל פחדתי, לא הייתי שמח והייתי בודד. בתוך עצמך אתה רוצה ללכת הביתה ואי אפשר כי אתה חתום על חוזה, הייתה תקופה שהייתי לבד בקייב, כולם הלכו והייתי פצוע, הייתי עושה פיזיותרפיה בבוקר ושאר היום מבלה בבית לבד. הדחקתי את השנה הזו”.
על הבחירה בטוונטה: שיחקתי עם שני הולדנים, טייריס אסאנטה ויוריס ואן אוברהיים, הם הסבירו לי, לפני זה לא ידעתי המון על המועדון, רק שהוא אחד הגדולים במדינה. כבר הייתי בחופשה בארה”ב והייתי אמור להמריא לחתום בקולורדו, אבל המנהל המקצועי של טוונטה התקשר אליי ברגע האחרון, הוא הסיבה שהגעתי לכאן. פתחתי את העונה פחות טוב וגם בתקופה הזו הוא תמך בי מאוד, האמין בי”.
סתיו למקין (IMAGO)“יש רגעים שאני מפחד להגיד מאיפה אני”
על כך שהוא ישראלי: “בחדר ההלבשה הכל עולה, כי לכל אחד יש דעה ואני מכבד את זה. יש רגעים שאני מפחד ברחוב להגיד מאיפה אני, אני אומר שאני ספרדי, אני בסוף שחקן כדורגל, אבל אני מבין שלאנשים יש מה לומר על ישראל ואיך שהיא מתנהלת. עם חברה שלי הולכת לבד ברחוב, אני דואג לה, אני אומר לה שתגיד שהיא מאנגליה. אין לי בעיה לקבל תגובות, הבעיה שלאנשים אין מושג”.
לסיום: “החלום שלי הוא שיום אחד אוכל לשחק בליגה האנגלית, או בברצלונה. אם אני אמשיך לעבוד הכי קשה שיש כמו שאני עושה אז אני חושב שזה אפשרי, אני רק צריך להמשיך להתפתח ולשמור על הביטחון שלי, אולי גם טיפה מזל לא תזיק לי”.