הפיל שבחדר: לקטש עדיין אין חוזה לעונה הבאה

ניצחון גדול, הצהרה גדולה, ואולי גם רגע של נשימה למכבי תל אביב. הצהובים חוזרים מבלגרד עם ניצחון 82:83 מרשים על הכוכב האדום, כזה שלא נמדד רק בלוח התוצאות אלא בעיקר בתחושה. של שליטה, של אופי, של קבוצה שברגעים מסוימים נראתה כמו קבוצה שיודעת בדיוק מי היא רוצה להיות.

בפרק דיברנו הרבה על ג’ימי קלארק, ואיך בתוך שבוע אחד הוא חווה אולי את השבוע הכי טוב בקריירה שלו. האם זה רצף, האם זה פיק רגעי, וההשוואה הבלתי נמנעת לטייריס רייס לא כי הם אותו שחקן, אלא בגלל המקום הזה שבו הכדור בידיים שלו ברגעי ההכרעה. האם במכבי יכולים להיות רגועים כשקלארק מנהל את המשחק, או שדפיקות הלב של האוהדים והצוות המקצועי עדיין לגמרי מוצדקות?

מהצד השני של הגארדים, דיברנו גם על לונדברג. היכולת הפחות טובה שלו, השאלה האם הציפיות ממנו היו מוגזמות מלכתחילה, והאם הוא באמת השחקן שמכבי חשבה שהיא מקבלת או שפשוט שמנו עליו תווית שלא מתאימה לו.

איפה לונדברג בפעולה (IMAGO)

הפיל שבחדר

ניתחנו גם את הרגעים שבהם הכוכב האדום ניסתה לחזור למשחק ומי היו אותם שחקנים שעצרו את המומנטום בזמן. לא בהכרח בכותרות, אלא בדברים הקטנים: הגנה, ריבאונד, החלטה נכונה בהתקפה.

אי אפשר היה להתעלם גם מהפציעה של ליף. מי נכנס לוואקום הזה? האם זה פתרון מתוך הסגל או שמכבי תצטרך לחשוב אחרת לגמרי, בטח עם העומס והשלבים המכריעים שמתקרבים.

וגם: עודד קטש. העובדה שעדיין אין לו חוזה לעונה הבאה, השקט היחסי סביב זה, והפיל שבחדר: האם תסריט שבו קטש מוצא את עצמו מאמן הפועל תל אביב בעונה הבאה הוא מופרך לגמרי או שצריך לפחות להתחיל לדבר עליו ברצינות?