הגעתו של טי ג'יי ליף למכבי תל אביב בקיץ יצרה הדים ולא בכדי, גם הממים שהגיעו לאחר מכן היו תוצר של רצון הצהובים להנחיתו, לצד מספר ניסיונות שנעשו לאורך השנים שהביאו לשאלה האם הוא שחקן אמיתי.
בכל זאת מדובר בפורוורד שיכול גם לשחק בחמש, ושיודע לסיים ליד הטבעת, אך לא רק, מדובר בשחקן מאוד מוכשר ומגוון שיכול לעזור לקבוצתו במספר אספקטים של המשחק, וכצפוי היה ברור שייקח לו זמן ללמוד תחילה את המשחק האירופי, ויתרה מכך להיכנס לקצב ולתחרותית, שלא בדיוק היו, ואם היו אז בטח שלא היו באותה הרמה בליגה הסינית.
מבחינה מספרית לליף אין הבדל בין היורוליג לבין הליגה המקומית, דבר המוכיח את קפיצת המדרגה שציפו לה, ואט אט הוא הופך להיות אחד השחקנים הטובים בעמדתו ביורוליג ובליגה הוא כאמור על תקן שחקן נוסף שיכול להיות שובר שוויון של ממש, משנה מציאות אם תרצו.
טי ג'יי ליף (חגי מיכאלי)עד כה הפורוורד סנטר הראה את הוורסטיליות שלו ועד כמה קשה לעצור אותו מהרגע שהוא מוריד כדור לרצפה והולך פנימה, הוא מסיים נהדר מעל הטבעת ובנגיחות לטבעת וכן הוא עדיין יכול ללטש יותר את המשחק עם הלוח, אבל עם עבודת רגליים טובה מאוד והאורך שהוא מביא עימו, נראה שכעת הוא מרגיש נוח הרבה יותר לסיים בדרכים הנזכרות לעיל מאשר מעבר לקשת ומבטיחים שגם לזה נגיע, אך עד כמה הוא מרגיש נוח יותר?
יחס הזריקות שלו בליגה עומד על 1:9, כלומר על כל תשע זריקות ל-2 הוא זורק אחת מעבר לקשת ובאחוזים לא רעים 33.3. יחד עם זאת עד כה זרק רק תשע שלשות בליגת העל, ביורוליג הוא זרק יותר אך היחס שם? אפילו נמוך יותר.
יחס הזריקות שלו בין 2 ל-3 עומד על קצת יותר מ-1:10, כן בזירה האירופית הוא זורק שלשה אחת על כל 10 ניסיונות ל-2, ולכל התוהים הוא זרק רק 12 שלשות ביורוליג עד כה כלומר פחות מאחת למשחק, וכן פחות מאחת למשחק גם בליגה, אך באחוזים ביורוליג הוא עומד על 41.7 שזהו לשחקן בעמדתו אחוז מצוין, אם כך מדוע שחקן שקולע באחוזים כאלו לא לוקח יותר זריקות?
טי ג'יי ליף בטירוף (חגי מיכאלי)אז התשובה האפשרית הראשונה שאפשר לחשוב עליה, היא שמדובר בשילוב של ביטחון עם נוחות, והמסקנה האפשרית הראשונה המתבקשת, היא שכן הדבר הזה, הקרוי טי ג'יי ליף, עוד יכול להשתפר והרבה כי ברגע שהוא ירגיש חופשי לזרוק יותר מעבר לקשת, הרי שהוא יהפוך להיות קטלני הרבה יותר, אז הריווח יגיע, אגב כשהוא חודר פנימה ההגנות מתכווצות כך שאין ספק שהוא משפיע על המשחק.
קלישאות הן לא דבר של מה בכך ולא לשווא הן נקראות קלישאות, או הופכות לכאלו, והגיוני ונכון הוא הדבר: ששנה ראשונה היא לא פחות משנת התאקלמות, ואם כך נראית שנת ההתאקלמות של האמריקאי אז אי אפשר, אבל באמת שאי אפשר שלא לשאול כיצד תיראה העונה השנייה, ועוד כמה הדבר הזה יכול להשתפר, כשהמספרים אותם הוא מעמיד (9.3 נקודות לצד 4.7 ריבאונדים ביורוליג, 9.4 נקודות לצד 5.1 ריבאונדים בליגת העל) יעלו גם בפילוח הזריקות, בטח לאור כך שבשתי המסגרות הוא משחק פחות מ-20 דקות לערב ואין ספק שהתקרה של טי ג'יי נראית גבוהה ממש והעובדה שהוא עדין לא הגיע אליה, זה החדשות הכי טובות מבחינתה של מכבי תל אביב.
טי ג'יי ליף במאבק בצבע (רועי כפיר)ליף הוא לא השחקן הראשון ובטח שלא האחרון שמציג סממנים דומים, נזכיר לכולם שבתחילת דרכו בצהוב כחול גם רומן סורקין, שרק עונה קודם עוד לבש את מדי מכבי חיפה, פתאום זרק הרבה פחות מעבר לקשת ולקח זמן עד שהרגיש את אותה הנוחות לקחת על עצמו יותר, בדרך להפוך לשובר שוויון בליגה המקומית וכשהוא אחד מהשמות הכי מבוקשים ביורוליג. יחד עם זאת, הוא וליף סגורים ונעולים במכבי תל אביב שנים קדימה.
חזרה לליף אין ספק שהטוב עוד לפניו, הוא כבר הראה יכולת של משחק בין גבוהים, יכולת מסירה ואת קפיצת המדרגה הראשונה שלו הוא כבר עשה, וברור מה צריכה להיות המדרגה הבאה בכל הנוגע לשאלות האם הוא אמיתי? אז השאלה הזאת נותרה בעינה אם כי מסיבה אחרת ואם בעבר הדבר נאמר בבדיחה על עצם היותו מועמד קבוע, כעת השאלה הזאת נשאלת לאחר מהלכים פוערי פה, שומטי לסת והזמן? הוא יעשה את שלו.