בגיל 23, אחרי שנים שבהן הכדורגל היה כל העולם שלו, רונן חנציס נאלץ לעצור. ניתוח בקע מפשעתי שהסתבך הכריע את הגוף והוביל לפרישה מוקדמת של מי ששיחק בין היתר במכבי תל אביב ובית”ר ירושלים, אבל לא לקח ממנו את האהבה למשחק ואת האופטימיות קדימה.
מתי הבנת שהפציעה עלולה לשים סוף לקריירה שלך?
“אני חושב שברגע שכל האנשים שעזרו לי עם פציעות לאורך השנים לא הצליחו וכשראיתי שהזמן מתחיל לעבור ובמקום שיקום של חודשיים אני כבר שנה אחרי הניתוח ואין איזשהו כיוון חיובי, אני חושב שרק אחרי שנה וחצי בערך הצלחתי להפנים את זה שיש סיכוי שאני מפסיק לשחק כדורגל”.
זו פרישה סופית או שאתה עדיין משאיר דלת פתוחה?
“הכל תלוי באיך אני ארגיש, אני עדיין מנסה ומחפש פתרונות לכאב, אם אצליח למצוא בקרוב אז כמובן שמשאיר דלת פתוחה”.
רונן חנציס מאוכזב (שחר גרוס)עד כמה ההחלטה הייתה שלך, ועד כמה זו הייתה כפויה?
“חד משמעית זאת החלטה שנכפתה עליי עקב הנסיבות, לא רציתי לפרוש ולא רציתי להפסיק לשחק כדורגל ואני חושב שאני עדיין די בהכחשה לכל מה שקורה, אבל ברגע שזה משהו שלא מתאפשר פיזית ולא קשור לדברים אחרים זאת בעיה”.
“קשה לקום בבוקר ולא לעשות מה שאתה אוהב”
מה הדבר שהכי קשה לך לוותר עליו בכדורגל?
“אני חושב שהכי קשה זה הלקום בבוקר ולא לעשות יותר את מה שאתה הכי אוהב בעולם, היום אני יועץ כושר ותזונה וחווה מזה הרבה סיפוק ביום יום, אבל לא חושב שיהיה לי לעולם משהו עם אותה תשוקה כמו לכדורגל”.
מה היה הרגע הכי קשה עבורך בתקופה הזו?
”היו המון רגעים קשים בשנתיים האחרונות, אני חושב שהרגע הכי קשה היה הרגע שבכלל הצלחתי להפנים שיש סיכוי שאני מפסיק לשחק כדורגל, זה ממש הרגיש לי כאילו העולם מתהפך”.
מי היה שם בשבילך באמת ברגעים האלה?
“האמת שהמשפחה שלי גילו כוחות מטורפים, הם מלווים אותי בכדורגל מגיל 8 והם היו יכולים להישבר כמוני בקלות אבל הם היו הגב שלי כל התקופה הזאת, כמובן גם חברים קרובים ואנשי מקצוע שהכרתי לאורך השנים”.
"הרגיש לי כאילו העולם מתהפך". רונן חנציס (חגי מיכאלי)מה למדת על עצמך מהמאבק עם הפציעה?
“אני חושב שלמדתי עד כמה כוח הרצון שלי מטורף, זה לא שלפני הוא לא בא לידי ביטוי אבל פה הוא ממש בלט, הייתי אולי אצל 12 רופאים ופיזיותרפיסטים שונים, המשכתי להתאמן ולעשות הכל בשביל לחזור לשחק”.
“הייתי רוצה שיזכרו אותי כשחקן שמח”
איך נראה היום שאחרי בלי כדורגל כשחקן פעיל?
”זה מאוד מוזר לי כי זה מה שהייתי עושה כל יום מגיל 8, כל החיים שלי זה ספורט אז היה לי ברור שאהיה חייב להישאר בתחום הזה, היום יש לי ליווי אונליין של כושר ותזונה ואני עוזר לאנשים וספורטאים להגיע לגוף שהם רוצים בעזרת כל מה שלמדתי לאורך השנים”.
אם זו פרידה – איך היית רוצה שיזכרו אותך?
“הייתי רוצה שיזכרו אותי כשחקן שמח, כאחד שאוהב את הכדור ויצירתי, אני יודע שלא הגעתי לאן שייעדו אותי אבל הייתה לי את הזכות לעשות את מה שאני הכי אוהב בעולם כל יום במשך 15 שנים”.
האם אתה חושב שניסית את כל האפשרויות כדי לחזור לשחק?
“בטוח שלא ניסיתי את כל האפשרויות, אבל ניסיתי את כל מה שאני מכיר, הלכתי לאנשים הכי טובים בארץ, אני כמובן ממשיך לחפש פתרון עד שאמצא”.
מחפש פתרון. רונן חנציס (שחר גרוס)עד כמה הכאבים והפחד שהגוף לא יחזיק השפיעו על ההחלטה לפרוש?
”הכאבים הם הסיבה לפרישה, זה ממש מונע ממני לשחק, זה לא שיש פחד שהכאבים ישפיעו, הם תכלס משפיעים, ביום שהכאבים יפסיקו להגביל אותי תהיי בטוחה שהדבר הראשון שאעשה זה להיות עם כדור ברגל”.
איך זה מרגיש לפרוש מכדורגל בגיל כל כך צעיר?
“האמת שזה מאוד עצוב לי, במיוחד שאני יודע לאן יכולתי להגיע בכדורגל, ומעבר זה לזה זה היה החלום שלי מגיל 3 וחוויתי לטעום ממנו אפילו אם זה לא כמו שציפיתי וכמו שיכולתי אז אני אסיר תודה על זה”.
האם אתה מרגיש שיכולת לתרום יותר ולהגיע רחוק יותר?
“חד משמעית כן, אני חושב שהרבה החלטות לא טובות ופציעות זה מה שבסוף הכריע”.
היית מסומן כפוטנציאל להגיע רחוק – עד כמה האכזבה גדולה מכך שזה לא התממש?
”האכזבה היא מאוד גדולה, באמת האמנתי שאני יכול להגיע למקומות שייעדו לי, אני משתדל להאמין באמרה שהכל לטובה ומה שצריך להיות שלי יהיה שלי, אז כנראה זה לא היה שלי ודברים טובים לפניי”.
האם יכול להיות מצב שבו תחזור לשחק בעתיד?
“אני משתדל להיות אופטימי, אני מקווה שהראיון הבא יהיה על זה שהחלמתי לגמרי מהפציעה ואני יכול לחזור לשחק”.