אוכל, ים קסום והיסטוריה: היעד החדש של עבד

המעבר של תאי עבד מפ.ס.וו איינדהובן ללבאנטה והמקפצה מהליגה ההולנדית לליגה הספרדית הפתיע את כולנו. הכישרון ייכלל לראשונה בסגל קבוצתו החדשה הערב (שבת, 19:30) מול אתלטיקו מדריד במשחק שישודר בערוץ ONE, אבל ההפתעה הגדולה ביותר היא לא המעבר של הישראלי, כמו העיר החדשה אליה הוא עובר ואולי מוכרת פחות לתייר הישראלי, והאמת? די חבל. 

כי ולנסיה, העיר ממנה מגיעה לבאנטה, היא עיר ציורית ויפהפייה, ספרד של פעם, ששווה מאוד להכיר. עם אוכל נדיר, חוף ים מושלם, תרבות עשירה והיסטוריה ארוכה: ולנסיה היא אחת הערים המרגשות בספרד. 

בעוד שהשכנה הגדולה ולנסיה מזוהה עם המרכז העירוני המפואר, לבאנטה, הקבוצה החדשה של עבד, צמחה מתוך החולות והנמל, מה שמסביר את הקשר העמוק והשורשי של המועדון הזה לכל מה שקשור למים ולרוח החופשית של חוף הים הוולנסיאני.

הלב הפועם של החיים מחוץ למגרש האימונים נמצא בחוף המלווארוסה (La Malvarrosa), רצועת חוף רחבה וזהובה או בקיצור, חוף ים מושלם. בחוף הים עבד יפגוש את ולנסיה האמיתית, זו שיוצאת לרוץ על הטיילת עם הזריחה וזו שמתכנסת בערב ב"צ'ירינגיטוס", אותם ברי חוף שמגישים דגים טריים ומדהימים שנשלו מהים שעות ספורות קודם לכן. 

ההיסטוריה של החוף הזה קשורה בקשר אמיץ לצייר הלאומי של העיר, חואקין סורויה, שהצליח ללכוד במכחולו את האור המיוחד של ולנסיה, אור שהפך לסמל של חופש ותקווה. הליכה לאורך החוף תוביל את עבד לרובע ה"קבאניאל" העתיק, שכונת הדייגים שבה נולד למעשה המועדון שלו. 

חלק מהתערוכה של חואקין סורויה (IMAGO)

בתוך הסמטאות הצרות, בין הבתים המעוטרים באריחי קרמיקה צבעוניים, אפשר עדיין לחוש את הלב של הקהילה שמרכיבה את גרעין האוהדים המושבע של לבאנטה. אנשי מעמד הביניים שרואים בקבוצה שלהם סמל לעמידות מול כוחות גדולים יותר.

המנהג שהופך את העיר למסיבת רחוב אחת גדולה

אבל ולנסיה היא עיר שיודעת גם לחגוג, ואם עבד יזדקק להוכחה לכך, הוא ימצא אותה בסיפורי פסטיבל ה"פאייאס" (Las Fallas). מדובר במסורת עתיקה שבה נגרים מקומיים היו שורפים שאריות עץ לכבוד בוא האביב, מנהג שהתפתח לחגיגת ענק של בובות סאטיריות המתנשאות לגובה של בניינים. כל העיר הופכת למסיבת רחוב אחת גדולה ששיאה בליל ה"קרמה", בו כל היצירות המרהיבות עולות באש כסמל להתחדשות. 

פסטיבל הפאייאס (IMAGO)

בין חגיגה אחת לאחרת, עבד יוכל למצוא מקלט רוחני בקתדרלה של ולנסיה, שם על פי המסורת נשמר הגביע הקדוש המקורי, שריד היסטורי שמושך אליו עולי רגל מכל העולם ומעניק לעיר הילה של קדושה ומסתורין. הצד הקולינרי של ולנסיה יספק לעבד חוויה שלא הכיר במושבות הישראליות האחרות באירופה. 

שוק האוכל הצבעוני של ולנסיה (IMAGO)

מלבד הפאייה המפורסמת, אולי אחת ממנות הדגל של ספרד, שכל ישראלי שהיה שם מכיר, שנולדה בביצות האלבופרה הסמוכות ומבושלת על אש גלויה של עצי תפוז, הוא יגלה את ה"קלוצ'ינאס" (Clóchinas): המולים המקומיים הקטנים והטעימים להפליא שנמצאים בשיאם בחודשי הקיץ והאביב. הטעם שלהם, המרוכז והמלוח, הוא תמצית החיים בוולנסיה. לקינוח, הוא לא יוכל להתחמק מכוס קרה של "הורצ'אטה", המשקה הלאומי העשוי מאגוזי נמר (Chufa) שגדלים בשדות שסובבים את העיר, המוגש לצד מאפה "פארטון" רך.

פארק טוריה בוולנסיה (IMAGO)

בתוך פארק טוריה, הריאה הירוקה שנוצרה בתוך אפיק הנהר שהוסט ממסלולו, עבד יוכל לרכוב על אופניים מהאזור העתיק של העיר ועד למבנים הלבנים של עיר האמנויות והמדעים. המסלול הזה עשוי לסמל את המסע שעבד אולי יעבור - משורשים עתיקים אל עבר עתיד נוצץ ומודרני. 

בלבאנטה מצפים שהכישרון הישראלי יביא איתו את הניצוץ הדרוש כדי להציל את המועדון מירידת ליגה, כשהוא נמצא במקום הלפני אחרון בטבלת לה ליגה, ובוולנסיה מחכה לו עיר שהיא שילוב מושלם של חול זהוב, היסטוריה דתית עמוקה ואש שבוערת תמיד בלב התושבים. החיבור בין הכדורגלן לעיר עשוי להוביל לפריחה ומי יודע? אולי גם תיירים ישראלים יתחילו לפקוד אותה בזכות הגעתו של הכישרון העולה.