יש הרבה סיבות לכישלון המקצועי המחפיר של מכבי תל אביב, קבוצה שלא ספגה מעל ארבעה שערים בליגה פעמיים באותה העונה מאז 1994/5, והנה העונה רושמת את זה בשתי התבזויות גדולות, אבל המשחק אמש (ראשון) בסמי עופר לא הרגיש רק כמו עוד נפילה כי המאמן לא מספיק טוב/הסגל לא מספיק טוב, תמחקו את המיותר ביניכם. זה הרגיש כמו התרסקות פיזית קיצונית. יותר נכון, אי התייצבות פיזית.
מכבי ת”א אומנם הושפלה במחצית השנייה, פורקה בעשר הדקות האחרונות, אבל המחצית הראשונה שלה הייתה מביכה לא פחות. גם ז’רקו לאזטיץ’ אמר בעצמו: “את המשחק הפסדנו בגלל איך שהופענו ב-45 הדקות הראשונות”, ושם היה ניכר שהקבוצה פשוט גמורה. פיזית. השבירה הפיזית הובילה למפלה המנטלית בדקות הסיום, כפי שכבר קרה העונה באירופה וקרה בענק מול בית”ר ירושלים.
לאירוע הזה יש מילה אחת – שחיקה. הסגל של לאזטיץ’ נשחק הלוך ושחוק לאורך העונה, וזה לא שלוח המשחקים של מכבי ת”א בא לה בהפתעה. היא הרי חוותה אותו בעונה שעברה, היא ידעה בדיוק לאן היא הולכת. יתרה מכך, כל הרעיון מאחורי לא להחליף מאמן בכל עונה הוא שבעונה השנייה תהיה עקומת למידה. מה שלא נעשה נכון בעונה שעברה, אפשר לתקן העונה.
ז'רקו לאזטיץ' (רדאד ג'בארה)באופן שערורייתי, לא רק שלא תוקן העונה, אלא הלך והחמיר. על פי נתוני טרנספרמארקט, ששם ניתן לקבל את דקות המשחק של שחקני הקבוצה לפי הליגה, אירופה והגביע, יש פער עצום בדקות המשחק בין מי שנתפסים כמובילים בסגל לבין מי שהגיעו כדי להתחרות בהם. רק בעמדות בהן היו פציעות ארוכות טווח כמו בבלמים (עלי קמארה) או בעמדת הקשר האחורי השני (כריסטיאן בליץ’) אפשר למצוא התפלגות מאוזנת בדקות. בשאר האזורים במגרש ההבדל הוא של פי שניים, בחלק אפילו קיצוני להחריד לטובת השחקן המוביל.
עכשיו, אפשר לטעון, ואולי זה גם טיעון מוצדק, שהשחקנים המחליפים במכבי ת”א אינם ברמה של מי שהיו בעונה הקודמת, וגם שחקני ההרכב אינם כאלה. אבל, מישהו יכול לטעון שההרכב שהציבה אתמול מכבי חיפה היה יותר טוב מזה של מכבי ת”א? מישהו יכול לטעון שמחלקת הנוער של הירוקים יודעת לייצר יותר שחקנים מוכנים מאשר מכבי ת”א? ולא פחות מכך – האם יש למישהו ספק שיונס מלדה, השחקן האחרון בסגל של לאזטיץ’, שקיבל כל העונה 11 דקות משחק, הוא שחקן הרכב ב-7 קבוצות בליגת העל אם היום הוא יוצא לשוק?
שחקני מכבי תל אביב מאוכזבים (רדאד ג'בארה)אז ברור שמלדה לא היה פותר את הבעיה, וגם לא שחקני הנוער של מכבי, ואפילו לא בן לדרמן ואיתמר נוי. אבל, האם הם לא היו שווים קצת יותר משחקים נגד היריבות ממקומות 8 ומטה בליגת העל? האם הם לא היו שווים יותר דקות כמחליפים במשחקים באירופה בהם הקבוצה איבדה כל סיכוי? האם הם לא היו יכולים להקל על מי שעכשיו קורסים ונופלים מהרגליים?
שימו לב לחלוקת הדקות וחלוקת העומסים של לאזטיץ’. טייריס אסאנטה שעלה אמש לשחק פצוע הוא שיאן הדקות של הקבוצה העונה עם 2,754. מי שהגיע בקיץ כדי להוריד ממנו מעמסה הוא נועם בן הרוש, הוא עומד על 748, אחוז כמעט מוחלט שלהן בכלל לא בעמדת המגן הימני.
בהגנה עוד איכשהו אפשר לראות איזון במרכזה, אך הפציעות של עלי קמארה ללא ספק תרמו לכך. הגינאי על 1,892 דקות ואמש נפצע שוב, הייטור עומד על 1,365 וכבר מזמן לא פקטור בעיני המאמן, רז שלמה רושם 1,701 דקות, ואיתי בן חמו שהחל לשחק רק בחודש האחרון רושם 567 דקות. אגב, מספרית, הנתונים האלה “מחמיאים” מדי ללאזטיץ’. בפועל בן הרוש ובן חמו לא היו פקטור בעונה הזו של מכבי עד דצמבר.
טייריס אסאנטה (עמרי שטיין)בעמדת המגן השמאלי רוי רביבו רשם העונה 2,482 דקות ואת המנוחות שלו קיבל רק כאשר הורחק, דני גרופר שהגיע כדי להתחרות בו רשם 119 דקות עד שנפצע באימון וגמר את העונה, אך גם לפני הפציעה שהגיעה בסוף חודש נובמבר, העביר ארבעה חודשים בסגל כמחמם ספסל.
איסוף סיסוקו, שגם הוא ידע פציעות העונה, עומד על 2,029, מחליפו הוא לכאורה איתמר נוי שרשם 1,005. מחצית מהדקות של סיסוקו. בן לדרמן שהגיע במקום יוריס ואן אובריים, עומד על 353 דקות בלבד. האם הוא לא ברמה של מכבי? אולי. האם אפשר לקבוע את זה על סמך דקות כל כך מועטות? כנראה שלא.
כריסטיאן בליץ' רשם 817 דקות עד שנפצע, וכך נוצר מצב שמי שהיה אמור להיות המחליף שלו העונה, עידו שחר, כבר על כפול דקות ממנו עם 1,563 דקות משחק, ושוב פה החלוקה עוד איכשהו נראית הגיונית, אבל היא תוצאה של הפציעות. אם בליץ’ היה איש ברזל כמו אסאנטה כנראה שעידו שחר וגם נוי היו רושמים הרבה פחות דקות משחק על פי ניהול העומסים של לאזטיץ’.
כריסטיאן בליץ' (רדאד ג'בארה)הפערים חוזרים להיות קיצוניים אצל דור פרץ שבמכבי ת”א בלבד, בלי להחשיב נבחרת עומד על 2,392 דקות העונה, קרווין אנדרדה שמתחרה על עמדת ה-10 והגיע גם כדי לתת אלטרנטיבה בצד שמאל, עם 1,016 דקות. גם פה הסטטיסטיקה תחמיא למציאות, שכן הוא החל לשחק דקות משמעותיות רק בחודש האחרון. אושר דוידה הוא שחקן נוסף שנפצע אתמול, הוא כבר על 2,154 דקות משחק, שגיב יחזקאל שאמור לתת תחרות לו וגם להליו וארלה בצד השני עם 1,376 דקות משחק. אם זה היה בא כרוטציה רק על דוידה זה עוד היה הגיוני, אבל כשהוא רוטציה על שתי הכנפיים, הפער הוא קיצוני יותר.
וארלה אגב על 1,258 דקות ופה עוד אפשר לטעון לחוסר שימוש בו מאשר אובר שימוש בו. לאזטיץ’ הלך איתו ועם אנדרדה מאוחר בתוך העונה, אולי הפסיד כניסה מהירה יותר של שניהם לעניינים, או שהפסיד את המסקנה המוקדמת יותר שמכבי צריכה שחקנים טובים מהם לפני שחלון ינואר נפתח. בעמדת החלוץ הדקות שוויוניות יותר, אבל גם פה הפציעה של יון ניקולאסקו מכריעה. היו לו 608 דקות עד שנפצע, ונזכיר שהפציעה הייתה בתחילת חודש דצמבר. זה אומר שמיולי ועד דצמבר, חמישה חודשים, הוא קיבל 608 דקות בלבד. סייד אבו פרחי קיבל העונה 1,149 דקות ואלעד מדמון 1,293. יונס מלדה קיבל 11.
כאמור, יש המון סיבות לכישלון העונה. ניהול הסגל הוא רק אחד מהם. איכות הסגל היא נקודה משמעותית עוד יותר. אבל כאן חוזרים למשחק אמש. נבות רטנר היה נראה טוב יותר מכל הקשרים של מכבי ת”א, האם במחלקת הנוער הצהובה אין כיום שחקנים טובים כמוהו או אף יותר מכך? לפחות על פי פוטנציאל וזימונים לנבחרת הנוער בשנים האחרונות, התשובה היא הפוכה. רועי מגור הועדף בנבחרת הנוער לפני רטנר, עילאי בן סימון משחק שם כבר מגיל 16, מקום שאליו גבאי לא הגיע בקריירה שלו. בשנה שעברה עידן וינברג פתח בנבחרת של אופיר חיים בזמן שאלעד אמיר כלל לא זומן.
רועי מגור מוסר (ראובן שוורץ)האם לאזטיץ’ היה יכול לעשות שימוש גם בהם? 20-30 דקות באחד המשחקים נגד יריבות התחתית בבלומפילד, כדי לראות מה הם שווים? אם המקבילים שלהם ממכבי חיפה מצליחים להתחרות, למה שהם לא, ולמה שלהם לא יגיע הצ’אנס? איפה היצירתיות של לאזטיץ’ כמאמן בסיפור הזה? איפה היציאה מחוץ לקופסה? כשהיה צריך קשר בטרנר כשכולם היו פצועים הוא העדיף לשים שם את נועם בן הרוש, מגן שמעולם לא שיחק בקישור. עד כדי כך הוא לא האמין בבן לדרמן שאצלו בקבוצה או בשחקני הנוער שמתאמנים עם הבוגרים. זה הגיוני? זו מכבי ת”א? זה ה-100% מכבי שבן מנספורד הביא לקריית שלום ב-2018?
במועדון יכולים לכעוס על התקשורת. מפריע להם שנאמרים דברים נגד מיץ’ גולדהאר, שלא סומכים על המועדון שידע לקבל החלטות נכונות, שלא תומכים בכך שהם לא שינו שום דבר עד היום, אבל המציאות? המציאות מציגה שלל כשלים. ניהוליים ומקצועיים. ומזה אי אפשר לברוח. גם אם התקשורת מגזימה היום וגם אם לא.