"לפעמים מרגיש שאין מספיק מודעות או מעקב אחרי ליגיונרים שלא משחקים בארץ", מספר בפתיחות איתי רוטשטיין, הבלם בן ה-18, המשחק בקבוצת חטאפה עד גיל 19 (Getafe Juvenil A). במרץ 2024 היה משחקו האחרון בארץ, אז שימש כשחקן הגנה בקבוצת נערים א' של הפועל חדרה. הוא החליט כי רוצה הוא להתמקצע עוד יותר, להתפתח ולהתקדם, במקום שיכול לתת אקסטרה.
וכך היה. יש לציין כי כבר בהיותו בגיל 15 נסע אל ספרד להתרשמות בחטאפה. כאחד שמחזיק בדרכון ספרדי, החליט כי ספרד ובייחוד חטאפה יכולים להניב בעבורו תוצאות מרשימות להמשך הדרך. בגיל 17 עזב הכל ונסע מעבר לים. כיום, קבוצתו, המשחקת בליגת Division de Honor, נמצאת במקום השמיני בטבלה, כשנמצאת היא מעל ויאדוליד, זאת לאחר 16 מחזורי ליגה.
בראיון פתוח עם ONE, מתייחס הנער המתבגר שגדל בהפועל פרדייסה, שעבר דרך מכבי נתניה להפועל חדרה, עד הגיעו אל מעבר לים על הפחדים, הקשיים, ההתנסויות, היותו בן 18 ועניין הצבא, הנושאים הפוליטיים והקשר שלו לישראל, היותו לגיונר צעיר ומבטיח וגם עניין ההגנה הישראלית, עליה מנסים לעבוד מזה תקופה, הרי שלא מעט ביקורת עליה בשנים האחרונות.
איתי רוטשטיין (פרטי)היום אתה בן 18, משחק מעבר לים. ספר לי על הקבוצה איתה אתה משחק כיום.
"אני משחק היום במדריד, בקבוצת חטאפה עד גיל 19 (Getafe Juvenil A) מליגת Division de Honor, שזה אחד המועדונים המובילים באזור מדריד והיא ליגת העל לנוער הטובה בעולם שמשחקת בליגה עם קבוצות כמו ריאל מדריד, אתלטיקו, לאגנס ועוד. הקבוצה מאוד מקצוענית, עם סטנדרטים גבוהים בכל רמה מהאימונים, דרך הצוות המקצועי, ועד למתקנים ולסגל השחקנים. האווירה מאוד תחרותית מלמדת, אבל לא פשוטה במיוחד לזרים להשתלב למרות שאני גם מחזיק אזרחות ספרדית, אבל בכול זאת זר. אני מרגיש שאני מתפתח פה כל הזמן כשחקן וכאדם".
עונת 2023/24 הייתה האחרונה שלך בישראל, כבלם קבוצת נערים א' של הפועל חדרה. העזיבה הייתה מתוכננת? אמרת לעצמך, לא משנה מה, אני עושה את הצעד הזה, גם אם מפחיד קצת?
"העזיבה הייתה החלטה שקולה, אבל לא קלה. זה שהיה לי דרכון ספרדי בגיל צעיר הוא היה יתרון בתהליך ולפעמים כדי להתקדם באמת, צריך לקחת סיכון. ידעתי שזה הצעד הנכון בשביל החלום שלי, גם אם היה מפחיד. עזיבה בגיל 17 זה לא פשוט. עזבתי את כל מה שהכרתי בית, חברים, משפחה, והתחלתי משהו חדש לגמרי במקום אחר. ברור שזה פחד, אבל ידעתי שבתנאים האלה אני חייב להעז כדי להתקדם. זה הרגע שבו אתה מבין אם לא עכשיו, מתי? וזה היה הצעד הנכון בשבילי".
"ברור שזה מפחיד". איתי רוטשטיין (פרטי)סוף מרץ 2024 היה המשחק האחרון של בישראל. מאז, כמעט שנתיים מעבר לים. אתה מרוצה מהמהלך שעשית?
"בהחלט. אין ספק שהיו אתגרים ועדיין מתמודד עם אתגרים לא פשוטים בכלל. התרבות שונה, אי ידיעת השפה בהתחלה היה מאוד קשה, למרות שהיום אני מדבר ספרדית מאוד טוב, הקצב במשחק הספרדי שונה, הכושר הגופני ברמה גבוהה והדרישות גבוהות מאוד, אבל אני מרגיש שכל יום שאני כאן הוא צעד נוסף קדימה. ההתמודדות מול שחקנים ברמה גבוהה, ואפילו האתגרים מחוץ למגרש, הכל מחזק אותי. אני מרוצה מאוד מהצעד הזה ומרגיש שהוא בהחלט היה הכרחי בשבילי".
בגילך, אתה וחברים שלך הולכים לצבא בישראל. הושג אישור מיוחד על מנת שתישאר בחו"ל וכשתחזור תשלים את מה שצריך? איך זה עובד?
"נכון לעכשיו, אני נמצא בתהליך מול הצבא ומול ההתאחדות. זה נושא שנמצא בטיפול, ועדיין אין החלטה סופית. אני פועל בשקיפות מלאה ומכבד את כל הגורמים המעורבים. המטרה שלי היא למצוא פתרון שיאפשר לי להמשיך את ההתפתחות המקצועית שלי, ובמקביל לעמוד בכל הדרישות והמחויבויות שלי למדינה. אני מאמין שיימצא הפתרון הנכון בזמן הנכון שייתן לי שקט מחשבתי כדי להתרכז בכדורגל בלי לפגוע בעתיד".
כבר בגיל 15 התעניינו בך מעבר לים. פורסם אף ב-ONE כי יצאת להתרשמות בחטאפה, עוד כשהיית בן 15 בלבד. אמנם אתה לא אובייקטיבי, אבל מה מייחד אותך, לעומת חבר'ה בגילך?
"אם אני אנסה להיות הכי אובייקטיבי, אני חושב שהדבר המרכזי שמבדיל הוא הפן המנטלי והאישי, להגיע בגיל צעיר למדינה זרה, בלי שפה, בלי חברים ובלי משפחה זה אתגר לא פשוט בכלל. ראיתי לא מעט שחקנים ישראלים בגיל שלי שניסו לעשות את הצעד הזה, וחלקם חזרו אחרי שבועיים או זמן קצר, לא בגלל היכולת אלא בגלל הקושי המנטלי".
קבוצת U19 של חטאפה (פרטי)"אני בחרתי להישאר, להתמודד, ללמוד את השפה ולהסתגל לחיים חדשים לגמרי. זה חישל אותי מאוד, ונתן לי כלים להתמודד עם לחץ ואתגרים גם על המגרש וגם מחוצה לו. ובפן המקצועי אני חושב שהכושר הגופני הפיזיות והמהירות שלי והיכולת לשחק בשני הצדדים תרמה לי להתמודד בצורה טובה ולהתבלט יותר משחקנים אחרים בתור שחקן הגנה".
אומרים הרבה בישראל כי ההגנה בנבחרות לא עומדת במטרה שלה, פעם אחר פעם. החלו לבנות אקדמיה לשחקני הגנה. כשאתה מסתכל על מה שקורה בארץ מהצד, אתה מסכים לזה שההגנה פעם אחר פעם לא מצליחה לעמוד במטרה שלה?
"אני חושב שהפער בישראל נובע פחות מהיעדר אקדמיות ספציפיות לשחקני הגנה, ויותר מההבדלים בתהליכי אימון. בחטאפה ובקבוצות אחרות באירופה, העבודה על כושר משחק, פיזיות, אימוני ליבה ומהירות היא הרבה יותר משמעותית וממוקדת וזה משהו שמשפיע ישירות על היכולת של שחקנים להתמודד בהגנה. בארץ יש כישרון, אבל כאן מדובר בתהליך יומיומי שמכין אותך בצורה הרבה יותר מקצועית למגרש ולמצבים תחרותיים".
ואם כבר נבחרת ישראל, יש מי שמתעניין, מרים טלפון בארץ? חושב עליך? עושה עליך סקאוטינג? אתה מאמין בזימון שיבוא בוא בעת?
"ברור שאני רוצה לייצג את ישראל ברמה הכי גבוהה. כשאתה שחקן צעיר שנמצא מעבר לים, במיוחד בגילים האלה, לפעמים מרגיש שאין מספיק מודעות או מעקב אחרי ליגיונרים שלא משחקים בארץ. בניגוד לשחקנים בישראל, לנו אין מועדון מקומי או אנשי מערכת שדוחפים אותנו לנבחרות, זה יוצר תחושה ששחקנים שנמצאים בחו״ל בגיל צעיר קצת נופלים בין הכיסאות".
"רוצה לייצג את ישראל ברמה הכי גבוהה". איתי רוטשטיין (פרטי)"יחד עם זאת, אני מאמין שבסופו של דבר היכולת וההתמדה ידברו בעד עצמם, אני מתרכז במה שאני יכול לשלוט בו העבודה היומיומית וההתקדמות המקצועית שלי, כרגע אני ממוקד בתהליך שלי פה בספרד, יחד עם זאת, אני מקווה שהתאחדות והצוותים המקצועיים יזמנו אותי כדי להיות חלק מנבחרת ישראל ולתרום".
כשנתיים, כאמור, במדינה זרה, מעבר לים. התאקלמת לגמרי? אתה מרוצה מהתהליך בו אתה נמצא?
"בהתחלה זה היה מאוד מאתגר שפה חדשה, תרבות אחרת, והחיים רחוק מהבית, מהמשפחה ומהחברים בגיל צעיר. היו רגעים שקשה היה להתמודד בהם, ויותר מפעם אחת חשבתי לעצמי כמה זה קשה וגם היו משברים. אבל בחרתי להישאר, ללמוד להסתדר לבד, ולהפוך כל אתגר להזדמנות לצמיחה. עם הזמן למדתי להכיר את עצמי טוב יותר, לקחת אחריות ולהתמודד עם לחצים בצורה יותר רגועה. היום אני מרגיש שאני לא רק משתפר כשחקן, אלא גם גדל כאדם וזה חלק גדול מהתהליך שאני גאה בו".
ומה אומרים לגבי זה שאתה ישראלי? מישראל? או שלא מייחסים חשיבות לפוליטיקה ושטיקים שלא מעניינים?
"כן, להיות ישראלי הביא איתו גם אתגרים לא פשוטים בכלל שאני מתמודד איתו עדיין, במיוחד בזמן המלחמה. היו מקרים בקבוצה שבהם היו קריאות גנאי נגד ישראל בחדר ההלבשה, לא אליי באופן אישי כדי לפגוע, אלא כחוסר רגישות וחוסר ידע מהמציאות בעקבות האנטי ישראליות בתקשורת הספרדית".
"היו קריאות גנאי". איתי רוטשטיין (פרטי)"זה גם חוסר ידע מהמציאות. היו שחקנים ממגזרים מסוימים בקבוצה שהפנו לי את הגב או לא דיברו איתי וזה היה מאוד קשה להתמודד עם זה, גם היום. מצד שני, למדתי לנסות להתעלם ולהתרכז במה שאני יכול לשלוט בו הכדורגל והעבודה על המגרש. אין ספק שזה קשה, אבל אני משתדל להישאר ממוקד, להמשיך ללמוד ולהתקדם, ולתת להישגים שלי לדבר בעד עצמם".
כשחקן שנמצא מעבר לים מספיק זמן, מה אפשר לומר לנער הבא שחולם להתקדם ולהתפתח כמוך?
"אני חושב שהמסר הכי חשוב הוא לנסות ולקחת את הצעד הראשון, גם אם הוא נראה גדול או מפחיד. מעבר לים זה אתגר לא פשוט אתה לבד, כל יום הוא מבחן, ושום דבר לא מגיע בלי השקעה אמיתית. חשוב מאוד שיהיה לך ליווי מקצועי ומנטלי, מישהו שמכוון אותך ומסייע להתמודד עם הקשיים, וגם תמיכה של המשפחה חשובה מאוד בתהליך זה דורש המון גם מההורים".
"אם מצליחים לשמור על מיקוד, ללמוד מכל מצב ולהישאר סקרנים, אפילו הקשיים הכי גדולים הופכים להזדמנות. אני תמיד אומר לעצמי: כל יום במגרש ובחיים הוא הזדמנות להוכיח לעצמך כמה אפשר להתקדם וזה משהו שגם אחרים יכולים ללמוד ממנו להעז ולקחת סיכונים, במיוחד בגיל צעיר, אבל אם אתה רוצה להתקדם באמת צריך לצאת מאזור הנוחות. להתמיד, לעבוד קשה כל יום , כנראה אין דרך אחרת להגשים ולהצליח".
כמה מילים לסיום?
"אני חושב שחשוב גם להזכיר שהדרך היא לא רק מקצועית, אלא אתגר בעיקר אישי, לשהות מעבר לים מלמד אותך עצמאות, אחריות, ואפילו צריך לדעת לבשל ולכבס להיות ולחיות לצד אנשים שאתה לא רגיל להיות איתם ביום יום, התמודדות עם מצבים שונים בחיים. כל זה עוזר לי לא רק כשחקן, אלא גם כאדם וזה חלק בלתי נפרד מההתקדמות שלי גם במגרש".