24 כתבי אישום הוגשו אמש (רביעי) נגד אוהדי הפועל תל אביב בחשד למעורבות באירועים שהובילו לפיצוץ הדרבי מול מכבי תל אביב. בכתב האישום החמור נאשמים החשודים בהחזקת נשק, קשירת קשר לפשע והכנסת חפץ אסור לאירוע ספורט. עו”ד כרמל בתו שמייצג שניים מהחשודים, דיבר בתוכנית “שיחת היום” ב-ONE.
ספר לנו אחרי הגשת כתב האישום, כמה מתוכם אתה מייצג ומה אתה חושב?
“אני מייצג שני אוהדים. כתב האישום לא מחדש מדי. אין הפתעות. ייחסו להם אחזקת נשק בגין הרימונים. יש אישום שמייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע. אנחנו ממתינים עכשיו לבקשה למעצר עד תום ההליכים שעניינה מעצר בית. הכוונה הייתה להגיש כתב אישום תוך כדי מעצר, אבל הם שוחררו. המדינה ערערה לעליון כדי להותיר אותם במעצר, אך בית המשפט העליו דחה את זה. מתוך 24 החשודים, ארבעה נותרו במעצר והיום יתקיים דיון בעניינם”.
החשודים שלך מואשמים בדברים חמורים, מה חלקם בזה?
“לכולם למעשה מיוחסים אותם אישומים. יש שתי קבוצות. כל האישומים האלה מתכנסים לפעולה אחת שהיא זריקת רימון עשן. זה מה שחשוב להבין. לא ביצעו פה אין סוף עבירות, אלא פעולה אחת שמתפרסת להרבה אישומים. לגבי האחרים, שחלקם גם מיוחסת להם עבירה של החזקה וזריקת רימון, הם אשמים בזה שבחודש מרץ נעצר אוטובוס על ידי המשטרה ונתפסו שם אלות באוטובוס. זה למעשה שני האירועים. הם עטופים בעבירות פליליות, אבל אלה האירועים”.
אוהדי הפועל תל אביב, המשטרה משקיפה (ראובן שוורץ)איך הגיבו החשודים שאתה מייצג?
״אני מדבר כרגע לא רק בשמם של אלה שאני מייצג, אלא בשם כולם. המעצר היה טראומתי. זה התחיל מאופן המעצר. החשד נגדם באותה עת הייתה השלכת רימון עשן במשחק כדורגל. כמעט ברוב הבתים נכנסו בין חמישה לעשרה שוטרים רעולי פנים, בחמש בבוקר, ריכזו את כל המשפחה בסלון, לא הבחינו בקטינים שנמצאו שם והוציאו אותם מהחדר. עשו חיפוש אלים מאוד בתוך הבתים”.
אבל הם זרקו או לא?
“הם מכחישים. אני אומר לך דבר אחד, צריך להבחין בשני דברים. אם אדם ביצע עבירה הוא צריך לעמוד בפני בית משפט שיקבע אם הוא זכאי או אשם, ואם אשם אז לקבל גזר דין. אין סיבה להאשים אזרחים, חלקם קטינים, חלקם לוחמים, להשאיר אותם במעצר, שברור לפי טעמנו, הם לא מסוכנים לציבור. לא מדובר פה על ארגון פשע שיורה ברחובות או לוקח פרוטקשן. יש ויכוח האם רימון עשן זה נשק. ברור לכולם שהמעצר שלהם הוא לא רציני. אין פה עניין אלימות, אלא התנהגות במגרש כדורגל”.
עוד מעט תגיד שלא היה כלום והמשטרה המציאה הכל. בוא, בכל זאת נתפסו אלות, שרשראות ברזל. לא דברים של מה בכך.
“האוהדים כיסו את ראשם כשהם זורקים רימון עשן. מי שיימצא אשם שייגזר דינו. כל האנשים האלה, שאין להם עבר פלילי, צריכים להישאר במעצר עד הדיון? נו באמת, זה מוגזם. יגיע הדיון ושם תיבחן חפותם. לבקש להשאיר אותם במעצר במשך חודשים מאחורי סורג ובריח, אתם רציניים?”.
האבוקות באדום מכסות את בלומפילד (אחר)היו השבוע איומים כלפי השופטת שלי קוטין שנאלצה לצאת עם אבטחה.
“ראיתי את זה. הכתב שלכם כתב שהדיון בוטל. זה לא קרה”.
לא כתבנו שהוא בוטל, אל תגיד את זה כי זה לא נכון.
“תקשיב, הייתי שם. אני אומר לך. נכון, בסוף הדיון, היו זעקות הורים. קמה אמא אחת שאחרי זה גם התמוטטה. הבנים שלה שניהם לוחמים שנלחמו בכל החזיתות ביחידות המובחרות ביותר. היא קמה ואמרה שהילדים שלה הם לא מחבלי נוחבה. אחרים צעקו בושה. אני עורך דין ואני מאמין בבתי המשפט וסבור שצריך לקבל כל מה שבית המשפט גוזר. אני הזדהיתי עם הדרך של ההורים. לא מסכים עם הדרך, אבל כן לא צריך להגזים. לא היו איומים, היו דמעות, בכי וזעקות, אבל לא איומים”.
איך אתה מסביר את זה שאנשים טובים כאלה מתעסקים בדברים מהסוג הזה?
“הדיסוננס הזה מתקיים אצל רוב האנשים. יש כאלה שיותר נורמטיביים וכאלה שפחות. אני סולד מתופעות אלימות, לא לוקח את ילדיי למגרשי כדורגל כי אני לא רוצה שישמעו קללות. אני אוהד כדורגל, אך לא מזדהה עם קבוצה. אני מתעניין בספורט. מה שאני אומר זה שזה תופעות שברור היה להם שהם לא עד כדי כך חמורים. הם לא חשבו שזה יביא אותם לאן שזה הביא אותם”.
אבל נפגעו שוטרים.
“לא בכוונה”.
מה זה משנה? גם תאונות קורות לא בכוונה. על טעויות משלמים.
“אם אני שמתי עציץ במרפסת והוא נפל למישהו על הראש אולי אני רשלן, אבל לא היה לי זדון. אם אני לוקח עציץ ומשליך אותו לראש של מישהו יש זדון. הם התכוונו לזרוק רימון עשן לדשא, אני לא מכבד את זה וזה פסול, אבל מפה ועד השארה במעצר הדרך ארוכה”.