אחרי שלוש שנים בהן הוביל את המכון הלאומי לספורט, יו"ר מכון וינגייט ד"ר יואב הלר נפרד בשבוע שעבר מהארגון וניהל את ישיבתו האחרונה בדירקטוריון. לא מעט דברים קרו בין כותלי המכון בתקופתו, החל מחניכת מתקנים חדשים ועד לפרשת השחיתות "יד לוחצת יד" שזעזעה את המדינה, וכעת הוא סוגר את הפרק הזה.
יואב הלר, 52, ידע לא מעט דרמות בשנים האחרונות מאז מונה לכהונה בראש המכון הלאומי לספורט. כעת, בראיון מיוחד ל-ONE הוא מסכם את הקדנציה: ההתחלה, הפוליטיקה בספורט, המדיניות שהוביל, המבנים שהוקמו, הטיפ למחליפו, היחסים עם השר מיקי זוהר, הסכסוך עם יו"ר ועד העובדים, התייחסות ראשונה לפרשת השחיתות, וממי הכי התאכזב על קו הסיום?
"אירוע הפרידה היה מאוד מרגש עבורי וגם עצוב לי כי מאוד התחברתי ונקשרתי למקום הזה", אמר ד"ר יואב הלר. "בהתחלה, כשהציעו לי את התפקיד, לא התלהבתי במיוחד כי לא הכרתי את וינגייט, אבל כיום אני יכול לומר שזה מקום מדהים והעובדים נכנסו לי לנשמה. לכן לא היה קל לעזוב".
ד"ר יואב הלר (חגי מיכאלי)רצית להמשיך לקדנציה נוספת?
"מבחינתי היה רצון להמשיך, במיוחד כי הייתי באמצע תהליכים משמעותיים שנעשו במכון ובאמצע משבר עם הפרשה שנחשפה, אבל בסוף זו לא הייתה ההחלטה שלי".
כשהודיעו לך שלא תמשיך, איך הרגשת?
"מוניתי לתפקיד על ידי שר התרבות והספורט הקודם, חילי טרופר. לאחר מכן מונה השר מיקי זוהר - ואני, כאדם ממלכתי ומאמין גדול ברציפות שלטונית, שמתי את עצמי בשיתוף פעולה מלא עם השר המכהן והעבודה ביחד הייתה מאוד טובה. השר גם גיבה אותי, תמך בווינגייט ונתן לעבוד. לקראת הסוף היו קצת יותר חריקות".
מה לדוגמה?
"בין היתר, על כך שאני אסיים את הקדנציה בווינגייט קראתי בתקשורת, שזה היה אירוע שאותי הפתיע. אירוע שמעיד על כך שבשנה האחרונה, מסיבותיו הוא, השר כנראה כבר פחות רצה בי בתפקיד. אם זה נכון או לא, זה עניין שתלוי בו, אבל זה היה מאכזב לקרוא על המחליף שלי בתקשורת".
לא אמרו לך כלום?
"באותו הרגע, לא".
ומה הרגשת כשקראת על זה?
"נדהמתי ולא האמנתי. עד עכשיו, אגב, השר לא התקשר אליי כדי לומר לי שאני מוחלף. עבדנו טוב ביחד, אני מאמין שהוא מעריך אותי ושהוא חושב שמכון וינגייט התקדם קדימה, לכן זה היה לי די מוזר".
מיקי זוהר (חגי מיכאלי)מה אתה חושב על הפוליטיקה בספורט, או יותר נכון לומר - על יחסי כוחות בין מקבלי ההחלטות בספורט הישראלי?
"תראה, לא באתי מעולם הספורט. זה עולם של משוגעים ויש בזה דבר מדהים כי יש בו הרבה אנשים עם תשוקה מטורפת. יש אנשים שסוחבים ענפי ספורט שלמים על גבם, כמו סשה איבנוב מנבחרת הסיוף, אחד שממש לוקח את הענף על הגב שלו. כתוצאה מזה, אגב, זה עולם רוויי במערכות יחסים שלא תמיד מקפידות לשים את הספורט במרכז. לצערי, לעתים הפוליטיקה גוברת על הספורט".
נתקלת בזה בתפקידך?
"בימים הראשונים ראיתי שמכון וינגייט עם יותר מידי מריבות מול יותר מידי גופים בספורט. אין סיבה שזה יקרה. אני גאה לומר שכיום רוב מערכות היחסים - עם המרכזים, האיגודים, הספורט הפראלימפי, ומשרד התרבות והספורט - הן מערכות יחסים בין טובות למצוינות, שגם נושאות פרי".
לא הזכרת את הוועד האולימפי.
"הוועד האולימפי הוא גוף מאוד מקצועי שמנוהל ביד רמה על ידי יעל ארד, אישה שהיא מגיבורות נעוריי כספורטאית. לעתים מערכת היחסים עם משרד התרבות והספורט היא לא חלקה. הקושי בין הגופים האלה, משרד התרבות והספורט והוועד האולימפי, מייצר מצב שהוועד האולימפי נוטה להגיע לוחמני בצורה שהיא לפעמים לא מצדיקה את עצמה במערכת היחסים מול מכון וינגייט. בסוף עבדנו ביחד ברוב הדברים במקצועיות, אבל זה המצב. אני לוקח גם אחריות על עצמי, על כך שלא הצלחנו להביא למערכת יחסים מספיק פוריה ופרודוקטיבית, כי לתחושתי לא מיצינו את הפוטנציאל, וזו ההזדמנות לומר שאני מקווה שעם השינויים ביחידה לספורט הישגי - כל הצדדים ינצלו את זה כדי לתקן את המצב וליצור מערכת יחסים יותר הרמונית, כי בסוף הספורט נפגע מהמריבות הללו".
יעל ארד (חגי מיכאלי)האם בעיניך המכון מספק כיום שירותים טובים לספורטאים?
"כשהגעתי לווינגייט הרגשתי שזה ארגון מוטה מערכת, כך שלפעמים הנוחות של הבירוקרטיה הייתה יותר חשובה מהנוחות של הספורטאים. באחד מהאיגודים אמרו לי בהתחלה 'יש לנו ספורטאים שאין להם איך להיכנס לחדר אוכל ואף אחד לא עוזר להם', אז בדקתי, עשיתי מסע כדי לראות איך פותרים את הבעיה, וראיתי שזה קשה כי העבירו אותם מבעל תפקיד לבעל תפקיד. זו הסיבה שמיניתי סמנכ"לית ספורט, ומאז כל הפניות הן לחטיבת הספורט והיא צריכה לרוץ בין הגורמים השונים בתוך וינגייט כדי לפתור את הבירוקרטיה. התפקיד שלנו הוא לשרת ספורטאים מאמנים ואיגודים, וכשאתה מקבל חוות דעת מהם כשהם זוכים במדליות ואומרים לך 'וינגייט זה המקום בו הכל מתחיל', זו תחושת סיפוק מטורפת".
בתקופתך הקמתם בית ספר לספורטאים הצעירים באקדמיה בתוך מכון וינגייט, מה עמד מאחורי ההחלטה הזו?
"הסיפוק הגדול שלי זו האקדמיה שעוברת שינוי גדול, עם תשתית שהניח גיל מעיין ז"ל ומשם לקח זה עליו אייל אהרונסון. יש לנו בית ספר בתוך וינגייט והמשימה שלנו היא להגדיל את האקדמיה, וגם את כמות הספורטאים מהאקדמיה שיגיעו למשלחת האולימפית בבריסביין 2032. לשמחתי, יותר ויותר ענפי ספורט עוברים לוינגייט - אתלטיקה, טניס, כדורסל 3X3, טאקוונדו, רוגבי, קשתות - ועולם הספורט הישראלי מבין שזה הבית שלו. נכון, זה עוד רחוק מאופטימלי ברמת השירותים, אבל התקדמנו מאוד משמעותית כדי לעזור לכל הספורטאים להתאמן בראש שקט".
אי אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. פרשת "יד לוחצת יד" קשורה גם בעניינים שהתרחשו לכאורה במכון וינגייט וזה מייצר סוג של כתם על המקום. גם אתה חושב ככה?
"אי אפשר להתעלם מהפרשה הזאת כי גם יו"ר ועד העובדים וגם המנכ"ל הם תחת חקירות, וזה לא נעים. מצד אחד, כרגע אנחנו לא יודעים הרבה פרטים כי הפרשה עדיין בעיצומה של חקירה. מצד שני, מה אנחנו כן יודעים? שמדובר בנישה ספציפית של ביטוח, על סמך הדיווחים בתקשורת שהכל סובב סביב אדם שקשור לתחום הזה. אז כן, זה משבר, אבל הוא מאוד לא מעיד על ההתנהלות של וינגייט. אני מקווה מאוד שיתברר שהחשודים חפים מפשע, אבל גם חשוב לציין - הרוב המוחלט של העובדים בווינגייט לא קשורים לזה ולכן אסור להכתים את כל הארגון".
עד כמה הפרשה הזו הפתיעה אותך?
"באותו הבוקר בו התפוצצה הפרשה הייתי בהלם, בעיקר כי שמעתי שלקחו לחקירה את המנכ"ל שאני מאמין גדול בו, אדם שהלכנו ביחד בדרך משותפת לשינוי עמוק בתרבות הארגונית של המכון בשנתיים האחרונות. זה טלטל אותי, אבל כשהבנתי מה עיקר הפרשה, הבנתי שזו נישה שלא משפיעה בהכרח על המקום. אני לא יודע את פרטי החקירה, אבל זה לא ערער אותי לחלוטין לגבי ההתנהלות של המכון".
מכון וינגייט (מכון וינגייט)יכול להיות שהיו אנשים שעשו מעשים פליליים במכון וינגייט?
"אם אנשים חטאו, הם צריכים לשלם על כך".
היו דברים שאתה מתחרט שלא קרו?
"מרגע שנכנסתי לתפקיד, שמתי לעצמי מטרה לשנות את התרבות הארגונית, שהייתה לא טובה, עם מערכת יחסים עכורה, עם יו"ר ועד עובדים שקיבל כוח לא פרופורציונלי. היה מאבק עובדים, גם במשובים שחילקנו לעובדים, עד כדי כך שראיתי אנשים הולכים שפופים במכון. בתקופתי החלפתי 90% מהנהלת וינגייט, מהלך ששיפר דרמטית את המקצועיות, התרבות והאווירה הארגונית. אין לי ספק שמערכת היחסים עם יו"ר ועד העובדים, שהתקשה להכיר בזה שתפקידו הוא לא לנהל את המכון אלא לדאוג לעובדיו, העיבה על עבודת המכון עד ליום האחרון שלי בתפקיד. שם הייתי יכול אולי לפעול בצורה יותר תקיפה".
למה אתה מתכוון?
"מפאת צנעת הפרט, ואלו דברים שעדיין מתבררים, אני לא נכנס לפרטים, אבל מספר פעמים נתתי הזדמנויות לתיקון ולפעמים הייתי צריך להגיד 'לא, צריך ללכת על זה עד הסוף'. בכל אופן, זו ממש לא התמונה הכוללת של מה שקרה במכון כמובן".
יש הרבה שמועות לאחרונה על מצבו הפיננסי של מכון וינגייט. האם יש גירעון בתקציב ויש קיצוץ בהוצאות?
"לא, המכון במצב כלכלי מצויין. הבאנו סמנכ"ל כספים שהכניס את כל הדו"חות והחשבונאות פנימה לתוך המכון, כך שהשגנו שליטה בתקציבים, כל המערך האופרטיבי קפץ - וזה הביא לקיימות כלכלית איתנה. מה כן? בסוף המכון ניזון בעיקר מתקציב המדינה, ואנחנו אחרי מלחמה כך שהמצב עדין. תקציב המדינה קוצץ, מן הסתם גם שירותי תרבות וספורט, אז נוהגים באחריות".
יואב הלר ועמי ברן (רועי כפיר, איגוד האתלטיקה בישראל)האם אתה חושש מפגיעה בתקציב?
"אני מקווה שלא תהיה פגיעה. זה יהיה מצער, ואפילו טעות, לעצור את תנופת הבנייה במכון כי זה מייצר צמיחה. הכנסנו תחום חדש של חדשנות בספורט, הכנסנו סטארט-אפים למכון, סטנדרטים חדשים ומשא ומתן עם גופים שונים בנושא, כולל חברות מסחריות, כמו גם שיתופי פעולה עם גופים רפואיים. יש תנופה אדירה והמצב הכלכלי מצויין, אבל הוא הולך להיות מושפע מתקציב המדינה וייתכנו קיצוצים".
במה זה עלול לפגוע?
"חלק מהתוכניות לא יבואו לידי ביטוי, כמו תחום הלינה שלא התקדמנו בו משמעותית. החלום שלי היה להרוס את בית הנבחרות ולבנות בית מלון בשטח מכון וינגייט".
במכון יש כמה מתקנים חדשים שמשך רוב שעות היום עומדים ריקים, כמו מגרשי כדורעף החופים. בחורף הישראלי החם היה אפשר אולי להביא לארץ נבחרות אירופאיות ממדינות קרות, לקיים כנסים ואירועי העשרה עם מאמנים זרים, ולייצר הכנסות אם היה בית מלון שכזה. למה זה לא קורה בעצם והאם זה לא פספוס בעיניך?
"קודם כל, אני והמנכ"ל גיא אטיאס, בזכות המנדט שקיבלנו, החלטנו שזה קודם כל מכון לספורט הישגי. זה הצריך שינוי בחשיבה ופעולות שהגיעו בהתאם, כמו הפסקת מועדון המנויים, אבל אנשים פירשו את זה אחרת. לא מזמן רצו להקים במכון איזה אמפי להופעות, אמרתי 'השתגעתם? אתם רוצים הופעות באמצע הלילה, בזמן שספורטאים ישנים? לא עושים כסף על הראש שלהם'. מצד שני, העתיד של וינגייט, אפרופו הכנסות, זה שילוב של מיזמי הייטק לספורט ותיירות ספורט הישגית. הרי מזג האוויר אופטימלי, המתקנים ברמה בינלאומית, יש פיסת אדמה אדירה, שירותים טובים ומאמנים ברמה גבוהה, אז למה לא בעצם להביא לפה נבחרות? אני מקווה שארי שטינברג, שיש לו חוש ריח מסחרי משובח, יקח את זה קדימה. אני גם מקווה שזה יקרה רק בתחום הספורט ההישגי, ולא שיחזירו את וינגייט לימי החתונות וההופעות, כי זו בעצם סטייה מהמשימה של המקום".
יש תחושה שלא הצלחתם לעמוד בכל היעדים של הקמת מתקנים. דעתך?
"להפך, הבנייה במכון היא מקור לגאווה. יחסית לקצב הבנייה במדינת ישראל, הקצב במכון היה קצב בנייה גבוה. פותחים עכשיו את אצטדיון האתלטיקה החדש, עשינו שיפוץ מאסיבי לאולמות והמבנים ברחבי המכון - ואין מה להשוות בכלל למה שהיה בו לפני כמה שנים. המכון בתנופת בנייה. אישרנו את התוכניות הבאות, אנחנו ממש על סף קבלת ההיתר לבניית המבנה הרב-תכליתי שיהיה מוכן תוך כמה שנים. כל נושא הבינוי והתשתיות, הרפואה, התזונה והשירותים לספורטאים - בהכל הייתה התקדמות משמעותית לדעתי".
אימון הנבחרות בבריכה (איגוד השחייה)יש עוד עבודה לעשות ברמת המתקנים. האם תוקם בריכה חדשה בקרוב?
"אנחנו יוצאים לתכנון של בריכה אולימפית נוספת, תקציב התכנון כבר אושר אבל השלב הבא יהיה להקים אותה".
ליו"ר הבא מצפות עוד הרבה משימות?
"הדבר המרכזי שהיינו אמורים לעשות, וזה הפרויקט הגדול בעיניי של היו"ר הנכנס, זו התוכנית הגדולה הבאה. לאחרונה כתבנו תוכניות רב-שנתית, לחמש השנים הקרובות, לשדרוג כל הבנייה והתשתיות בווינגייט, החל מהמבנה הרב-תכליתי והבריכה, עד הפיכת וינגייט לעיר חכמה. מה זה אומר? שבעתיד הלא רחוק, יום אחד כבר לא תוכל להיכנס עם מכונית למכון וינגייט. התוכנית הרב-שנתית מנסה לייצר מדיניות שהמכון גם לא יהיה תלוי בתקציב המדינה בכל שנה, או בגחמה זו או אחרת, אלא יהיה ברור שיש מדיניות בנייה ואסטרטגיה ארוכת טווח. זו תוכנית בשווי של מאות מיליוני שקלים שתשנה את המכון לחלוטין. זו המשימה הגדולה הבאה של המכון ואני מקווה שהתוכנית אכן תאושר, כי אם זה יקרה - זה ישנה את המקום מן הקצה אל הקצה".
יש משהו שהיית משנה?
"מועצת התאגיד בווינגייט. המועצה היא גוף עם הרבה כוח, לפעמים יותר מידי, אז אולי הייתי מדלל קצת את הכוח שלה. אמרתי כמה פעמים שלתחושתי המועצה נדרשת לקבלת החלטות שדירקטוריון בדרך כלל לא נדרש להיכנס אליהן. לא מזמן אישרנו במועצה את התעריפים שגובים על שימוש במגרשים. לפי חוק, אין לי ברירה אלא לאשר את זה, אבל מה פתאום דירקטוריון מאשר כזה דבר? יש לך תקציב, לקוחות, תקבע תעריפים וצא לדרך. בגדול, בדירקטוריון צריך למנות מנכ"ל, לקבוע אסטרטגיה, לאשר תקציב, לבצע בקרה ופיקוח, ולשבת על מינויים בכירים כדי לראות שהם נעשים כהלכה - כל השאר, זו הרחבה שמצויה בחוק וינגייט, חלקה מוגזמת וחלקה עושה טוב, אז אולי צריך לשנות אותה מעט".
מה היה הרגע הכי משמעותי שלך בקדנציה?
"זה לא רגע, זה מאקרו. גם בתקופת השר חילי טרופר וגם תחת השר מיקי זוהר, הצבנו יעד למכון וינגייט - להיות אחד מחמשת מכוני הספורט הטובים בעולם. אנחנו עדיין לא שם, אבל קפצנו קפיצה מטאורית בהתקדמות שלנו ברמת מתקנים, בשירותים, בחדשנות ושותפויות. יחד עם זאת, היו לי שני אירועים בהם הבנתי שהדברים נראים אחרת".
חילי טרופר נואם (חגי מיכאלי)באילו אירועים מדובר?
"הראשון הגיע דווקא בישיבת הדירקטוריון האחרונה שנערכה ביום האחרון שלי בתפקיד - כשאתה רואה את תוכניות העבודה של המנהלים לשנת 2026, ואתה אומר לעצמך 'וואו, איזו רמה של מקצועיות', שם באמת הבנתי שעשינו התקדמות גדולה עם מנהלים איכותיים שרוצים לקדם את הארגון. הרגע השני היה בזמן המלחמה - להגיע לחדר אוכל, ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר 2023, כדי לדבר עם מפונים מהדרום ומהצפון, ואתה קולט שבתוך כמה ימים המכון הפך למקום מפלטם של הרבה ישראלים, שם אתה מבין שהמכון אומנם נועד לספורט הישראלי אבל הוא גם מקום אנושי מאוד. הלב שלי התרחב ברגעים האלה, בצל כל הקושי".
כשאתה רואה ספורטאים ישראלים שמצליחים בתחרויות הכי גדולות בעולם, יש סיפוק מעצם הידיעה שהם מתאמנים בווינגייט?
"בסוף אני בעיקר מוקיר תודה לאנשים הנפלאים שעבדתי איתם, במשרד התרבות והספורט, באיגודים, בהנהלת וינגייט, ומעל הכל לעובדים של המכון, כי בסוף הכי התרגשתי באולימפיאדת פאריס 2024 לראות את הספורטאים שלנו מצליחים לזכות במדליות. תמיד אמרתי לעובדים שלנו - 'כשאתה מכסח את הדשא, כשאת מכינה ארוחת ערב, כשאתה מסדר את המיטה בבית הנבחרות או כשאת עושה טיפול פיזיותרפי לספורטאי, אתם חוליה אחת בכפר הגדול הזה שמייצר מדליה אולימפית'. הקצה כמובן זה הספורטאי שעולה על הפודיום והוא זה שעשה את ההישג, אבל העובדים של וינגייט שמתעוררים בכל בוקר בשבילו גם מרגישים שיש להם חלק מהרגעים האלה, ולי היה חשוב שהם יהיו גאים בעצמם".
לאן אתה הולך מפה? האם תלך לפוליטיקה ותשקול לרוץ לכנסת?
"לא התפרנסתי מתפקיד יו"ר מכון וינגייט, אני מתפרנס מהרצאות על החברה הישראלית והיסטוריה. כיום אני יו"ר תנועת הרבעון הרביעי. אני מרגיש שמשימת חיי היא לחבר את החברה הישראלית ולמצות את הפוטנציאל שלה ואני אעשה זאת במרחב הציבורי. איך? איפה? אני עוד לא יודע. מה שכן, התאהבתי בספורט הישראלי ויש בו פוטנציאל אדיר ויכולת לקדם גאווה לאומית אמיתית לאזרחים במדינה, ולכן אני מאמין שעוד אהיה בעולם הספורט במדינת ישראל, בדרך זו או אחרת, ועוד ניפגש. בינתיים, כאמור, משימת חיי היא לראות שמדינת ישראל והחברה כולה מתחברת".