שני משחקים בלבד, זה מה שנותר לנבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות המונדיאל, ולאחר מכן הפנים יהיו למטרה האמיתית אותה גם בהתאחדות לא מסתירים – עלייה ליורו 2028. אז אחד משני המשחקים הללו יקרה היום (שלישי, 21:45), כשרן בן שמעון וחניכיו ינסו לשכוח מה-5:0 הלא נעים לנורבגיה עם משחק קשוח במיוחד נגד נבחרת איטליה בארץ המגף.
מקסימום אבטחה
התקשורת המקומית מרבה לסקר את האבטחה חסרת התקדים היום, 14 באוקטובר, יום המשחק בין איטליה לישראל במוקדמות המונדיאל, יום בו צפויה לעבור לצד האצטדיון צעדה שתכלול לפי הערכות כ-10 אלף מפגינים פרו פלסטינים מ-350 קבוצות אולטראס וארגונים שונים. רמת הכוננות מקסימלית, כ-1,500 שוטרים סביב אצטדיון פריולי ועוד אלף כוחות ביטחון נוספים, כולל חיילים, שיתגברו במוקדים שונים החל מ-8 בבוקר. יוצבו מחסומים, גדרות וגלאי מתכות, יתקיימו בדיקות ביטחוניות קפדניות, בשמיים יחוגו כל העת מסוקים משטרתיים ורחפנים ויינקטו עוד אמצעים נוספים. רגע, זה לא הכל. כבישים וצירים מרכזיים כמו כיכר הרפובליקה וכיכר 1 במאי ייסגרו ובעלי עסקים, חנויות ומסעדות מקומיים מתלוננים על פגיעה כלכלית שתיגרם להם.
הסיבה שהעיר אודינה נבחרה לארח את נבחרת ישראל בפעם השנייה בתוך שנה, מעבר לכך שיש לה אצטדיון מודרני וחדיש שהמקומיים מתגאים מאוד בכך שהוא האצטדיון השני הכי טוב באיטליה אחרי האליאנץ סטדיום של יובנטוס, היא שמדובר בחצר האחורית והמבודדת של איטליה, פחות משעה מסלובניה ופחות משעתיים מאוסטריה, מרוחקת מאוד (לפחות 4 שעות נסיעה) מכל עיר גדולה. אבל כמובן שזה לא מנע מפעילי BDS ושאר הפרו-פלסטינים מלהגיע עד לכאן ולעשות רעש גדול. גם הם יודעים כמה כוח יש לספורט ולכדורגל, ואפשר רק לקוות שאחרי ביקור טראמפ והפסקת האש הרעש שהם עושים וההשפעה שלהם תחזור לממדים קטנים יותר. בכל מקרה, צריך להזכיר שיש באיטליה ערים רבות וגדולות שמזוהות עם השמאל הפוליטי ובהן שוררת אווירה הרבה יותר אנטי-ישראלית, מה שגרם אתמול לדיון ער ומרתק בערוץ הטלוויזיה 'ראי 4' בסוגיה: "האם האווירה ששוררת בכיכרות באיטליה יותר גרועות מהחמאס?".
משטרה איטלקית במתחם האימונים (ראובן שוורץ)הסחת דעת חיובית? לא בטוח
מנור סולומון לא ידע לענות בצורה ודאית איך תשפיע על הנבחרת ההתעסקות הטבעית בחדשות מהארץ ביממה האחרונה, עם כל ההתרגשות מהבשורות על שחרור 20 החטופים החיים האחרונים לישראל משבי חמאס. הוא דיבר על שליטה ברגשות ולמנן את המוטיבציה מתוך ידיעה שרצון יתר עלול להוביל לטעויות ומעשים פזיזים ואובר-אגרסיביים שעליהם עלולים להתחרט. בכל מקרה, כל שחקני הנבחרת רוצים להצליח ולשמח את העם ובמיוחד את החטופים אוהדי הכדורגל ששוחררו, בהם מתן אנגרסט, גלי וזיוי ברמן ואיתן הורן.
הצד השני של המטבע הוא שאנחנו אנדרדוג מובהק במשחק חוץ מול איטליה, עם שחקנים מהסרייה אה, הפרמיירליג ולה ליגה. אחרי התבוסה 5:0 לנורבגיה, עם הופעה מביכה, רכה ולא רצינית שנתנה לאוהדי הנבחרת בוקס בבטן, זה לא מופרך ואפילו ריאלי שגם מול איטליה ההגנה הישראלית החלשה תספוג כמות סיטונית של שערים. אם הנבחרת יצאה בתחושה מאוד חיובית לאור ההופעות שלה מול מולדובה ואיטליה בחודש ספטמבר, תבוסה הערב וחודש אוקטובר יהיה אופרה איטלקית אחרת לגמרי.
שחקני נבחרת ישראל (ראובן שוורץ)נקודות דמיון בין הנבחרות והמאמנים
זה קצת מצחיק שהעיתונות האיטלקית נשמעת כמו העיתונות הישראלית כשהיא מתארת את הנבחרת המקומית. מתארים הגנה רכה, בעייתית, שמרבה לטעות, בניגוד לתדמית על הכדורגל האיטלקי, על כך שדווקא משחק ההתקפה הפך לחוזקה של הנבחרת שמרבה לכבוש תחת גאטוזו בשלושת משחקיה, ועל בעיה במציאת איזון, המערך האידיאלי וההרכב האופטימלי.
וגם אפשר למצוא נקודות השקה ודמיון בין שני המאמנים. אמנם על פניו, אי אפשר לחשוב על שני טיפוסים יותר שונים מרן בן שמעון הרך המחבק והרגיש וג'נארו גאטוזו הבוטה הקשוח והמחוספס. אבל תתפלאו – לשניהם יש הומור לא רע (גאטוזו ממש הצחיק את העיתונאים כדרכו כמה פעמים במהלך מסיבת העיתונאים), ובעיקר לגבי שניהם אין תמימות דעים אם הם אנשי המקצועי המתאימים ביותר להוביל את נבחרתם. חובת ההוכחה היא על שניהם להוציא את המקסימום מהשחקנים שעומדים לרשותם. לכן המשחק הזה חשוב עבור שני המאמנים.
גאטוזו הוא ממש הגרסה האיטלקית לגויאבה, במובן הזה שאו שאתה ממש אוהב או שאתה ממש נגעל ממנה. העיתונאית הוותיקה מוניקה ואנאלי מ'מדיהסט' מאוהבת במאמן האזורי: "ג'נארו הוא דרומי עם לב חם מקלבריה שתמיד נותן את הכל, יש לו לב רגיש מאחורי הדמות הקשוחה, הוא ישיר, אותנטי ולא פחות חשוב – מוצא חיבור טוב לשחקנים ושיפר מאוד את משחק הנבחרת שהפך ליותר אינטנסיבי, אגרסיבי, קבוצתי והתקפי". ואנאלי מודה שהיא לא סבלה את לוצ'יאנו ספאלטי, קודמו של גאטוזו בהפסד, שהיה לטענתה משוגע והיא מצביעה על הראש בתנועת "קוקוריקו" כדי לתאר את ספאלטי.
ג'נארו גאטוזו באימון האיטלקים (ראובן שוורץ)כמו מוניקה, ישנם רבים אוהבים את ההתלהבות והחיות שהחדיר גאטוזו לנבחרת, אבל יש אולי עוד יותר אוהדים שרואים ב"רינו" מאמן מוגבל, דל בהישגים, שלא רשם הישגים שמדגדגים את המאמנים האיטלקים הבכירים בדור האחרון, וזוכרים שהוא לא היה מועמד של פשרה מצד ההתאחדות האיטלקית. כך למשל פסקואלה ראדיצ'ה, בעל פיצריה נהדרת בפרברי אודינה, אומר: "בסוף גאטוזו ייחשף כי אנחנו יודעים שהוא מביא רק את ה'גרינטה' (הקשיחות) והאופי שלו, אבל ברמות הגבוהות הוא יתקשה טקטית". בואו נודה על האמת, ספק אם ליפי, קאפלו, קונטה, סאקי וטראפטוני ביחד היו מסוגלים לקחת את נבחרת איטליה האפורה והלא מרשימה של ימינו, רחוק מאוד במונדיאל.
אז מה יהיה הערב?
איש לא יודע, אבל אגלה לכם סוד קטן – שאלתי אתמול יותר מ-15 עיתונאים מה התחזית והתחושות שלהם למשחק, ומרביתם, הרבה בזכות ה-4:5 המשוגע בדברצן בחודש שעבר בין הנבחרות, סבורים שלאיטליה צפוי משחק לא פשוט וצמוד ושהיא תצטרך להתאמץ מאוד עבור ניצחון על ישראל. ומוט'לה שפיגלר האגדי, ששיחק נגד איטליה במונדיאל 1970, דאג להזכיר לכולנו שהפעם האחרונה שהוא היה אורח במשחק חוץ של הנבחרת היה באותו ניצחון 2:3 היסטורי על צרפת בפארק דה פראנס עם שער הניצחון של ראובן עטר.
גידי דמתי ומוטל'ה שפיגל עם רן בן שמעון (ראובן שוורץ)