הקשר הישראלי דן איינבינדר הודיע היום על פרישתו ממשחק פעיל. כך מסתיימת אחת הקריירות הארוכות והמעוטרות בכדורגל הישראלי בשני העשורים האחרונים, קריירה בה הפך איינבינדר לדמות מוערכת, מקצועית ומנהיגותית הן על המגרש והן מחוצה לו.
איינבינדר, שנולד ב-16 בפברואר 1989 בנווה אילן וגדל במבשרת ציון, החל את דרכו בקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים, שם זכה בדאבל לנוער בעונת 2006/2007. בעונת 2008/2009 ערך את הופעת הבכורה בבוגרים, ומאז לא הפסיק להתקדם. את פריצת הדרך שלו עשה כשחקן הרכב קבוע בבית"ר, ובהמשך הקריירה שלו כללה תחנות מרכזיות במועדונים הגדולים בישראל.
במהלך הקריירה שיחק איינבינדר ב-532 משחקים רשמיים בכל המסגרות: 412 משחקי ליגה, 39 משחקים באירופה, 33 משחקי גביע המדינה, 40 משחקים בגביע הטוטו. לצד הופעותיו במדי המועדונים, איינבינדר גם ייצג את נבחרת ישראל ורשם שמונה הופעות, בהן כבש שער אחד – נגד נבחרת אלבניה במסגרת מוקדמות מונדיאל 2018.
דן איינבינדר (שחר גרוס)בין ציוני הדרך המרשימים בקריירה של איינבינדר: 3 אליפויות: עם מכבי תל אביב (2013/14, 2014/15) והפועל באר שבע (2017/18), 2 גביעי מדינה: עם בית"ר ירושלים (2009) ומכבי תל אביב (2015), 3 גביעי טוטו ו תואר אלוף האלופים.
איינבינדר אמר: “האמת, לא ידעתי איך להתחיל, השנים עוברות וכל כך הרבה זיכרונות מציפים אותך. קשה מאוד להתכונן לרגע הזה, הקריירה שלי זה המסע של חיי, מסע שהתחיל בגיל 8, ברגע שאח שלי קיבל החלטה ואמר לי שאני לא משחק יותר בשכונה, אז עלינו על 2 אוטובוסים בלי שאף אחד יידע, הגענו לאימון של בית”ר ומשם הכל היסטוריה.
“מסע שהתחיל בעיר הבירה, עלה צפונה לק”ש, המשיך לעיר הגדולה וגם לדרום, בדרך הארוכה הייתה גם גאווה גדולה ללבוש את המדים הלאומיים ולייצג את המדינה, צברתי זכרונות, הגשמתי חלומות, אספתי אליפויות וגביעים, שיחקתי נגד אצטדיונים מלאים, אבל אתם יודעים איך אומרים – נכון, גם לדברים הטובים יש סוף. אז היום אני נפרד מהמשחק, נפרד מהדשא, נפרד מהמסע של חיי.
דן איינבינדר חוגג (אחמד מוררה)“תודה לכל מי שלקח חלק במסע שלי, לבעלי הקבוצות, למאמנים, לחברים, לצוותים הרפואיים, לאנשים שדאגו תמיד שהבגדים שלי יישארו נקיים ומסודרים, לאנשי התקשורת, ההנהלה, וכל אחד שלא הזכרתי והיה חלק מהמסע של חיי. תודה לכם אוהדים יקרים, ריגשתם אותי, שימחתם אותי, מילאתם את לבי בגאווה, מבקש את סליחתכם אם מישהו נפגע.
“תודה יקרה למשפחה שלי, להוריי היקרים ואחים שלי שחייהם השתנו ברגע והפכו למסע משותף עבור ההצלחה שלי, תודה על ההשקעה וכל הזמן שהייתם לצידי, לעשות אתכם גאים היה תמיד הכוח שהניע אותי. בלב כל המסע הזה, נמצאת האישה של חיי, תודה מיוחדת לך אשתי על זה שהיית שותפה למסע, בטוב וברע. עם החולצה הצהובה, או האדומה, עם סרט קפטן על היד או סתם בחדר הלבשה, זו תמיד הייתה זכות גדולה, תודה כדורגל – אני לא באמת עוזב, אלא רק ממשיך למסע הבא”.