ימים ספורים לאחר הזכייה ההיסטורית של פאריס סן ז'רמן בליגת האלופות, שחקני נבחרת צרפת התכנסו במתחם קלרפונטן לפתיחת ההכנות לטורניר פיינל פור של ליגת האומות. אך האווירה סביב הטריקולור רחוקה מלהיות שגרתית. במרכז הסערה – קיליאן אמבפה, קפטן הנבחרת וכוכבה הגדול, שמוצא את עצמו בצלה של הצלחה אדירה... בלעדיו.
פגרת הנבחרות הנוכחית, שהייתה אמורה להתמקד אך ורק במשחקי הקיץ של צרפת, נפתחה בנסיבות לא פשוטות: רק ימים קודם לכן הביסה פ.ס.ז' את אינטר 0:5 בגמר ליגת האלופות במינכן וזכתה לראשונה בתולדותיה בתואר הנכסף – תואר שהיה לחלום הגדול של אמבפה במשך שבע עונות במדי הקבוצה. אלא שבסופו של דבר, דווקא לאחר שעזב, הקבוצה פרצה את תקרת הזכוכית כשהוא כבר לא חלק ממנה.
הנוכחות של ההישג הפריזאי הורגשה היטב כבר ביום הראשון של מחנה הנבחרת. ברכות לשחקני פ.ס.ז', חיבוקים, מבטים עם משמעות וגם שתיקות רועמות – כל אלו ליוו את הדיון הפנימי בקרב השחקנים. גם על הדשא, בשיחות טקטיות ובמסדרונות קלרפונטן, קשה היה להתעלם מהנושא החם. “אמבפה, שהחמיא בפומבי לקבוצתו לשעבר על ההישג המרשים, נאלץ להתמודד בחדרי חדרים עם תחושת החמצה צורבת: זהו חלום שהוא רדף אחריו – אך לא הוא שזכה בו”, ניתחו בצרפת.
קיליאן אמבפה (IMAGO)לפי דיווחים שפורסמו ב’לאקיפ’ הבוקר, מספר גורמים בקרבת הנבחרת טוענים כי הזכייה של פ.ס.ז' נתפסת מצד אחד כסמל לגאווה לאומית – אך גם כתזכורת צורבת להחלטות הקריירה של אמבפה. ההיעדרות שלו מהרגע ההיסטורי הפכה לחוט מקשר שקט אך מתמשך לאורך מחנה יוני של הנבחרת.
הניגוד החריף של עונתו של אמבפה
בעונה יוצאת דופן מכל הבחינות, אמבפה שב למדי הטריקולור בצל תחושות סותרות. לאחר שנעדר מאימוני הנבחרת באוקטובר ונובמבר, הוא חזר לפעילות בין-לאומית במרץ – ועתה, בפעם הראשונה, העננה סביבו אינה נובעת מקשריו עם הנבחרת, אלא מתוצאה סימבולית: פ.ס.ז' זכתה בליגת האלופות חודשים ספורים לאחר שעזב אותה. הניגוד ברור וכואב, אמבפה עזב את פאריס כדי להצטרף לריאל מדריד, מועדון שבנוי לתארים – אבל ראה את קבוצתו לשעבר מגשימה את החלום האירופי בלעדיו.
פ.ס.ז' הגשימה את החלום בלעדיו. קיליאן אמבפה (IMAGO)האירוניה טמונה גם בכישלונה של ריאל מדריד, שנכנעה ברבע הגמר לארסנל, וסיימה עונה עם הסופר קאפ האירופי, הגביע הבין-יבשתי – ומקום שני בלבד בליגה הספרדית מאחורי ברצלונה. אמבפה, שחשב שעזיבתו תסמן סיום לתסכוליו בליגת האלופות, ראה את אותו חלום מתגשם דווקא במועדון שממנו נפרד.
אף על פי כן, אמבפה לא איבד מהברק האישי שלו. הוא סיים עונה סטטיסטית מופלאה עם 31 שערים בליגה הספרדית ו-43 בכל המסגרות – נתונים שהקנו לו את נעל הזהב האירופית, לראשונה עבור שחקן צרפתי מאז תיירי הנרי ב-2005. אבל ההישג האישי הזה לא מצליח להסוות את התחושה הכללית: הוא הגיע לריאל כדי לשלוט באירופה – לא רק כדי לצבור שערים.
בקלרפונטן הוא שב במלוא הרצינות, קיבל את פני חבריו כקפטן הנבחרת, ונהנה מקשר חזק עם אוסמן דמבלה. המאמן דידייה דשאן הדגיש את המקצוענות שלו וציין כי ריאל מדריד אפשרה לשחקניה להצטרף באיחור – למרות שאמבפה בעצמו רצה להגיע מוקדם יותר. עם זאת, לצד כל המחמאות, קיימת מציאות ספורטיבית מטרידה: אמבפה לא פתח בהרכב הנבחרת בשבעה משחקים רצופים – דבר נדיר עבורו.
אמבפה ודשאן (רויטרס)עבורו, פיינל פור ליגת האומות הוא הזדמנות כפולה: לשקם את הדימוי הקבוצתי ולחזור למרכז הבמה – ובו בזמן לשמור על מעמדו כמועמד רציני לכדור הזהב, מול חבריו לשעבר מפאריס שזכו בתואר שעד לא מזמן היה שייך לחלומות שלו.