דניאל שאלוי
|

שאלוי וקינדה (רויטרס)
זה יום קשה עבורי, אני מתקשה למצוא את המילים. שמעתי על הבשורות מאבא שלי לפני כמה שעות והייתי בשוק. אני והחברים שלי לקבוצה, מרגישים כ"כ הרבה כאב לאבד חבר כמו גדי ז”ל.
אנחנו בוכים עבור גדי ועבור המשפחה שלו. זו פשוט בשורה שוברת לב. ידענו שהוא נאבק במחלה שלה, אבל לא ידענו בדיוק מה מצבו. היינו בקשר באופן קבוע ובמקביל כל אחד עקב אחר החיים של השני.
גדי קינדה (עמרי שטיין)מאז שגילינו בקבוצה על המחלה שלו ועל כך שהוא מאושפז בבית החולים, פתחנו קבוצת וואטסאפ משותפת ביחד עם השחקנים, בה שלחנו לו תמונות וסרטוני וידאו מהתקופה המשותפת שלנו יחד. השתדלנו לשלוח תמונות שיעשו לו טוב על הלב ולנסות לתמוך בו ככל הניתן במסגרת ההודעות.
גדי אמר לנו שהוא יעשה הכול כדי לנצח במאבק ושהוא ינצח במאבק. הוא אף פעם לא הפסיק להאמין בזה ולא הפסיק להילחם. אני יכול לזכור רק דברים חיוביים מהתקופה שלנו ביחד.
יש לי ממנו זיכרונות גם מהמגרש וגם מחוצה לו, הוא היה מדהים בשני התחומים. במגרש, הוא היה כ"כ חכם עם הכדור והכדורגל שלו היה משולב עם שמחה והנאה. זה היה כ"כ מהנה לשחק ביחד איתו.
גדי קינדה (עמרי שטיין)החיוך שלו היה מדבק והדביק והשפיע על כל המועדון ומי שמסביבו. כל מי שהיה מסביבו ובכל מקום במועדון בו הוא הלך, הרגישו את זה. תמיד דיברנו על ישראל ועל בית"ר ירושלים, קשר שנוצר בגלל התקופה של אבא שלי סטפן בבית”ר.
הוא היה קורא לי בצחוק סטפן שאלוי בכל יום. אני בפרט ואנחנו כקבוצה פשוט נתגעגע לחיוך שלו, לבדיחות שלו, ליכולת שלו על המגרש, לריקודים שהוא היה רוקד בחדר ההלבשה ובעיקר הלב הגדול שלו. שינוח על משכבו בשלום.
העלה על הכתב: תומר חבז