בעיצומו של מונדיאל 2010, טיפלו רופאי נבחרת ספרד בפציינט לא שגרתי – האוהד המפורסם ביותר של הנבחרת לקה בדלקת ריאות. איך יסתדרו האדומים ללא מאנולו בעל התוף? המאמצים להכשירו לא הועילו, והוא הוטס לספרד על מנת לקבל טיפול אינטנסיבי יותר. הוא החמיץ את רבע הגמר מול פרגוואי, אבל ספרד ניצחה בלעדיו, ומאנולו חזר במלוא הדרו לדרום אפריקה כדי לעודד ולתופף בחצי הגמר ובגמר. כאשר הכדור של אנדרס אינייסטה נשק לרשת הולנד בדקה ה-116 ביוהאנסבורג, וספרד הוכתרה לאלופת העולם לראשונה בתולדותיה, הגשים מאנולו את החלום הגדול ביותר שלו. "חששתי שאמות מבלי לחזות בהיסטוריה. עכשיו אני יכול לעזוב את העולם הזה בלב שקט", הוא הצהיר.
בפועל, זה קרה רק אתמול. מנואל קאסרס ארטסרו, בשמו המלא, הלך לעולמו בגיל 76, ומדינה שלמה מתאבלת על דמות ססגונית ומיוחדת שהייתה מזוהה עם הנבחרת הלאומית מאז 1982. זהו סיפור על אהבה חסרת פשרות ועל מיתוג יוצא דופן. מאנולו בעל התוף הפך לסמל מוכר גם מחוץ לספרד, כי המצלמות חיפשו אותו ביציע בכל משחק של האדומים. הוא נסע ל-10 מונדיאלים ו-8 אליפויות אירופה, הקפיד לנסוע גם למפגשים הרבה פחות זוהרים במוקדמות או סתם משחקי ידידות. הוא היה חלק אינטגרלי מהנוף, עם כובע ברט שחור ענק וחולצה אדומה עם מספר 12. הוא ראה את עצמו כשחקן מספר 12, וזה היה ייעודו בחיים.
"הקריירה" הזו החלה במונדיאל הביתי. מאנולו, שהיה בן 33, נטש את העבודה בעיר הואסקה שם התגורר עם משפחתו, ונסע בטרמפים ברחבי המדינה עם התוף הגדול שלו כדי לעודד את הנבחרת. על הדשא זה נגמר בפיאסקו מהדהד, וספרד הודחה בשלב הבתים השני, אבל למאנולו היו הרבה חוויות מוזרות עליהן נהנה לספר בדיעבד. נהגים רבים חשדו בו ולא רצו להכניס אותו למכוניתם, וחלק מהדרך הוא עשה בנסיבות הזויות למדי. לאחד המשחקים הגיע האוהד באמבולנס שהסיע גופה, וזה היה בסדר גמור מבחינתו, כל עוד הוא הספיק לשריקת הפתיחה.
מאנולו בעל התוף (רויטרס)בחיפושים אחרי הפרנסה בתום הטורניר, הרחיק מאנולו לקצה השני של ספרד, התגורר במשך תקופה קצרה בסראגוסה, והלך עם התוף שלו לכל משחקי הבית של הקבוצה המקומית. שם עדיין זוכרים אותו, אך הוא עבר במהרה לוולנסיה, והחל לעודד שם את העטלפים. אחרי שפרסם מסעדות בסביבה, הוא פתח בר מיוחד במרחק מטרים ספורים מאצטדיון מסטאייה, וניהל אותו במשך יותר מ-30 שנה.
הבר, אשר על קירותיו היו תמונות של מאנולו באצטדיונים שונים ברחבי תבל, הפך במהרה למקום עליה לרגל. אוהדי קבוצות החוץ נהרו לשם לקראת המשחקים, ולא רק הם. גם שחקנים וקרוביהם אהבו לבקר שם – למשל, ההורים של אמיליו בוטרגניו התחברו מאוד למאנולו והגיעו לשם בכל הזדמנות. אפילו השופטים עשו לעצמם הרגל להגיע לכוס בירה אצל האוהד הכי מפורסם של הנבחרת, בעוד ולנסיה ראתה בו נכס עצום. לא תמיד היו לעטלפים כוכבים בסגל הספרדי, אבל תמיד היה נציג ביציע.
ההכנסות מהבר נפגעו בגלל נסיעותיו התכופות עם הנבחרת, אבל לפחות החל משלב מסוים הן הפכו לזולות הרבה יותר עבורו. ההתאחדות הספרדית צירפה אותו רשמית למשלחות, לעתים על תקן "עיתונאי", ומימנה עבורו כרטיסי טיסה ושהות בבתי מלון, שלא לדבר על כניסה למשחקים. מאנולו היה צריך לשלם מכיסו רק על אוכל ובילויים. במקביל, היו לו הכנסות לא רעות מפרסומות, כי גופים מסחריים רבים זיהו את הפוטנציאל ורצו להפוך אותו לפנים שלהם. למרות זאת, מצבו הכלכלי היה גרוע באופן קבוע, והדבר השפיע מאוד על חייו הפרטיים.
מאנולו בעל התוף (רויטרס)מאנולו שילם מחיר יקר על המסירות לנבחרת ספרד ולוולנסיה. הוא היה שקוע בכדורגל עד כדי כך שלא נותר לו זמן למשפחתו, וכאשר חזר מאחד הטורנירים הוא גילה כי אשתו וילדיו החליטו לנטוש את הבית ולפתוח דף חדש בלעדיו. הוא לא ממש הצטער על כך, כי הכמיהה לתופף ביציע הייתה תמיד מעל הכל. הוא היה גאה לתמוך בשחקנים אחרי הפסדים – והיו רבים כאלה. הוא התלהב עוד יותר להרגיש חלק מההצלחות.
הזכייה ביורו 2008 הייתה מכוננת, מדליות הזהב בגביע העולם בחלוף שנתיים היו מיוחדות עוד יותר, קל וחומר לנוכח המחלה הקשה שעבר. לקראת יורו 2012, הוא אמר: "איבדתי את המשפחה, את העסק, את הכסף, בעצם את הכל למען הכדורגל, אבל הייתי בוחר בדרך הזו שוב ושוב. אין כמו לייצג את המדינה שלי". ואז ספרד זכתה באליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות.
בשני המונדיאלים האחרונים נתקל מאנולו בבעיות. ברוסיה 2018 אסרו עליו להכניס את התוף לאצטדיונים משיקולי בטיחות כביכול. אחרי שלא הצליח לשכנע את הרשויות במהלך שלב הבתים, פנה מאנולו ישירות לנשיא ולדימיר פוטין בבקשה לפתור את הבעיה. לפי הדיווחים בתקשורת הרוסית באותה תקופה, הדיקטטור לא בדיוק התערב, אבל פיפ"א הגיבה סוף סוף ביעילות, והתוף היה ביציע בלוז'ניקי כאשר ספרד התמודדה מול המארחת בשמינית הגמר. זה לא עזר, כי הספרדים הודחו בדו קרב הפנדלים.
בקטאר המצוקה הייתה גדולה פי כמה, כי מאנולו פשוט לא טס לטורניר, ורצף המונדיאלים שלו נעצר באופן לא צפוי. ההתאחדות מימנה כהרגלה את כרטיסי הטיסה והסדירה את רוב הפרטים, אך שכחה להזמין חדרים במלון עבור מאנולו. הטעות התגלתה יומיים בלבד לפני שהיה אמור לצאת לדרך, ומאנולו התבשר כי הכל כבר תפוס, ובהיעדר מקום לינה מסודר לא ניתן יהיה להיכנס למדינה, ושלטונות קטאר יחזירו אותו על עקבותיו.
מאנולו, שעזב את הבר ליד מסטאייה במהלך משבר הקורונה כי הרגיש מיצוי, היה מתוסכל מאוד וחש שהכל הולך נגדו. את הפיצוי הוא קיבל ביורו 2024, אז צפה בתקומה של נבחרת ספרד חדשה ותוססת שדהרה לזכייה בתואר בניגוד לתחזיות המוקדמות. החיוך הרחב חזר לפניו של האוהד מספר אחת באצטדיון בברלין שם גברו האדומים על אנגליה בגמר, ומאז הנבחרת ממשיכה בתנופה.
המשחק האחרון בו עודד מאנולו את ספרד נערך באופן סמלי ביותר במסטאייה. הנבחרת גברה על הולנד ברבע גמר ליגת האומות, בפנדלים בתום 3:3 דרמטי בהארכה, ומאנולו התרגש לבקר גם בבר שלו – הוא מנוהל כעת על ידי אנשים אחרים, אבל תמונותיו עדיין שם. "השאיפה שלי היא להישאר בריא", הוא אמר אז, "הרופאים אומרים לי שאני בסדר, ויש לפניי עוד 3 או 4 מונדיאלים. אני ממש לא רוצה לפרוש מכדורגל". חודש בלבד חלף, והתוף שלו נדם לעד.
מאנולו בעל התוף (רויטרס)