הערב שהוכיח: אין קאמבק בלתי אפשרי באלופות

רוח הדרמה מ-2017 ריחפה אתמול (שלישי) מעל שני המגרשים בהם התקיימו משחקי הגומלין ברבע גמר ליגת האלופות. היא הייתה בברמינגהאם, שם אירחה אסטון וילה של אונאי אמרי את פאריס סן ז'רמן של לואיס אנריקה. לפני שמונה שנים, היה זה לואיס אנריקה שחגג כמאמן ברצלונה על אמרי שאימן את סן ז'רמן דווקא. אחרי 0:4 מכונן בפאריס במשחק הראשון בשמינית הגמר, באה רמונטאדה היסטורית אותה השלים סרג'י רוברטו עמוק בזמן פציעות כדי לקבוע 1:6.

אמש היה לאמרי צ'אנס להנדס רמונטאדה משלו מול היריב שהביס אותו אז. ואם כבר מדברים על ניצחונות 0:4 במשחק הראשון, אז זו התוצאה שהשיגה בארסה עצמה בשבוע שעבר מול בורוסיה דורטמונד בהר היהודים, והצהובים-שחורים ניסו לעשות לקטלונים את מה שהקטלונים עשו לפריזאים/קטארים ב-2017. כן, צריך לזכור שאין משימות בלתי אפשריות במשחקי הגומלין. אם אתה מאמין בעצמך, הסיכוי קיים. העניין הוא כי אנחנו, כצופים וכאוהדים, לא ממש מסוגלים להפנים זאת עד הסוף, גם אחרי השישייה ההיא.

ראינו את ברצלונה מובסת 3:0 בגומלין ברומא ברבע הגמר ב-2018, אחרי הניצחון 1:4 בקאמפ נואו. בחלוף שנה, ראינו את ליברפול מפרקת את בארסה 0:4 באנפילד בהרכב חסר מאוד, אחרי שהפסד 3:0 בקאמפ נואו במשחק הראשון סגר לכאורה עניין. במקביל, ראינו את לוקאס מורה כובש שלושער לזכות טוטנהאם באמסטרדם, כאשר איאקס כבר הובילה 0:3 בסיכום והרגישה שעלתה לגמר. ראינו את יובנטוס עולה ל-0:3 בגומלין בסנטיאגו ברנבאו ברבע הגמר ב-2018, אחרי שריאל מדריד חיסלה אותה 0:3 בטורינו במשחק הראשון עם המספרת המפורסמת של כריסטיאנו רונאלדו. אז הכל הוכרע בפנדל שנוי במחלוקת בעקבותיו טען ג'יג'י בופון כי לשופט האנגלי, מייקל אוליבר, יש פח זבל במקום לב.

לואיס אנריקה וסרג'י רוברטו חוגגים את ה-1:6 על פ.ס.ז' (רויטרס)

ראינו את כל זה, ועוד המון קאמבקים מרתקים נוספים, ואנחנו עדיין חושבים שקבוצות אמורות להרים ידיים בשלב מסוים. אז אתמול שני המשחקים סיפקו לנו דרמות, אשר על הנייר היו לכאורה בלתי אפשריות, או לכל הפחות לא הגיוניות.

לשם התחלה, רוב האוהדים היו בטוחים שברצלונה כבר עלתה לחצי הגמר. מה כבר החבורה מהמקום השמיני בבונדסליגה, שעוברת טלטלה אחרי טלטלה, מסוגלת לעשות מול הקבוצה הטובה באירופה שחולמת על טרבל וכבשה נגדה רביעייה בשבוע שעבר? ובכן, דורטמונד פירקה את בארסה לגורמים אתמול בתצוגת תכלית מהסרטים. 17 איומים היו לגרמנים, מתוכם 11 למסגרת השער של וויצ'ך שצ'סני. סהרו גיראסי הבקיע שלושער עם מספר תשע על הגב, בעוד רוברט לבנדובסקי שלבש את החולצה הזו פעם, היה לשם שינוי חסר אונים נגד האקסית מולה הוא נהנה להפציץ.

הקהל הפנטסטי נכנס לעניינים ודחף את השחקנים שלו קדימה, ואלמלא שער עצמי מיותר לחלוטין של רמי בנסבאיני, דקות ספורות אחרי שהוא עצמו בישל את ה-0:2 של דורטמונד, בורוסיה הייתה עשויה להשלים רמונטאדה הזויה משלה – ובצדק. התוצאה 1:3 לא שיקפה נכון את המתרחש, והמארחת הייתה שווה ניצחון בהפרש ארבעה שערים לפחות. היא אף לחצה על הדוושה עד לשריקת הסיום, והאנזי פליק שחרר אנחת רווחה כאשר שמע אותה.

זה היה רחוק מלהיות גמור. לבנדובסקי במשחק הקודם (רויטרס)

במשחק המקביל בהחלט היה על מה לשחק, כי סן ז'רמן ניצחה את אסטון וילה "רק" 1:3 במשחק הראשון, אבל שלטה במתרחש ללא עוררין בחצי השעה הראשונה. הקבוצה של לואיס אנריקה הציגה שוב כדורגל קבוצתי נאה מאוד לעין, אשרף חכימי ונונו מנדש קבעו 0:2, ובסיכום עלתה התוצאה ל-1:5. בשלב זה, היה ברור לרוב הצופים שהעסק נגמר, והאנדרדוג לא מסוגל לחזור אחרי המכה הזו. ובכן, המחשבה הזו הייתה שגויה לחלוטין, כי הקרב התפתח לכיוון אחר לגמרי. אולי גם כוכבי אלופת צרפת סברו שהמשימה הושלמה בהצלחה, ולאחר מכן היה להם קצת קשה להחליף את הדיסקט. העניין הוא כי אמרי ואסטון וילה האמינו תמיד, גם כאשר הכל היה נגדם.

אפשר היה לראות את האמונה של יורי טילמנס כאשר הבעיטה שלו הוסטה לרשת של ג'אנלואיג'י דונארומה בדקה ה-34. הוא סימן לקהל ולחבריו שזה תחילת המהפך, וכך אכן היה. אמרי הריח נקמה, וחניכיו היו לפתע ראשונים לכל כדור. המומנטום השתנה ב-180 מעלות, מרקוס רשפורד ומורגן רוג'רס רקדו כאילו התחזו לאוסמן דמבלה וחביצ'ה קברצחאליה, ואפילו ג'ון מקגין הפגין כישורי כדרור לפני שהטיס פנימה את שער השוויון. כאשר אפילו אזרי קונסה קבע 2:3 בשער האירופי הראשון בחייו כאילו היה מינימום חכימי, כל האוהדים בווילה פארק הרגישו שזה חייב להיות הערב שלהם.

וזה כמעט היה שלהם. וילה ניסתה להכות בברזל כשהוא חם, ורצף ההחמצות היה מתסכל באופן קיצוני. את הפספוס הגדול ביותר סיפק, באופן אירוני וטרגי, דווקא מרקו אסנסיו. היה הגיוני לשלוח את הספרדי למערכה מול הקבוצה לה שייך כרטיסו, כי המוטיבציה שלו הייתה בשמיים, אבל המאמן העדיף לשמור אותו על הספסל בפתיחה בשני המקרים. אתמול הוא שולב רק בדקה ה-66, כאשר היה חסר רק שער כדי לגרור את ההתמודדות להארכה, ומיד נשלח לדייט מול דונארומה בזכות מסירת עומק מושלמת של פאו טורס. זה היה אמור להיות הרגע הקסום ביותר בקריירה שלו, אך הוא בעט לא מספיק טוב, והנקמה המתוקה לא יצאה לפועל.

זה היה נראה גמור. נונו מנדש חוגג עם בראדלי ברקולה (רויטרס)

אין מה לעשות – דונארומה מתעלה כאשר הוא מגיע לאצטדיונים באנגליה. הוא כיכב בדרך לזכייה של איטליה ביורו 2020 בוומבלי, כולל ניצחונות בקרבות פנדלים בחצי הגמר ובגמר. הוא נתן העונה הצגה נגד ליברפול באנפילד בשמינית הגמר, כולל בדו קרב פנדלים נוסף. כעת הגיע הזמן שלו לזהור גם בברמינגהאם. אי אפשר לבוא אליו בטענות על הכדורים שחדרו לרשת שלו, ואת ההצלות המרהיבות יזכרו עוד זמן רב, במיוחד אם סן ז'רמן תלך הפעם עד הסוף.