היריבות בין קרלו אנצ'לוטי לצ'ולו סימאונה היא פספוס תקשורתי גדול של כולנו וסובלת מבעיית מיתוג. על פניו, המאצ'-אפ בין "אל צ'ולו" לבין "דון קרלו", שתי אגדות כדורגל מפוארת, היה כבר מזמן צריך להפוך לאחת היריבויות המרתקות והמדוברות בעולם הכדורגל, כי באמת יש את כל המרכיבים להפוך לסדרת טלוויזיה דרמטית מופלאה והרבה מעבר לכך.
אבל בפועל, משום מה היריבות הזו לא המריאה ולא התפתחה ליריבות מתוקשרת, שתדגדג את יריבויות המאמנים הגדולות והסוערות של הדור האחרון: בין פפ גווארדיולה ליורגן קלופ, בין פפ גוארדיולה לז'וזה מוריניו, ולפני כן בין ז'וזה מוריניו לרפא בניטס ועוד לפני כן בין אלכס פרגוסון לבין ארסן ונגר.
למה היריבות הזו כל כך מופלאה?
כי יש בה כל מרכיב אפשרי שאתם רוצים – שניים מהמאמנים הווינרים הענקים בהיסטוריה; שניהם גם קשרי עבר מיתולוגיים גם אם שונים סגנונית במשחק ואף שלא נפגשו זה מול זה בקריירת המשחק (קרלו מבוגר ב-11 שנה מצ'ולו); האיטלקי הוא סמל של מילאן ורומא, הארגנטינאי הוא סמל של אינטר ולאציו. אלוהי הכדורגל סידר שאחד מהם יהפוך למאמן המעוטר ושובר השיאים של ריאל מדריד והשני עשה אותו דבר באתלטיקו מדריד.
קרלו אנצ'לוטי (רויטרס)ואם זה לא מספיק, מה צריך יותר מקרב סגנונות ופילוסופיות מובהק? אנצ'לוטי הוא סמל לחופש התקפי, מטפח שחקני התקפה שסומך על קבלת ההחלטות של שחקני ההכרעה שלו על המגרש, ואילו סימאונה הוא סמל לסולידיות הגנתית, חזרה לעמדות מוצא ומשמעת ברזל כמו בצבא. הדרבי של מדריד, כמו כל משחקי הליגה הספרדית, ישודר בערוץ ONE למנויי HOT, מנויי Yes, STING TV, סלקום TV, פרטנר TV ו-FreeTv.
המאמן שאנצ'לוטי פגש הכי הרבה פעמים בקריירה הוא סימאונה, והמאמן שסימאונה פגש הכי הרבה פעמים הוא אנצ'לוטי – סך הכל 25 מפגשים ביניהם עד הערב – המאזן שוויוני בצורה חריגה ונדירה היסטורית – 9 ניצחונות לכל אחד, 7 תוצאות תיקו, אבל זה לא רק כמות המשחקים והמאזן השוויוני, אלא גם המשמעות ההיסטורית והחשיבות הסמלית של כמה מהמפגשים ביניהם.
מאזן שוויוני לחלוטין. קרלו אנצ'לוטי ודייגו סימאונה (רויטרס)כבר המפגש הראשון מ-25 בין אנצ'לוטי לסימאונה, בספטמבר 2013, היה היסטורי: ניצחון הליגה הראשון של אתלטיקו על ריאל במאה ה-21. זה רק בספטמבר 2013, 0:1 בברנבאו משער של דייגו קוסטה, ניצחון של אתלטיקו אחרי 14 שנה בלי ניצחון דרבי במסגרת לה ליגה, שהתרחש אחרי 23 דרבים רצופים בליגה מאז 1999, באותה עונת 1999/00, בה אתלטיקו ירדה ליגה, וחזרה רק כדי להיות שק החבטות הקבועה של יריבתה הגדולה.
מאז הניצחון הזה אתלטיקו ניצחה 4 מ-5 הדרבים בליגה, כולל דאבל היסטורי בעונת 2014/15 לרבות 0:4 מוחץ בפברואר 2015 (התבוסה הכי גדולה של ריאל מאז התבוסה 5:0 לבארסה בנובמבר 2010), שבעצם גזר את דינו של אנצ'לוטי לעזוב בסיום העונה.
הבעיה היחידה בסיפור היפה הזה הוא שנקודת המפנה האמיתית ביחסי הכוחות בין המועדונים התרחשה קצת קודם לכן, במסגרת אחרת, כשאת ריאל מדריד אימן ז'וזה מוריניו רגע לפני עזיבתו – זה קרה במאי 2013, גמר גביע המלך בברנבאו, כשכריסטיאנו רונאלדו העלה את ריאל ליתרון, אבל כולם זוכרים את המהפך של מיראנדה בתוספת הזמן, שהקנה את הניצחון הראשון של אתלטיקו על ריאל במאה ה-21 ושהביא תואר בברנבאו. רק אחרי המשחק הזה, הגיע אנצ'לוטי לריאל, כשבמקביל צ'ולו יוצר עוצמה הרתעה ומאזן אימה מול ריאל מדריד (וגם מול ברצלונה), והופך אז למגן של אתלטיקו בזירה המקומית.
שינה את המנטליות הלוזרית של אתלטיקו. דייגו סימאונה (רויטרס)אבל עם כל הכבוד להתרעה בליגה, המפגש הכי מפורסם וחשוב בהיסטוריה בין אנצ'לוטי לסימאונה הוא המפגש ה-5 ביניהם: "לה דסימה" בליסבון, אותה רמונטאדה של ריאל מדריד עם גול השוויון של סרחיו ראמוס כשהשעון מראה 92:48, בדרך ל-1:4 היסטורי. אותו גמר בליסבון גם סיים בצורת איומה וקריסה אירופית של ריאל מדריד שנמשכה 12 שנה, אלא גם הוציא לדרך את העשור הדומיננטי ביותר של ריאל מדריד, שאף מועדון אחר לא מתקרב אליו, מאז ריאל השנים הראשונות של גביע אירופה בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
קורטואה נכנע לנגיחה של ראמוס בגמר ליגת האלופות ב-2014. אתלטיקו הייתה צריכה להחזיק מעמד רק כמה שניות (רויטרס)ואז קרה משהו מוזר: בין 2016 ל-2022 אתלטיקו מדריד הפכה שוב לשק חבטות של ריאל מדריד – 12 דרבים רצופים בליגה בלי ניצחון מול ריאל, ותקופה ארוכה מאוד בה הניצחון היחידי של אתלטיקו בדרבי היה בסופר קאפ אירופי ב-2018. ומתי הקולצ'ונרוס של סימאונה סופסוף באמת חזרו לנצח דרבים באופן תדיר ולאיים על ריאל? אחרי שאנצ'לוטי חזר לריאל מדריד ב-2021. שער של יאניק פריירה-קראסקו במאי 2022 – קטע את הרצף השלילי של אתלטיקו נגד ריאל, תשע שנים אחרי שסימאונה עשה זאת לראשונה.
מאז שאנצ'לוטי חזר לקדנציה השניה בריאל, הדרבים של מדריד חזרו להיות תחרותיים והיסטוריים ואתלטי החזירה את מאזן האימה תחת צ'ולו: לראיה, בעונה שעברה (23/24) כשריאל מדריד הפסידה בכל המסגרות רק 2 משחקים, שניהם מול אתלטיקו – בליגה בספטמבר 3:1 ובגביע בינואר 4:2 בהארכה. רק אתלטיקו הרסה לבלאנקוס עונה מושלמת חסרת תקדים. שני הדרבים האחרונים הסתיימו ב-1:1 צמודים ומותחים, האחרון בספטמבר כשאנחל קוראה השווה עמוק בתוספת הזמן והקפיץ את המטרופוליטנו לשמיים.
אנחל קוראה (רויטרס)אם היריבות בין סימאונה לאנצ'לוטי כל כך מרתקת, אנחנו חוזרים לשאלה שפתחה את הכתבה - למה היריבות הזו היא פספוס תקשורתי גדול?
יש לכך כמה סיבות טובות:
קודם כל אין סימטריה בין המועדונים. ריאל גדולה מכל מועדון בעולם ובטח שאין מה להשוות את הלבנים, מלכי ליגת האלופות הבלתי מעורערים, עם היריבה העירונית, שעדיין מצפה לזכייה ראשונה בתולדותיה בליגת האלופות. אתלטיקו לנצח חיה בצלה של השכנה הלבנה הגדולה, זה חלק מהאתוס של המועדון, והדרבי של מדריד הוא תמיד המשחק הכי גדול עבור אתלטיקו ומטרד סביבתי של השכן הצעקן עבור ריאל מדריד.
אפשר גם להאשים את הדמויות עצמן – קרלו אנצ'לוטי הוא הג'נטלמן האולטימטיבי של הכדורגל והוא דוגמה חריגה בכדורגל להשגת הצלחה היסטורית ועדיין להישאר איכשהו חבר של כל יריביו הספורטיביים הגדולים. פלא ספורטיבי של פייר פליי, שהיו מעטים כמוהו. זהו אנצ'לוטי שרואה במועדון כדורגל אורגניזם משפחתי ובעל תפיסת עולם שנשענת על ערכים חזקים וראויים.
הג'נטלמן האולטימטיבי. אנצ'לוטי (האתר הרשמי של ריאל מדריד)להחמיא לאישיות של אנצ'לוטי זה בקונצנזוס וזה מובן מאליו; הרבה יותר קשה להחמיא לדייגו סימאונה, הלוחם הקשוח והבלתי מתפשר שהפך לסמל לכדורגל הגנתי ולא בוחל בשום אמצעי בדרך לניצחון הקדוש, אבל אני חש חובה לסנגר על האנדרדוג הנצחי (לכן הוא הסמל של אתלטיקו מדריד): סימאונה הוא גם ערס כידוע, ערס מוטרף, הוא כמובן עשה בהחלט דברים שנחשבים מלוכלכים בעיניים של טהרני הכדורגל שמתקשות להפגין סלחנות כלפי האנדרדוג; סימאונה אף נקלע לעימותים נקודתיים על הקווים ובתקשורת מול מוריניו, קלופ וגווארדיולה; אפילו בימים האחרונים צ'ולו עקץ את אנצ'לוטי כשהזכיר שלאיטלקי, בזמן שאימן את באיירן מינכן והפסיד בברנבאו בליגת האלופות, היו טענות לשיפוט אוהד כלפי ריאל מדריד.
אבל, וזה אבל גדול, חובה להזכיר כי צ'ולו לא ירד לפסים אישיים ולא פיתח דם רע מול יריביו על הקווים לאורך זמן, הוא הקפיד תמיד להיות ג'נטלמן מחוץ למגרש ובעיקר בתקשורת, לשמור כמעט תמיד על רוח ספורטיבית וכבוד ליריבים ולהציב גבולות לאורך קריירת השיא שלו על ספסל אתלטיקו מדריד (שבוע שעבר הפך למאמן הראשון שהוביל קבוצה אחת ב-500 משחקי ליגה).
"ערס", אבל לא יורד לפסים אישיים. דייגו סימאונה (רויטרס)עם כל הכבוד לנושא האישיות, יש סיבה לא פחות משמעותית שלא התפתחה יריבות מיתולוגית בין סימאונה לאנצ'לוטי – וזה הבדלי המעמדות ביניהם בתוך המועדונים שהם מדריכים: אנצ'לוטי הוא בורג בתוך המערכת של ריאל מדריד, סימאונה הוא המערכת עצמה של אתלטיקו.
זה מתבטא ישירות במשכורותיהם: צ'ולו סימאונה המאמן עם השכר הגבוה בעולם (כ-30 מיליון אירו בעונה), שזה סכום אסטרונומי ביחס לתקציב המועדון הצנוע לעומת הגדולות, וגם בהיררכיה מול שחקנים. קרלו אנצ'לוטי אמנם מאמן את המועדון הגדול והעשיר בעולם אבל הוא משתכר כ-9 מיליון אירו לעונה, רק מקום 10 בין המאמנים בעולם, כשמקדימים אותו ברשימה בין היתר מאמנים שלא ראויים לצחצח לו את הנעליים, חלקם עובדים בליגה הסעודית.
האדם המרכזי בריאל מדריד הוא הנשיא פלורנטינו פרס, ריאל שלו נבנתה בצלמו ובדמותו, על פיו יישק דבר, והוא בנה חזון שמבוסס על כוכבי על שהמאמן אחראי לחבר ולהוציא מהם את המיטב. בעוד באתלטיקו יש אמנם למעלה במערכה בעלים, נשיא, מנכ"ל ומנהל מקצועי, אבל כולם יודעים שעל פי צ'ולו יישק דבר, ואתלטיקו שלו בצלמו ובדמותו.
פלורנטינו פרס וקרלו אנצ'לוטי (רויטרס)התחום בו השליטה במועדון הכי בולטת היא בניית הסגל וההתנהלות בחלון ההעברות. אנצ'לוטי יכול לבקש מה שהוא רוצה אבל הסמכות וההחלטה מי יבוא מתי ובאיזה תנאים היא רק בידי הנשיא פרס. באתלטיקו צ'ולו מביא שחקנים, או דורש אותם מההנהלה שמביאה מה שהוא רוצה או את התחליף הכי דומה. סימאונה רצה את דובביק שהבריז, אז הביאו בקיץ את סורלות', שהוא השחקן הכי דומה וקרוב לו מכל בחינה.
שני הכוכבים שהגיעו לריאל ולאתלטיקו בקיץ, קיליאן אמבאפה וחוליאן אלבארס, ממחישים הכי טוב את ההבדל בין המעמד של אנצ'לוטי לסימאונה. אמבאפה היה אמור להגיע לריאל כבר מזמן בלי קשר לאנצ'לוטי, שרק נדרש לשלב אותו היטב בהרכב כדי להוציא ממנו את המקסימום; לעומת זאת אלבארס בכלל לא היה בא לאתלטיקו אלמלא צ'ולו היה שם. כזכור, צ'ולו בנה מיני-נבחרת ארגנטינה באתלטיקו (רודריגו דה פול, אנחל קוראה, נהואל מולינה, ג'וליאנו סימאונה, חואן מוסו), ובקיץ האחרון השלים את הפאזל עם החוליה החסרה – כוכב העל החדש שהחתים חוליאן אלבארס במטרה לככב באתלטיקו.
חוליאן אלברס (La Liga)ועדיין, אחרי שז'ואאו פליקס שעלה 126 מיליון אירו לאתלטיקו נזרק כי לא הסתדר עם צ'ולו, ברור לכולם מי הבוס. ולכן אפילו חוליאן אלבארס עלה בהרכב רק ב-5 מ-10 משחקיו הראשונים באתלטיקו ושולב בהדרגה בחודשיים הראשונים שלו במועדון.
התמונה הרחבה: אתלטיקו מהקיץ העמידה סגל שלם עמוק ואיכותי לשביעות רצון המאמן שלה שאמר מראש כי הוא לא צריך אף חיזוק בינואר האחרון; לעומת זאת, לריאל מדריד עם בעיות בסגל מאז עזיבת טוני קרוס ופציעות שחקני ההגנה הרבות, והמאמן אנצ'לוטי נאלץ לספק תוצאות אפילו שהוא מתוסכל מאוד מחוסר הפעילות של ההנהלה בינואר, ואמר השבוע, בעקבות הפציעות של רודיגר ואלאבה: "אלה זמנים קשים. אנחנו חייבים להסתפק במה שיש לנו. יש לנו את חאקובו ראמון שהיה פצוע תקופה ארוכה אבל מסוגל לתרום עכשיו".
אז יש הבדלים מאוד גדולים בין צ'ולו לסימאונה ויש הרבה נסיבות שהקשו על התחרותיות וההשוואות, ועדיין – בתור איש תקשורת, אני מרגיש שלכולנו במדיה, יש חלק מרכזי באשמה הזו שלא הצלחנו לבנות ולמתג את היריבות בין קרלו לבין צ'ולו כמו שצריך. כי זו יריבות לפנתאון!