ניקיטה רוקאביצה הכריז היום (רביעי) על סיום הפרק שלו בכדורגל, כאשר הודיע על פרישה ממשחק בגיל 37. החלוץ ששיחק בעבר במכבי חיפה, בית”ר ירושלים והפועל באר שבע וסיים פעמיים כמלך שערי ליגת העל, זכה בשתי אליפויות במדים הירוקים וכן בגביע במדי המועדון מהנגב.
רוקאביצה החל את הקריירה המקצוענית שלו בפרת' גלורי בליגה האוסטרלית, שם חתם על חוזה ארוך טווח ב-2007. לאחר תקופה לא פשוטה, הוא פרץ תחת המאמן החדש דייויד מיטשל והפגין יכולת מרשימה, כולל צמד מול ניוקאסל ג'טס וצמד נוסף מול מלבורן ויקטורי. בהמשך, הוא זומן למבחנים בקבוצת האנובר 96 מהבונדסליגה, אך לא הצליח להשיג חוזה וחזר לפרת' גלורי לעונת 2008/09.
בינואר 2009, לאחר מבחנים מוצלחים, עבר רוקאביצה לטוונטה ההולנדית בעסקה ששוויה הוערך בכ-1.2 מיליון דולר אוסטרלי. הוא הבקיע את שערו הראשון עבור הקבוצה בגביע ההולנדי, אך התקשה למצוא מקום קבוע בהרכב. בינואר 2010 הושאל לקבוצת רוזלארה הבלגית, ולאחר מכן חתם בקיץ 2010 בהרטה ברלין מהבונדסליגה השנייה. עונתו הראשונה הייתה מוצלחת, והוא סיים עם 12 בישולים – השני בטיבו בליגה – ועזר לקבוצה להעפיל לבונדסליגה.
ניקיטה רוקאביצה (עמרי שטיין)באוגוסט 2012 חתם במיינץ מהבונדסליגה, אך התקשה להשתלב ובשנה שלאחר מכן הושאל לאיינטרכט פרנקפורט. באוקטובר 2014 חזר לאוסטרליה וחתם בווסטרן סידני וונדררס, שם כבש שער ראשון מול ולינגטון פיניקס. שנה לאחר מכן עבר לבית"ר ירושלים, ובקיץ 2016 הצטרף למכבי חיפה, שם שיחק חמש עונות.
במכבי חיפה הפך רוקאביצה לאחד החלוצים הבולטים בליגה הישראלית, וזכה פעמיים בתואר מלך השערים – בעונת 2019/20 עם 22 שערים ובעונת 2020/21 עם 19 שערים, כשהוביל את חיפה לזכייה באליפות. במרץ 2022 הפך למלך השערים הזר של ליגת העל בכל הזמנים, לפני שחזר לליגה האוסטרלית.
“כדורגל יקר, זה היה בשנת 1993. היום שבו התאהבתי בך. אני זוכר את זה כאילו היה אתמול, למרות שעברו כל כך הרבה שנים. ילד קטן בן שש טיפס על גג המוסך כדי לראות את הבחורים הגדולים משחקים ברחוב. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותך, ומיד הפכתי לאובססיבי. מאוחר יותר, כששאלתי אם אני יכול להצטרף אליהם, הם אמרו לי שאני קטן וצעיר מדי, ושזה מסוכן לשחק עם הגדולים. לא אהבתי את התשובה הזו, התאכזבתי מאוד, אז הלכתי הביתה וביקשתי מההורים שלי שיקנו לי כדור בהקדם האפשרי”, כתב רוקאביצה בפוסט הפרישה.
"הפכתי לאובססיבי לכדורגל". ניקיטה רוקאביצה (שחר גרוס)“התחלתי לרדת כל יום ולבקש עד שהם סוף סוף נכנעו ואפשרו לי לשחק. מהרגע שבו הרגל שלי נגעה בכדור בפעם הראשונה, ידעתי מיד שאנחנו שייכים זה לזה, ושזה יהיה תחילתו של סיפור אגדה. אחרי זה, הם כבר לא רצו לשחק אם אני לא הייתי שם. אני ואתה הפכנו לבלתי נפרדים. נתתי לך את כולי – גוף ונפש, רוח ונשמה – ובזכות זה עזרת לי להגשים את החלומות שלי, לשבור הרבה שיאים, לשחק עם שחקנים גדולים ונגד הטובים ביותר, להכיר אנשים מדהימים שחלקם הפכו לחבריי הטובים, לזכות בתארים ובאליפויות, לשחק בליגות ובטורנירים הטובים ביותר ולחוות אינספור רגעים בלתי נשכחים! כשמשהו גורם לך להרגיש כל כך חי, אתה נותן לו הכל, וכך עשיתי גם אני”.
“אחרי מסע כל כך ארוך ומדהים, הגיע הזמן שלי לפנות הצידה. שנינו יודעים שלא משנה מה אעשה הלאה, תמיד אשאר אותו ילד בן שש עם כדור מתחת לזרוע, יוצא לשחק ברחוב, ובכל שער שאני מבקיע מדמיין חגיגה מול אצטדיון מלא שקורא בשמי. אני רוצה להודות מכל הלב לאשתי המדהימה והיפה ולילדיי על האהבה, התמיכה והוויתורים לאורך המסע היפה הזה. אני יודע כמה קשה להיות אשתו וילדיו של כדורגלן – אתם כל חיי, ואני אוהב אתכם ללא תנאים. תודה להוריי ולאחותי על התמיכה והאהבה, על כך שאפשרתם לי לשחק ולרדוף אחרי החלומות שלי כשהייתי ילד קטן. היום, כשיש לי ילדים משלי, אני מבין כמה קשה לתת לילד שלך ללכת ולהיות רחוק כל כך הרבה זמן, אז תודה ענקית על זה. אני אוהב אתכם”.
"הגיע הזמן שלי לפנות הצידה". ניקיטה רוקאביצה (עמרי שטיין)“תודה גם לשאר המשפחה. לכל הקבוצות שלי, לחבריי לקבוצה, למאמנים, ולעובדי המועדונים והנבחרת – תודה ענקית. אני מעריך כל אחד ואחת מכם. תודה מיוחדת לקבוצה הראשונה שלי כילד, טורפדו ניקולאייב, ולמאמן הראשון שלי, אלכסנדר סום. שם עשיתי את הצעדים הראשונים שלי בכדורגל במסגרת מועדון, ולא יכולתי לבקש קבוצה ומאמן טובים יותר. לעיתים קרובות אני נזכר בכל אותם רגעים נפלאים שהיו לנו יחד – היינו ללא ספק אחת הקבוצות הטובות ביותר באוקראינה בגילנו. ולבסוף, לחבריי היקרים – אתם יודעים מי אתם – תודה על התמיכה וההבנה. כשפרק הקריירה שלי כשחקן מגיע לסיומו, כדורגל יקר, אתה תמיד תהיה חלק ממני. אוהב אותך תמיד”, סיכם רוקאביצה.