סליחה דני, טעינו: אבדיה פורח במדי פורטלנד

לדני אבדיה לקח קצת זמן, אבל עכשיו, כששליש מעונתו החמישית ב-NBA כבר מאחוריו, אפשר להגיד שמדובר בהרבה יותר מאשר רק שחקן לגיטימי בליגה הטובה בעולם. יש שיגדירו אותו ככוכב של ממש. אולי לא סופרסטאר ששווה אולסטאר, אבל כזה שבוודאי יהפוך לאחד השחקנים המובילים בקבוצתו והאהובים על ידי האוהדים שלה. מדובר במעמד ששמור לספורטאים ישראלים בודדים. מעמד שבתחום שלנו, לא ממש ראינו בשנים האחרונות – בכל ענף שהוא. כל זאת אחרי שרק לפני כחודש, הספקנו לתהות לאן בדיוק הולכת הקריירה של הישראלי בליגה הטובה בעולם.

לא מעט פרשנים, כולל כותב שורות אלה, צפו בפתיחת העונה המהוססת של אבדיה ותהו אם הוא באמת מסוגל לשחזר את המספרים של אשתקד. הכישרון הרי תמיד היה שם, את זה כולנו ידענו, אבל המעבר לקבוצה חדשה, בעיר חדשה, היה משהו שהוא עדיין לא חווה. ועכשיו, כמה שאנחנו שמחים לגלות שפשוט טעינו. בעונה שעברה במדי וושינגטון הוא העמיד ממוצעי שיא קריירה שעמדו על 14.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק. אבל כשעבר בקיץ לפורטלנד, ההתחלה שלו הייתה מאוד קשה, בלשון המעטה. 

בחודש הראשון של העונה הוא הודח מהחמישייה אחרי שורה של משחקים חלשים עם איבודים רבים, 18% קליעה בלבד לשלוש נקודות, והופעת אימים אחת של 0 נקודות מול יוטה. כיום זה נראה שבסך הכל היה מדובר בקשיי הסתגלות לקבוצתו החדשה, כיוון שהשיפור הגיע, ומהר. כבר מעל לחודש שמדובר בשחקן אחר לגמרי – על הפרקט ומחוצה לו. פתאום הוא נראה שמח יותר, ובעיקר בטוח בעצמו הרבה יותר. ב-12 מ-14 משחקיו האחרונים, הוא קלע 14 נקודות ומעלה, כולל ריצה של 19, 27, 21, 17, 19, 19, 14 ו-26 נק’. פשוט מדהים.

דני אבדיה (רויטרס)

"מרגיש מאוד בטוח בעצמי"

את אותו משחק נפל בו דני לא קלע וקבוצתו הובסה ב-42 הפרש מול הג'אז הוא כבר הספיק להשאיר הרחק מאחור, ביחד עם חבריו. בינואר הוא פגש את אותה קבוצה, והוביל את הבלייזרס עם רבע אחרון מצוין לשיא עונתי וניצחון גדול. פורטלנד חזרה ממינוס 15 עד לניצחון דרמטי, כשאבדיה מככב במאני-טיים ומסיים משחק אדיר עם 27 נקודות, שמונה ריבאונדים ושישה אסיסטים. וכך, עונה שנפתחה עם ממוצע חד-ספרתי בנקודות, כבר מתחילה להזכיר את הנתונים שלו מאשתקד. אם נסתכל רק על נקודות, נגלה שהממוצע שלו כרגע עומד על 14. וזה עוד אחרי אותה פתיחה רעה עליה כבר דיברנו.

הפורוורד הישראלי לא רק שהספיק לחזור לחמישייה הפותחת, אלא הפך לבאנקר שלה, בעיקר בדקות הסיום. השיא הגיע בשבוע שלאחר מכן, אז הוא כבר הפך לקלע המוביל של קבוצתו (26), כשזו הביסה את ניו אורלינס. "אני פשוט משחק את המשחק שלי, אין לי סודות מיוחדים", הוא אמר בסיום אחרי שנבחר למצטיין. "קלעתי את הזריקות הפנויות שלי, יצרתי מהלכים לחברים וזה הכל. אני משקיע המון, אני מרגיש מאוד בטוח בעצמי, אבל כל זה לא היה קורה בלי החברים לקבוצה". וההתייחסות הזו לחברים אינה מובנת מאליה.

בוושינגטון לאבדיה היו אולי שניים או שלושה שחקנים שהיו מקורבים אליו. למרות שהמצב השתפר בהמשך, בתחילת קריירת ה-NBA שלו דני נחשב ל'ילד החדש בשכונה' והתקשה להתחבר בעיקר לכוכבים הוותיקים. בפורטלנד, לעומת זאת, הוא אחד מהשחקנים המנוסים ביותר ובאופן כללי נראה שהוא נהנה הרבה יותר. המאמן צ'ונסי בילאפס מנסה לבנות קבוצה לוחמת ומלוכדת, ולמרות שעל הפרקט זה לא תמיד מצליח לו, חדר ההלבשה נראה שמח בדרך כלל. אבדיה עצמו כבר הספיק לצאת עם חבריו למספר ערבי גיבוש ובכריסמס אף רכש עבור כולם מתנות. את ברכת יום ההולדת שלו המיוחדת שקיבל מחבריו בשבוע שעבר, כולנו כבר ראינו.

"דני סופסוף התרגל לבית החדש שלו"

לקח לו זמן, אבל בילאפס למד לסמוך על אבדיה ואחרי הניצחון על מילווקי לפני שבוע, הוא הודה: "דני נתן כמה מהלכים גדולים לקראת הסיום ושינה עבורנו את המשחק. הוא גרם לשחקנים אחרים להתפנות ופתח עבורנו את המשחק". עוד לפני כן, כשהקבוצה שלו הפתיעה את סקרמנטו, בילאפס נשאל אם הוא לומד איך להשתמש יותר בדני, ובתשובה אחת סיפק את כל מה שכולם שמו לב אליו. "מה אתה חושב? ברור" הוא ענה לעיתונאי שהפנה עבורו את השאלה. "אני גאה בדני. אני מתחיל להכיר אותו יותר ויותר. בין אם הוא פותח או עולה מהספסל, וכשהוא לוקח את הריבאונד, אני יודע שהוא רץ קדימה ואני יכול לסמוך עליו". 

"אמרתי לדני שאם הכדור אצלו ולא עוצרים אותו, ההחלטה מה לעשות תישאר בידיים שלו. הוא שחקן שכיף לאמן. אני מרגיש שהוא מתחיל לצאת מהפינה שלו וכולם יודעים שכשהביטחון שלך עולה, הכל מסתדר ואני חושב שזה בדיוק מה שהוא חווה כרגע. הוא סופסוף מתחיל להתרגל לבית החדש שלו", הוסיף מאמן הטריילבלייזרס.

החיבור הזה לקבוצתו החדשה מתבטא כאמור גם בכל מה שקשור למשחק עצמו. גם אם זו ממוקמת בתחתית הליגה, ממש כמו קבוצתו הקודמת. ולא מדובר רק במספרים שקפצו, ובקצב הזה אף מאיימים לשבור את השיאים שלו מימי וושינגטון, אלא גם הביטחון העצמי שהשתפר ככל שדני הרגיש בנוח לצד חבריו החדשים. רוצים דוגמה? קחו למשל את הצעד וחצי בהילוך איטי שבלבל אפילו את לברון ג'יימס והפך לוויראלי. לא רק בגלל המהלך עצמו, אלא גם ובעיקר בגלל העקיצה החוצפה ששלח למלך, שגם זיכתה אותו בעבירה טכנית (שגרמה דווקא לשופטים להיראות מגוחכים, אבל זה כבר סיפור אחר).

וזו לא הדוגמה היחידה למהלכי היילייטס מתוצרת אבדיה בחודש האחרון. לצד שיתופי פעולה מרהיבים עם רוברט וויליאמס ודונובן קלינגן, פתאום אפשר לראות אותו חודר יותר לסל, קולע יותר מחוץ לקשת ובאופן כללי לוקח יותר אחריות. גם, ובעיקר, ברגעי ההכרעה (למרות שלפחות כרגע מדובר בהצלחה חלקית בלבד). אבל לא הכל ורוד וצריך לזכור שבליגה הזו אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך (והמשחק האחרון שלו, מול דאלאס, לא היה מהטובים ביותר שלו). דני עדיין רושם יותר איבודים מבעונה שעברה (2.4 לעומת 2.1), מוסר פחות אסיסטים (3.2 לעומת 3.8), מוריד פחות ריבאונדים (6.1 לעומת 7.2) ובאופן כללי, גם נראה פחות חד בהגנה.

מגמת השיפור נמשכת ומתקרבת לשיאי הקריירה שלו מאשתקד, אבל גם הוא יודע שהדרך לשם עוד ארוכה. בתחילת החודש הוא כאמור חגג 24 ואם אנחנו ממש מחפשים להשוות את הקריירה שלו לזו של הישראלי הראשון ב-NBA, עומרי כספי בגיל הזה, הרי שנכון לעכשיו, בעונתו החמישית בליגה, דני לוקח בקלות. במחצית מהזמן, אבדיה קלע מעל 3,340 נקודות לעומת 4,642 של כספי, כשגם במספר הדקות הוא מתקרב אליו. הוא כבר עכשיו פתח יותר משחקים בחמישייה (מעל 170 לעומת 145) ובאופן כללי נראה יותר יציב ומוכן. 

אז נכון, זה אולי לקח לו קצת זמן, אבל לפתע נראה שהקריירה של הישראלי ב-NBA מתחילה לתפוס כיוון נכון, והפוטנציאל שכולנו ידענו שקיים שם – מתחיל להתממש לנגד עינינו. אז אם ככה נראה חודש ינואר שלו, יהיה מעניין לראות לאן 2025 תיקח את אבדיה. אחרי הכל, אם זו לא הייתה שנה אולימפית, הוא כנראה היה נבחר לספורטאי השנה הישראלי של 2024 והשנה נראה שהיחיד שיכול להפריע לדני – הוא דני עצמו. כולנו מחזיקים אצבעות.