"אמרתי שאפרוש כאן וקיימתי, האוהדים מעריכים"

העונה עוד צעירה, אך עד כה, ניתן להגיד כי ריאל מדריד לא עומדת בציפיות הגבוהות שהציבה הקיץ עם החתמתו של קיליאן אמבפה. ברחבי העולם טוענים כי הסיבה לכך היא פרישתו של טוני קרוס, שהיה המנוע של הבלאנקוס במרכז המגרש. רגע לפני שהלבנים יפגשו בשבת את ברצלונה לקלאסיקו הראשון של העונה (חי בערוץ ONE), הגרמני העניק ראיון ראשון אחרי הפרישה ל’מארקה’ ודיבר על הכל.

איך טוני קרוס שלושה חודשים אחרי שעזב את הכדורגל? אתה מתגעגע?
”אני בסדר גמור, למען האמת, מאושר, למרות שהחיים שונים. אבל אני בסדר, מאושר כמו שהייתי קודם. יש לי פרויקטים מעניינים ואני מנהל חיים טובים מאוד”.

אתה משמש כדוגמן של מותגים, כמאמן באקדמיה, מארגן טורנירים, עובד בקרן שלך, אתה עובד עכשיו יותר מבעבר.
”אולי, החיים שלי שונים, אבל אני חושב שאני עובד יותר מבעבר (צוחק). זו עבודה אחרת, יותר של חשיבה, של השקת פרויקטים וטיפול בהם. אני רוצה שהדברים יסתדרו ובשביל זה אנחנו צריכים לעבוד. בבית הספר לכדורגל, למשל, יש לי הרבה ילדים שאני רוצה לשפר ובשביל זה צריך להכין תוכנית אימונים. החיים שלי השתנו. הייתי הולך להתאמן, לשחק וזהו. עכשיו תורי לחשוב. ויש את הקרן, שהיא עכשיו בת עשר שנים ובה אנחנו מנסים לעזור לילדים חולים. כל המשפחה, זרקנו את עצמנו לתוך זה, כי יש הרבה אנשים שקשה להם. יש לי מזל שהילדים שלי בריאים. החיים שלי לא אמיתיים הרבה פעמים, זו האמת, ולכן אני מנסה לעזור בכל דרך אפשרית”.

טוני קרוס (רויטרס)

ואיך זה למשפחה שלך לראות אותך שם ולא על מגרש הכדורגל?
”לבן הגדול שלי קצת יותר קשה, כי הוא היה רגיל לראות את אבא על הדשא, ללכת לאצטדיון, אבל הם שמחים כי אני יותר בבית, יש לי פחות נסיעות וכולנו נהנים מזה. אני בטוח שהבן שלי יתרגל לזה. הבת שלי, למשל, שמחה, והבן שלי יתרגל לזה, זה להסתגל לחיים חדשים. אנחנו מאושרים”.

אתה עדיין עוסק בספורט? 
”כן, כמעט כל יום. מעולם לא הפסקתי. כשנגמר היורו הפסקתי להתאמן רק ליומיים-שלושה. יש משהו שמאלץ אותי לזוז ולעשות ספורט. אני כבר לא משחק כדורגל כל יום, אבל אני פעיל ספורטיבית”.

טוני קרוס (La Liga)

איזה ספורט אתה עושה?
“קצת מכל דבר. אני יוצא לריצות, משחק טניס, יש לי דברים בבית שאני מתאמן בעזרתם. אני אוהב ספורט”.

ומבחינת אוכל, האם מותר משהו שלא היה מותר קודם?
”אני עדיין אותו דבר, אבל זה כי הרשיתי לעצמי גם לעשות דברים לפני. אף פעם לא חייתי כמו משוגע, טיפלתי בעצמי הרבה אבל ידעתי שצריך גם ליהנות מהחיים. שמרתי על עצמי מאוד כדי להימנע מפציעות ולהרגיש טוב ועכשיו אני עדיין אותו דבר. כי אם אני עושה דברים נכון, אני מרגיש טוב”.

קרוס והילדים שלו (רויטרס)

מה היה קשה יותר, לספר על ההחלטה לפרוש למשפחה שלך או לפלורנטינו פרס וקרלו אנצ'לוטי?
”האמת היא שזה לא היה קשה לספר לאשתי, כי זו הייתה החלטה משותפת. בבית זו לא הייתה הפתעה, כי דיברנו על זה חודשים. אשתי שמחה שאני יותר בבית. לבני הבכור היה קצת קשה לספר כי ידעתי כמה הוא נהנה לראות אותי בטלוויזיה ובאצטדיון. הוא עבר הרבה דברים, הוא היה בארבעה גמרי ליגת אלופות וכילד הוא לא ישכח את זה. לבן שלי היה קשה, כן. היה לי מאוד קשה לספר לאנצ’לוטי כי הוא ציפה שאמשיך ובגלל שהיו לנו יחסים טובים מאוד. הוא היה המאמן הראשון שלי כאן ולא היה קל להגיד לו, אבל לכל דבר בחיים יש סוף”.

ואיך אתה בוחר את הרגע לספר לו? האם אי פעם הלכת ונסוגת לבסוף?
”זה לא היה קל. ידעתי שהוא לא הולך לכעוס, אבל הוא הולך להיות קצת עצוב. זה גם לא היה רגע קל עבורי, כי משהו שהיה מאוד מיוחד הגיע לסיומו. ניסיתי לבחור רגע טוב, רגע קל. היה לי מזל שזכינו בליגה הספרדית בהפרש ואמרתי 'עכשיו!', כי היה את הזמן המושלם בין הזכייה בלה ליגה לגמר ליגת האלופות. זה היה קשה יותר אם היינו עוד מתחרים על האליפות בלה ליגה, כי לא רציתי שהנושא הזה יהיה מעל הכל”.

קרלו אנצ'לוטי וטוני קרוס (רויטרס)

איך סיפרת לחבריך לקבוצה?
”עשיתי את זה אחד אחד, כי הייתי רק עם חלק מהם לזמן קצר, עם אחרים יותר, עם אחרים הייתה לי מערכת יחסים מאוד קרובה, ורציתי ליידע את כולם באופן אישי. אבל לא הודעתי לכולם מיד, לא רציתי שהחדשות יקפצו לאתר או לעיתון לפני כן, עשיתי את הכל ביום או יומיים. עם המועדון זה היה אותו דבר, אמרתי להם והם אמרו לי להוציא את זה לתקשורת מתי שארצה. למרבה המזל, שום דבר לא יצא לפני, וזו הייתה הפתעה, למען האמת”.

ולא ניסו לשכנע אותך?
”הדבר הטוב הוא שבעשר השנים האלה במועדון כולם למדו להכיר אותי טוב מאוד, והם יודעים שאם אני מקבל החלטה מחושבת, אין דרך חזרה. המאמן אמר לי: 'אתה גרמני ואין מה לעשות, נכון?'. הם ניסו לשכנע אותי, אבל ידעו שזה לא יקרה. הסברתי להם שאני מתבשל עם ההחלטה הזו כבר כמה חודשים ושאני לא מתכוון לשנות אותה”.

קרוס ומודריץ' (ריאל מדריד)

שלושה חודשים אחרי שהגעת, אחד מאנשי המועדון אמר שאתה הולך להישאר כאן עד סוף חייך. החיבור שלך למועדון היה כל כך מורגש כבר אז?
”וגם להפך, אה? (צוחק). הכל היה מיוחד מהרגע הראשון. הגעתי אחרי שנה שבה ריאל מדריד זכתה בליגת האלופות, ב-2014, וזה לא קל. הקבוצה הצליחה מאוד בלעדיי ולא קל להראות שצריכים אותי בקבוצה הזאת, אבל מהרגע הראשון הראו לי שהם רוצים אותי כאן. ואני מדבר על כולם – על המועדון, על צוות האימון ועל האוהדים. זה נתן לי המון ביטחון וזה מה שאני אומר בחיים, מי שנותן מקבל”.

“אני רואה את התמונות של יום הפרידה שלי ואני רואה את כל החיבה שקיבלתי בכל השנים האלה ויש לי הרגשה נהדרת. אני חושב שהאוהדים שמו לב שהמילה שלי חשובה לי, וזה משהו שהוא לא נורמלי היום. יש רבים שאומרים שהם הולכים לפרוש כאן והם לא, מכל סיבה שהיא, אני לא מבקר את זה. האוהדים שמו לב שהמילה שלי נחשבת, ואמרתי לפני שש שנים שאני הולך לפרוש במדריד והגשמתי אותה. האוהדים מעריכים את זה וראו שאני מאוד אוהב את מדריד. האוהדים הרגישו שהמילה שלי נחשבת”.

אתה זוכר איך החתימו אותך?
”אני זוכר שקרלו התקשר אליי כשהייתי במונדיאל עם נבחרת גרמניה ואמר לי: 'אני רוצה אותך כאן במדריד'. ואמרתי לו: 'גם אני, אבל הרגע זכית בליגת האלופות. אתה בטוח?'. והוא אמר לי שהוא רוצה אותי כאן, שהוא הולך לשפר את הקבוצה, וזה נתן לי ביטחון רב לפני שהגעתי. התחלתי עם תואר במשחק הראשון שלי. הדבר הטוב ביותר בתקופה שלי כאן הוא שהיחסים מעולם לא השתנו ותמיד היו מעולים. אפילו ברגעים הרעים המועדון לא פקפק בי”.

מעולם לא הייתה לך בעיה עם חידושי החוזה שלך. האם הכל תמיד היה כל כך יפה?
”כן, בכל פעם השיחות על הארכת חוזה ארכו כחמש דקות, לא יותר”. 

טוני קרוס (רויטרס)

ואותה אהבה שאתה מרגיש כלפי המועדון אתה מרגיש גם כלפי העיר? כי נשארת לגור במדריד.
”השנתיים הראשונות היו קצת קשות, כי לא דיברנו את השפה. הייתי רק בן 24, היה לי ילד בן תשעה חודשים וזה שינוי גדול. מהיום הראשון הייתי צריך לשחק טוב. וזה לא קל. אבל הכדורגל משפיע על החיים הפרטיים והעובדה שהכל הלך טוב מההתחלה עזרה לי מאוד ברמה האישית. הרבה שנים היה לנו ברור שאנחנו רוצים לגור במדריד, בין היתר כי הילדים רגילים לחיות כאן. הבן הקטן שלי מכאן ולילדים יש את החברים שלהם, את הפעילויות שלהם, את בית הספר שלהם, ויש גם הרבה שמש. לעזוב עכשיו יהיה שינוי גדול עבור המשפחה. טוב לנו כאן”.

תספר את האמת – לכמה ארוחות ערב הלכת עם שחקני הקבוצה?
”הלכתי בשנים הראשונות כמה פעמים וזהו. חבריי לקבוצה כבר הכירו אותי טוב מאוד והם ידעו שזה לא חוסר כבוד, אלא פשוט שאני לא אוהב לצאת בלילה. יש כאלה שאוהבים את זה יותר, אחרים פחות. אמרתי להם: ‘אני אוהב אתכם, באמת, אבל אתם תלכו לארוחות הערב שלכם לבד’, והם הבינו את זה. ובסופו של דבר, כשהייתה ארוחת ערב הם אפילו לא שאלו אותי, כי הם כבר ידעו את התשובה. הם היו חברים מדהימים לקבוצה, איתם חלקתי עשר שנים והרבה דברים. ועם האחרונים שיבואו גם, כמו ג'וד, אורליאן או קמאבינגה. הם בחורים טובים מאוד והשנים האחרונות מבחינת חדר ההלבשה היו בין הטובות ביותר”.

וכשהתחיל להיות ידוע שקיליאן אמבפה מגיע, לא רצית להמשיך עוד שנה? לא היית סקרן לשחק איתו?
”לא. ההחלטה הזו לא הייתה תלויה בשחקן שבא או הולך, זו הייתה ההחלטה שלי. ידעתי שאמבפה מגיע ושמחתי שהוא מגיע, כי הוא הולך לעזור לקבוצה. זה יכול היה להיות לפני שנתיים, אבל עכשיו זה סוף סוף קרה. אבל אמבפה לא השפיע על ההחלטה שלי”.

קיליאן אמבפה (רויטרס)

איך נוצרה מערכת היחסים שלך עם פדריקו ואלוורדה?
”פדריקו אמר מהיום הראשון שאני האליל שלו ובין אם אתה אוהב את זה או לא, בהתחלה זה גורם לך לגשת ולנסות לעזור. ב-2019 ראיתי אותו בפעם הראשונה, אחרי שהיה בהשאלה בדפורטיבו, וראיתי שהוא שחקן טוב מאוד. מאוד אהבתי את הדרך שבה הוא שיחק, הוא כדורגלן שנותן את החיים שלו והוא גם טוב מאוד, יש לו כדורגל. ואז בכל שנה הוא שיחק יותר ונשאר עם האופי הטוב שלו”.

“יש הרבה אנשים שמאבדים את האופי הזה, אבל הוא לא, הוא עדיין אותו ילד טוב כמו תמיד, להוט ללמוד, שעוזר לאחרים. זה מה שאני הכי אוהב בו, שהוא אדם נהדר. אני אוהב אותו כאדם וכשחקן. אם כבר מדברים על כדורגל, אני מאמין בו ובגלל זה נתתי לו לקחת את המספר 8, כי אני חושב שזה יכול להיות טוב בשבילו. עכשיו הוא במדריד צריך לקחת את האחריות לשחק ולקחת את הסיכונים שלקחתי על המגרש. זה תלוי בו ואני חושב שהוא יכול לעשות את זה. המועדון וכולם צריכים לתת לו ביטחון”.

ואלוורדה וטוני קרוס (רויטרס)

אני מניח שיהיה קשה לבחור רגע אחד שהיה מעל כולם במדריד.
”זה קשה, כן, אבל תמיד אזכור את רגע הפרידה, זה תמיד יהיה בליבי. המשחק נגד בטיס, עם ניצחון בלה ליגה, היה מיוחד מאוד, כי הרגשתי שבאותו יום 85 אלף איש הגיעו לברנבאו כדי לראות אותי ולהיפרד. זה היה רגע יפה מאוד, פשוט, אבל מהלב. לא ראיתי את השידור החוזר, אבל ראיתי תמונות וזה היה מרשים. זכיתי בהרבה אבל הרגע הזה תמיד יהיה בליבי”.