ביציאה מאולם הג'ודו, שלושה גברים ישראלים עמדו מעבר לגדר וקראו לאורן סמדג'ה בשמו. המאמן התקרב אליהם, לחץ את ידם ושוחח איתם. אחד מהם, אדם מבוגר, סיפר עד כמה הוא ריגש אותו כשהתעקש להגיע למשחקים האולימפיים בפאריס ולפתע דמעות זלגו מעיניו. אורן עמד מולו וניחם אותו בחיבוק.
ישראלים רבים התרגשו מהסיפור של אורן סמדג'ה בן ה-54, שאיבד את בנו עומר ז"ל לאחר שנפל בקרב ברצועת עזה לפני כחודש וחצי - ולמרות הכל, הוא הגיע למשחקים האולימפיים והוביל את פיטר פלצ'יק לזכייה במדליית הארד האולימפית אמש (חמישי). באותם רגעים, זה היה סמדג'ה שדמע וקיבל את החיבוק מחניכו.
"כשפיטר זכה במדליה הרגליים לא הצליחו להחזיק אותי, הברכיים רעדו והדמעות התפרצו. לא שלטתי בזה", סיפר סמדג'ה. "זה היה לא קל. עומר היה איתי בכל רגע ורגע ביום הזה, בכיתי הרבה ושמרתי הרבה בפנים, אבל באותו הרגע פשוט כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי. והנה, כמה שעות אחרי זה, אני מחבק אדם זר אחר שלא מצליח לעצור את הדמעות. זה לא קל, אבל אנחנו חייבים להתגבר ביחד, לקום מזה ביחד ולהמשיך הלאה ביחד. רק ככה ננצח".
סמדג'ה: "מדליה אולימפית זה חלום"מה יש לך לומר על ההצלחה של פיטר פלצ'יק?
"פיטר היה אלוף אירופה ושלישי בעולם. באולימיפאדה הקודמת הוא היה כל כך קרוב להצליח גם כן, וביקרתי אותו על המזרן כי היה לי חשוב להעביר לו את המסר שהוא מסוגל להצליח. הפעם ראינו פיטר שונה, יותר מחושב, כזה שבא לידי ביטוי - ולכן הוא הצליח לזכות במדליה אולימפית".
יתר הנבחרת לא הצליחה. למה?
"קיבלנו הגרלה קשה, זו האמת. ים וולצ'ק הפסיד לאלוף עולם, טוהר הפסיד לאלוף עולם, פיטר הפסיד לאלוף עולם וגם שגיא מוקי הפסיד למדורג שלישי בעולם. למרות זאת אף אחד לא ויתר, הם נתנו פייט עד הסוף. מבחינתי ההצלחה של פיטר היא ההצלחה של כל הנבחרת".
אחרי מה שעברת עם נפילתו של בנך עומר ז"ל, איך אתה מרגיש להיות פה ברגע הזה?
"ההגעה שלי לפה הייתה מלווה בכמה שלבים. עוד לפני שחשבתי על זה, ישבתי עם ליאת והילדים כדי לשאול אם זה בסדר שאצא לאולימפיאדת פאריס ואם הם יוכלו להישאר כמה ימים בלעדיי בבית. ברגע שקיבלתי מהאישה את האישור, התחלתי לנשום אוויר ולקבל קצת כוח כדי שאוכל לחשוב על זה".
אורן סמדג'ה עם בנו עומר ז"ל (אינסטגרם)ומתי קיבלת את ההחלטה?
"באזכרה של ה-30 ההחלטה נפלה, שם הכרזתי שאני אהיה פה. עשיתי את זה כי הבנתי את המשמעות וידעתי מה יקרה אם לא אהיה פה. היה לי חשוב להיות פה עם הספורטאים, למרות שלא אימנתי כמעט. כל הצוותים שלי עשו עבודה מעולה בזמן שלא הייתי. אני ניסיתי לאמן פעם או פעמיים, אבל היה לי מאוד קשה. גם הספורטאים לקחו קשה את הכאב שלי".
מה עבר אליך בכפר האולימפי בפאריס?
"היו לי פה ימים קשים. הרבה בכי והרבה סבל, עד כדי כך שאתה לא רוצה לקום מהמיטה ואתה לפעמים שואל את עצמך מה אתה עושה פה. הייתי בוכה ומסתגר בחדר. למזלי, הצוות שלי הרים אותי, לקח אותי ועשה איתי סיבוב בחוץ כדי להתאוורר. אני חושב שירדתי אולי ארבעה-חמישה קילו, אז הם דחפו לי אוכל לצלחת וניסו להרים אותי בכל דרך. גם אחרי היום של שגיא מוקי הייתה לי נפילה כי לא קמתי בכלל מהמיטה כל היום, אבל היום זה היה יום שונה".
כמה חשבת על עומר ז"ל?
"כל הזמן, בכל רגע ביום. רציתי שהמוות שלו לא יהיה לשווא, לכן הגעתי לפה. בכל פעם הרגשתי שצברתי כוח וניסיתי לצאת מהכאב, אבל אז גיליתי שאני לא באמת מצליח. הכאב כל הזמן היה שם, כל הזמן כואב לי, גם עכשיו. זה לא ישתנה".
פלצ'יק בטירוף עם אורן סמדג'ה (רדאד ג'בארה)היו לך רגעים קשים פה בפאריס?
"ברור. בכיתי המון".
התפרקת?
"בכל פעם שבכיתי, נכנסתי לחדר כדי שפיטר לא יראה. רק אחרי שהוא זכה במדליה, הרשיתי לעצמי לבכות מול כולם".
שימחתם מדינה שלמה, אתה מודע לזה?
"זו הייתה המטרה בסופו של דבר. נתנו את הלב ואת הנשמה על המזרן, כל ספורטאי שהתחרה פה רק רצה להצליח. אנחנו מודעים למצב במדינה, שהוא מאוד קשה, וכל מה שרצינו זה להצליח".
איזה מסר יש לך לומר לאנשים במדינה שלנו?
"תוך כדי האבל שלי ניסיתי להרים אנשים אחרים. מהמקום הכי אפל ושחור בחיי ניסיתי לתת כוחות לאחרים, כי ידעתי שאנחנו חייבים את זה. אנחנו חייבים להיות יחידה אחת, חייבים להעניק אהבה אחד לשני, חייבים להיות מאוחדים ולשים בצד את כל המחלוקות. יש לנו רק מדינה אחת וזו הדרך היחידה שנוכל לחיות בה ביחד. רק ככה ננצח".
פיטר פלצ'יק מדבר על הכל לפני האולימפיאדה