אחד מהביזיונות הכי גדולים בתולדות המשלחת

מה שקרה בפרשת ההרחקה של הכדורגלן רוי רביבו הוא אחד מהביזיונות הגדולים בתולדות המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים. איך אף אחד לא ידע מזה שהוא מורחק משני משחקים בפתיחת הטורניר?

מעל הכל, זהו כשל מערכתי של ההתאחדות לכדורגל, הרי שהיו להם חודשים ארוכים להיערך לטורניר בישיבות ביניהם ולבדוק מי מורחק ומי לא. אמנם זוהי משלחת רשמית של הוועד האולימפי, אבל בראש ובראשונה, הביקורת היא כמובן על ההתאחדות לכדורגל שצריכה לבדוק מי מורחק ומי לא משום שהוועד האולימפי לא קובע את הסגלים והרשימות. זו קודם כל האחריות של ההתאחדות.

לו היה מדובר במתעמל מכשירים או ג’ודאי שמגיע למשחקים האולימפיים ונודע לו רק בפאריס שהוא לא יכול להתחרות כי הוא מורחק, זה היה פותח את מהדורות החדשות תחת הכותרת “ביזיון”.

רוי רביבו (שחר גרוס)

זהו אכן ביזיון ואחד מהגדולים בתולדות משלחות ישראל. כאשר כל העיניים במדינה נשואות לבירת צרפת ואוטוטו ינחתו בה נשיא המדינה יצחק הרצוג ושר התרבות והספורט מיקי זוהר - וכולם מבינים את חשיבות ההצלחה של המשלחת הישראלית - אין חולק על כך שזה מקרה שלא צריך לקרות.

רביבו שחקן נהדר וייתכן שבכל זאת היה יוצא למשחקים האולימפיים אם היו יודעים על כך מראש, אבל ייתכן שגם היו מוותרים עליו לטובת משחקים במכבי תל אביב שחולמת להגיע לליגת האלופות, וזו משימה לא פחות חשובה.

בהתאחדות לכדורגל ובוועד האולימפי צריכים לעשות בדק בית ולשאול את עצמם כיצד הם הגיעו לסיטואציה הזאת ושלחו ספורטאי אולימפי שלא יכול להשתתף בשניים משלושת המשחקים ולא לדעת על זה מראש.