אנדריי לונין סיים את העונה הטובה בחייו בסנטאגו ברנבאו. האוקראיני ששימש ברוב שלבי העונה כשוער הראשון לאור פציעתו של טיבו קורטואה הבהיר שהוא רוצה להמשיך בריאל מדריד, אבל בחודשים האחרונים משהו “נתקע” בנוגע לחידוש החוזה שלו. בראיון ראשון בספרד ל’מארקה’, האוקראיני נפתח.
איך אתה מצליח להתמקד בכדורגל עם כל מה שעוברת המדינה שלך?
“החודשיים הראשונים היו קשים מאוד. אני זוכר את הלילה הראשון, כשהכל התחיל... זה היה מאוד קשה. והחודשיים הראשונים היו קשים מאוד עבור אשתי ולי. הייתי יותר בחוץ מאשר בקבוצה, למען האמת. כי כשיש לך שם את המשפחה והחברים שלך ואתה רואה אותם מפציצים, עושים את כל הזוועות האלה... ככדורגלן לא הייתי בכושר הכי טוב. הייתי בלחץ, לא היה לי טוב”.
“עם הזמן, וזה לא נורמלי, אתה מתרגל למה שקורה. איננו מודעים לכמה זמן עבר מאז תחילת המלחמה. גם האנשים שם, וזה מפתיע. אני מנסה לוודא שאנשים לא ישכחו. כשאני מעלה דברים לרשתות החברתיות אני עושה את זה כדי שאנשים יוכלו לראות מה קורה, כדי שיראו את האמת של מה שהם עושים. אני מנסה לתת יד על ידי שליחת עזרה, מתן יד לאנשים שמגיעים משם לספרד. אנחנו עוזרים להם למצוא עבודה, עוזרים להם בניירות, בדיור, יש הרבה אמהות שיוצאות לבד עם ילדים קטנים ועוזרים בלבוש ואוכל, השגרה שלנו היא כזו”.
אנדריי לונין (רויטרס)כמה אתה מתגעגע למדינה שלך?
”מאז שעזבתי לפני שש שנים, חזרתי לאוקראינה רק כדי להתאמן עם הנבחרת, כי הבית שלי כאן, בית הספר של הילד כאן. עזבתי את הבית כשהייתי בן 11, אני גר לבד מהגיל הזה ואני רגיל לזה, לעבור דירה, לטייל, בגלל זה לא היה לי קשה להיות מחוץ למדינה שלי עכשיו. אבל אני רוצה שזה יסתיים עכשיו, שאנשים יחיו בשלום, שתושבי המדינה שלי יהיו מאושרים”.
היורו היה מיוחד עבור אוקראינה.
“כן, מאז שהמלחמה התחילה, הכדורגל הפך למיוחד יותר עבור המדינה, כי מיליוני אוקראינים עוקבים אחרינו ורוצים קצת שמחה. לפני המשחקים שלחו לנו סרטונים, תמונות, שמע, דגלים, ראינו גם שהחיילים מוסווים מתחת לאדמה, עם הנשק שלהם, וצופים במשחקים. ראינו את הסרטונים האלה ושמענו את זעקות המלחמה ואת היריות, אבל הם צפו במשחק! זה ריגש אותנו, זה עשה לנו עור ברווז, אבל זה גם הפעיל עלינו יותר לחץ”.
“ראשית היינו צריכים לעבור את הפלייאוף במרץ ועשינו זאת. ואז רצינו לתת לאנשים את השמחה לעבור עד ל-16 האחרונות, להודות לחיילים שמגנים עלינו. אנחנו מאוד מצטערים שזה לא היה אפשרי, כי עם הכדורגל שלנו במשחק השני והשלישי הגיע לנו יותר”.
אנדריי לונין (רויטרס)התנצלת אחרי המשחק הראשון.
”כן, זה מה שהרגשתי. זה מאוד ברור שעשיתי שתי טעויות. הראשונה יכולה לקרות, אבל זו טעות. אני יודע מה המשמעות של טעות של שוער וטעות של חלוץ. טעות של שוער היא 90% גול. השער השני היה חוסר מזל, כי לא ראיתי את הכדור יוצא החוצה ואז איבדתי אותו בחצי הדרך כי מגן ניסה לעצור אותו. הלכתי על זה בצורה עיוורת, אבל החמצתי. ובגלל זה בסוף המשחק יצאתי להתנצל, זה המעט שיכולתי לעשות. התנצלתי והמשכתי לעבוד. זה היה חבל, כי זו הפעם הראשונה שקבוצה עם ארבע נקודות לא מגיעה ל-16 האחרונות. המשחק הראשון היה מכריע”.
המאמן הסביר לך למה אתה לא משחק במשחק שלאחר מכן?
”ממש לא, לא היה הסבר. אנחנו לא ילדים. אני גם מנתח את המשחקים ויודע אם שיחקתי טוב או רע. הכנתי את עצמי נפשית לא לשחק, אבל התאמנתי ב-100% למקרה שכן. לא הופתעתי כי כבר ימים שלמים התכוננתי נפשית. הייתי מוכן נפשית לא לשחק ולשחק. אז הייתי מוכן לעזור מחוץ למגרש. ברור שזה כואב, זה נגמר, אבל שיחקתי כבר חודשיים עם פציעה, בברכיים ובמרפק. לקחתי כדורים, עשיתי תרגילים ספציפיים כדי להמשיך לשחק, ברור שלא רציתי להפסיק כי זו הייתה השנה שלי, הגיע הזמן שלי להראות למועדון ולמאמנים שלי שאני באמת שווה את זה”.
“עשיתי הכל כדי להתגבר על הכאב הזה ולסיים את השנה בצורה טובה. רציתי לעזור ולהגיע ליורו בכושר על כל מה שדיברנו עליו, להביא שמחה למלחמה. אבל עם זה אני לא אומר שמה שקרה היה בגלל הפציעות האלה. לא לגמרי. מה שאני אומר זה שהצטערתי שעם כל המאמץ הזה, לא שיחקתי טוב יותר במשחק הראשון ולא המשכתי לשחק”.
לונין (רויטרס)מתי הבנת שלא תשחק בגמר ליגת האלופות?
”היה לי חום, הרגשתי ממש רע. הייתי ממש ברע במשך יומיים, חשבתי שאני הולך למות. ביום השלישי הרגשתי טוב יותר ורציתי להתאמן עם הקבוצה. הלכתי למתחם, אבל הם עשו בדיקה ואמרו לי שאני מדבק. ליתר ביטחון השאירו אותי בחוץ, אבל תודה לאל הצלחתי להיות שם בסוף, להתחמם עם הקבוצה, להיות על הספסל, לחגוג על המגרש. לא יודע אם הייתי משחק ללא השפעת, זו שאלה לקרלו אנצ’לוטי”.
האם תישאר בריאל? אתה רוצה להמשיך?
"נראה, נראה, לא נשאר הרבה זמן כדי לגלות. כמובן שאני רוצה להמשיך, אני רק יכול לומר שהכל הלך טוב במדריד ועכשיו זה בידיים של הקבוצה, זה מה שאני יכול לומר לגבי העתיד שלי. אני לא יודע מה יקרה, אם לא הייתי רוצה להיות פה הייתי לוקח חופשה אוכה יותר, אבל אני רוצה לחזור להתאמן ולהמשיך כי זו הקבוצה הטובה בעולם”.
אנדריי לונין וטיבו קורטואה (רויטרס)האם אתה חושב שזה בלתי אפשרי שתהיה שוער ראשון על חשבון קורטואה?
“אם אתה חושב מההתחלה שאתה 100% שוער שני ושאתה לא יכול להגיע לפסגה, עדיף לא להתחיל את קדם העונה. אני יודע מה אני יכול לעשות, אני יודע את הרמה שיש לי, אני יודע לאן אני יכול להגיע, במיוחד אחרי עונה בה הייתי יותר עקבי וראיתי שאפשר לעשות הכל. ואני מבין שהכל הולך להיות מסובך, כי קורטואה הוא אחד השוערים הטובים בעולם, אבל זה גם עושה אותי טוב וחזק יותר מבחינה נפשית”.
“אני רוצה לשחק ולהיות מספר 1, אבל זה נורמלי, כי זה מה שכל השחקנים רוצים. אז אני הולך להתאמן טוב, להתחרות, לנצל את המשחקים שאני מקבל וכמו שאני תמיד אומר, העבודה תמיד משתלמת בצורה כזו או אחרת. עכשיו אני צריך להמשיך לעבוד ולהיות צנוע, ליהנות מהיום יום ומהתהליך של להיות במדריד. יש מעט מאוד חברים לקבוצה שיכולים ליהנות מדריד. כולם רוצים לשחק במדריד, אבל רק 20 או 30 בעולם יכולים”.
1 על 1: לאמין ימאל מול אלברו מוראטה