קוטבוס חגגה השבוע עליה לליגה השלישית בגרמניה. כן, ייתכן שזה לא בדיוק משפט הפתיחה שציפיתם לראות בכתבה המסכמת את הקריירה של טוני קרוס בעקבות הודעתו על פרישה, אבל יש שתי סיבות מעולות להזכיר כאן ועכשיו את האירוע הזה.
ראשית, קוטבוס עקפה בסיומת דרמטית במחוז הצפון-מזרחי בליגה הרביעית את גרייפסוואלדר, קבוצה זעירה מעיר הולדתו הצנועה של קרוס, שחלמה להעפיל לליגה השלישית לראשונה בתולדותיה. 60 אלף תושבים יש בגראספוואלד, אשר פירושו המילולי של שמה הוא "יער מרתק", ומורשת כדורגל אין שם בכלל.
דרוש כישרון יוצא דופן על מנת לפרוץ במקום הזניח הזה, למשוך תשומת לב של סקאוטים מהאנזה רוסטוק בגיל 12, לעבור משם לאקדמיה באיירן מינכן בגיל 16, להצטרף תוך זמן קצר לסגל הראשון, ולהפוך לשחקן הצעיר ביותר אי פעם של מועדון הפאר בבונדסליגה.
טוני קרוס (רויטרס)שנית, את הבכורה ההיסטורית הזו ערך קרוס בספטמבר 2007 דווקא מול קוטבוס. את רוב השנים האחרונות היא בילתה בליגה הרביעית, ואנשים בקושי זוכרים שהיא היתה פעם בבונדסליגה. זה מרגיש ממש מזמן, והעובדה הזו מדגישה עד כמה ארוכה היתה הקריירה המופלאה של קרוס.
במפגש מול קוטבוס באלינאץ ארנה הוא נכנס כמחליף בדקה ה-73 במקומו של זה רוברטו, ובישל מיד פעמיים למירוסלאב קלוזה. אוליבר קאן עמד בין הקורות. אוטמאר היצפלד היה המאמן. אתם מפנימים כמה זמן חלף מאז? קרוס תולה את הנעליים אחרי 17 שנים בטופ, והוא הוא עדיין בשיא כושרו, נראה צעיר מ-34 שנותיו. ברצונו לעזוב את המגרש הרבה לפני שמישהו מעז לטעון שהוא מיצה את עצמו.
טוני קרוס (הטוויטר של טוני קרוס)אז העליה של קוטבוס סמלי בעיתוי הפרישה של הכוכב המיתולוגי, אך סמלית פי כמה העונה המזהירה של לברקוזן שזכתה באליפות בלי להפסיד במשך כל העונה. איל זה קשור? כי בעונת 2009/10 כבר היו שפינטזו בלברקוזן על הישג כזה. תאמינו או לא, אבל הקבוצה הגיעה אז למחזור ה-24 בלי להפסיד אפילו פעם אחת, והמטרה המוצהרת היתה לזכות באליפות, בקרב ראש בראש מול באיירן.
הכוכב המרכזי במרכז המגרש של לברקוזן ההיא היה קרוס, שהושאל מבאיירן ינואר 2009 למשך שנה וחצי. בבוואריה אמנם ראו בו נער פלא, אך התקשו להעניק דקות משחק, והחליטו לתת לו להתחשל במועדון אחר. החודשים הראשונים של הקשר הצעיר היו בינוניים, אבל בקיץ 2009 הגיע ללברקוזן יופ היינקס, והכל פרח.
יופ היינקס (רויטרס)היינקס הוא הדמות החשובה ביותר בקריירה של קרוס, ובפער עצום. הוא החדיר בו ביטחון עצמי, נתן לו את המפתחות למרכז המגרש, סמך עליו והעניק אינספור עצות טקטיות מועילות. תשעה שערים ו-12 בישולים היו לקרוס בעונת 2009/10, והוא לא שיחזר את הנתונים הסטטיסטיים האלה אף פעם בשום מקום.
לו היתה לברקוזן זוכה באליפות הראשונה אז, הוא היה מוכתר לשחקן המצטיין בבונדסליגה. לצערו, זו עדיין היתה אז "נברקוזן", ואחרי ההפסד 3:2 לנירנברג במחזור ה-25 התרסק העסק לרסיסים קטנים. תוך חודש הגיעו 4 הפסדים נוספים, ואת העונה סיימה לברקוזן במקום הרביעי, במרחק 11 נקודות מבאיירן.
מה שכן, ההצלחה המסחררת סללה את דרכו של קרוס לנבחרת, והוא נסע בגיל 20 לגביע העולם בדרום אפריקה. הוא הודה על כך להיינקס, והיה מאושר עד הגג כאשר המאמן הוותיק חזר בחלוף שנה למינכן במקומו של לואי ואן חאל. ההולנדי לא בדיוק סימפט את קרוס שחזר מהשאלה, אך בניצוחו של היינקס הפך הקשר לאחד המנהיגים של הקבוצה.
טוני קרוס בתחילת דרכו בבאיירן מינכן (רויטרס)ב-2012, הוא היה הרוח החיה מאחורי הדהירה של באיירן לגמר ליגת האלופות, ואף בישל לתומאס מולר את מה שאמור היה להפוך לשער הניצחון מול צ'לסי באליאנץ ארנה. ההמשך ידוע – דידייה דרוגבה הישווה, והכחולים ניצחו בפנדלים, וכך נאלץ קרוס להמתין לתואר האירופי במשך שנה נוספת. וגם אז המזל לא בדיוק האיר לו פנים, כי הוא נפצע באפריל, ולא נטל חלק בגמר בו גברו האדומים על בורוסיה דורטמונד כדי להשלים טרבל היסטורי עם היינקס. זה היה אקורד הסיום של המאמן הנערץ, ועל הדרך גם תחילת הסוף של קרוס במינכן.
פפ גווארדיולה אמנם נהנה לעבוד איתו, אך לא נלחם עליו, ובהנהלה לא הבינו עד הסוף את גודל הפוטנציאל. גינטר נצר, מגדולי הקשרים בתולדות הכדורגל הגרמני, טען כי קרוס יוכל להיות אחד הטובים אי פעם – וידע היטב על מה הוא מדבר. ואולם, אולי הנס חשב אחרת.
הוא התמקח עם קרוס על גובה השכר בחוזה החדש, ושידר חוסר הערכה בוטה. בתנאים אלה, הבין קרוס שאינו רוצה להישאר – הרי מה לו ולבאיירן? הוא לא גדל בה, ובילדותו אהד בכלל את ורדר ברמן. אם הבוסים יורקים לו בפנים, הוא לא צריך להעמיד פנים שזה גשם. וכך, כאשר הגיע דייויד מויס בינואר 2014 כדי לעקוב אחרי מריו מנדז'וקיץ' שסומן כרכש אפשרי עבור מנצ'סטר יונייטד,ניגש אליו סוכנו של קרוס וסיפר שהלקוח שלו קרוב לעזיבה. חוזהו היה אמור לפוג בקיץ 2015, ולכן המחיר היה נמוך – 25 מיליון יורו בלבד.
דייויד מויס (רויטרס)מויס אהב מאוד את הרעיון. המנג'ר הסקוטי צפה בו אישית מהיציע עוד מספר פעמים, כולל כאשר הבקיע הקשר בתצוגת תכלית מול ארסנל בלונדון בשמינית גמר ליגת האלופות, והמסקנה היתה ברורה – זה האיש הנכון סביבו אמור להיבנות הפרוייקט באולד טראפורד.
כל הפרטים סוכמו במהרה, ועוד לפני תום העונה התכונן קרוס למעבר המתקרב לפרמייר ליג. ואולם, התוכניות השתבשו בעקבות פיטוריו של מויס בשלהי אפריל. ואן חאל, שמונה במקומו, העדיף להחתים את אנדר הררה מאתלטיק בילבאו במחיר גבוה יותר, במקום לחדש את שיתוף הפעולה עם קרוס. כפי שהעיד בדיעבד הקשר עצמו: "ואן חאל הגיע ורצה לתכנן הכל מחדש. לא שמעתי מיונייטד במשך שבועות ארוכים, והתחילו להתעורר ספקות לגבי העסקה. ואז התחיל המונדיאל, ובדיוק התקשר קרלו אנצ'לוטי. וזה היה זה".
קרלו אנצ'לוטי (La Liga)מה היה קורה לו מויס היה נשאר בתפקיד, וקרוס היה מגיע לאולד טראפורד? אוהדי השדים האדומים יכולים רק לדמיין. אולי הוא היה הופך לשחקן הטוב ביותר באנגליה. אולי הוא היה מתרסק, מוגדר כפלופ ומוזכר בנשימה אחת עם מרואן פלאיני. אין לדעת.
דבר אחד בטוח – קרוס מעולם לא הצטער על כך שהגורל הוביל אותו לסנטיאגו ברנבאו, ובריאל מדריד לא התחרטו אפילו לדקה על כך שהמאסטרו ניווט את המשחק שלה במשך עשור שלם. זה היה השידוך המושלם, והנשיא פלורנטינו פרס הבין זאת. הוא קרן מאושר כאשר הציג את קרוס ביולי 2014, ולא היה קשה להבין מדוע – הרי היה זה אלוף העולם.
טוני קרוס (האינסטגם של טוני קרוס)איך שלא תסתכלו על זה, מנצ'סטר יונייטד פיספסה את קרוס בדיוק כשהוא נסק לפסגה. הופעותיו בגביע העולם בברזיל היו אדירות בכל קנה מידה, במיוחד בחצי הגמר המיתולוגי מול המארחת, בו בישל למולר וכבש צמד בזק בעצמו בדרך ל-1:7 בלתי נתפס.
גם בגמר היה חלקו כביר. זוכרים את הבישול של אנדרה שורלה למריו גצה שהכניע את ארגנטינה בהארכה, אבל מי הינדס את ההתקפה במסירה שמאלה לשורלה? נכון, היה זה קרוס – ובלעדיו גרמניה לא היתה מניפה את הגביע. כך הוא ביסס את עצמו סופית כווינר עם קבלות, וריאל מדריד יודעת להעריך ווינרים.
כאן מסקרן להיזכר כי ווינר אחר עזב כדי לפנות לו מקום. הגעתו של קרוס ממינכן למדריד סללה את הדרך של צ'אבי אלונסו בכיוון ההפוך בשלהי חלון ההעברות, בעוד הבאסקי טוען כי היה סקרן לנסות משהו חדש אחרי הזכיה בליגת האלופות. סביר מאוד להניח שזה לא היה קורה לו היה קרוס נשאר בבאיירן.
טוני קרוס מול הארי קיין (רויטרס)בתסריט הזה, אלונסו מעולם לא היה מגיע לגרמניה, לא היה מכיר את בונדסליגה, וגם לא היה מתמנה למאמן לברקוזן. כן, שוב חזרנו ללברקוזן, אבל קרוס התמקד בעשור האחרון רק בריאל, ואף הבטיח כי אין לו שום כוונה ללבוש שום חולצה אחרת. הוא רצה לפרוש רק כאגדת המועדון המלכותי.
והוא הפך לאגדה במהרה, כמובן. החיבור עם לוקה מודריץ' עבד מהרגע הראשון, ובהמשך הצטרף אליהם גם קאסמירו כדי ליצור טריו מיתולוגי ששלט ביד רמה בליגת האלופות. אנצ'לוטי שינה לו את התפקיד, הסיט אותו מפליימייקר מובהק לעמדה אחורית יותר, ומשם הצטיין קרוס במה שהוא יודע לעשות טוב מכולם – לשלוט בקצב המשחק ולשלוח מסירות מדודות לכל הטווחים.
קרוס ומודריץ' (ריאל מדריד)המאמן האיטלקי ביצע בזמנו מהלך דומה עם אנדראה פירלו במילאן, וקרוס אמנם רואה את המשחק באופן שונה, אך יש קווי דמיון ברורים בין השניים. תכונה אחת מייחדת אותם ללא צל של ספק – היכולת לשמור על קור רוח תמיד ובכל מצב. כמו פירלו, קרוס משדר רוגע בגמרים החשובים ביותר כאילו הוא משתעשע עם חברים בחצר. "זה מה שהטבע נתן לי. התברכתי בשקט נפשי", הוא אמר. ריאל הרוויחה מכך המון.
היינקס נהנה לראות את ההצלחה הזו מרחוק. ב-2017, כאשר זכה קרוס באליפות ספרד, והניף את גביע האלופות בפעם השניה ברציפות, התבדח המנטור הנערץ: "בגיל 27, הוא זכה בכל דבר אפשרי. הוא צריך לפרוש". הוא אמר זאת בצחוק, כמובן, אבל לא לגמרי, כי קרוס הקפיד לומר עוד בגיל צעיר שאין לו כוונה למשוך את הקריירה עד שלא יישארו כוחות.
קרלו אנצ'לוטי וטוני קרוס (רויטרס)הוא ידע לחלק את המאמץ נכון, ולכן גם בחר לפרוש מנבחרת גרמניה בגיל 31 כדי שיוכל להקדיש את כל מרצו לריאל בשנים שהקציב לעצמו. הוא לא היה סגור על היעד הסופי, אך המודל לחיקוי היה פיליפ לאם שתלה את הנעליים בגיל 33, בעודו בפסגה.
לכן, כאשר הודיע קרוס בפברואר על שובו למדי גרמניה לקראת יורו 2024, היה בכך יותר מרמז לכך שהוא יעזוב את המשחק בתום הטורניר. אנצ'לוטי, שחזר לקדנציה שניה וסגר עם קרוס מעגל, עשה את המקסימום כדי לשכנעו להאריך את החוזה, כפי שעשה כבר לפני שנה. הפעם זה לא עבד, וב-1 ביוני יערוך קרוס את משחקו האחרון במדים הלבנים בגמר ליגת האלופות.
טוני קרוס עם גביע ליגת האלופות (רויטרס)המטרה היא לזכות בפעם החמישית עם ריאל, ובפעם השישית בקריירה, וגם כאן יש סגירת מעגל מופלאה. הרי ב-2013 לא התאפשר לו להיות על הדשא בוומבלי מול דורטמונד. הפעם, בחלוף 13 שנה, הוא יהיה שם, באותו האיצטדיון מול אותה היריבה – אחרי שגבר על באיירן בחצי הגמר. הילד מהיער המרתק רוצה לרדת מהבמה בסטייל שאיפיין אותו לאורך כל הדרך, מאז צמד הבישולים מול קוטבוס.