המחשבה על סיוע ליריבה המושבעת לזכות בתואר יכולה להעביר את האוהדים על דעתם. קחו, למשל, את מה שקרה באולימפיקו כאשר לאציו אירחה את אינטר. הייתה זו עונה עגומה במיוחד לנשרים, וכל מה שעניין אותם היה לקלקל לרומא את הסיכוי להקדים את הנראזורי בפסגה. הקבוצה באדום-צהוב בדיוק טיפסה למקום הראשון יום קודם לכן, ואינטר הייתה זקוקה ל-3 נקודות מול לאציו כדי לחזור לשם. אז כל האצטדיון בתכלת עודד אותם.
לשחקנים הובהר חד משמעית שכל דבר פרט להפסד ייחשב לבגידה, ולא הייתה להם ברירה. אוהדי לאציו צהלו כאשר וולטר סמואל העלה את האורחת ליתרון בשלהי המחצית הראשונה, וטיאגו מוטה קבע 0:2 אחרי ההפסקה. אינטר ניצחה גם בשני המשחקים שנותרו לה, ורומא נותרה בידיים ריקות. בהמשך, החבורה של ז'וזה מוריניו ניצחה את באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות והשלימה טרבל. מה היה קורה לו היו מועדים באולימפיקו? אולי גם התואר האירופי היה בורח להם? אולי כל מורשתו של המיוחד הפורטוגלי באיטליה הייתה משתנה לחלוטין? אין לדעת. דבר אחד בטוח – איש מאנשי לאציו לא התחרט על ההפסד הזה מעולם.
וזה יכול להיות אפילו חריג יותר, כאשר החשש הוא לעזור ליריבה הכי שנואה לקטוע רצף ארוך במיוחד. כאן אפשר להכשיר יריבה פחות שנואה, ואפילו לפגוע במטרות של הקבוצה עצמה – רק כדי שהאסון הגדול באמת לא יתרחש. זה היה הלך הרוח בקרב אוהדי מנצ'סטר יונייטד רבים לקראת הדרבי מול מנצ'סטר סיטי בסוף אפריל 2019. התכולים היו מעורבים אז במרוץ צמוד מול ליברפול והקדימו אותה בנקודה. שתיהן ניצחו שבוע אחרי שבוע, והאדומים של יורגן קלופ ייחלו למעידה של פפ גווארדיולה באולד טראפורד. השדים האדומים עצמם עדיין היו בתמונת ההעפלה לליגת האלופות, אך לחלק נכבד מאוהדיה זה לא שינה.
היה שם בעבר. גווארדיולה (רויטרס)הרצף של ליברפול ללא זכייה באליפות, שנמשך מאז 1990, היה עלול להסתיים אחרי 29 שנה – בזכות מנצ'סטר יונייטד. זה לא בא בחשבון בשום אופן, ולכן אפילו תואר נוסף של מנצ'סטר סיטי היה עדיף בהרבה. בצד האדום של מנצ'סטר קיוו, באמת ובתמים, להפסד – ואף קיבלו אותו. ברנרדו סילבה ולירוי סאנה כבשו במחצית השנייה בדרך ל-0:2, והבצורת של ליברפול נמשכה כי התכולים המשיכו לנצח. זכור במיוחד הטיל של וינסנט קמפאני לרשת לסטר שחרץ את גורל המאבק ההוא. אפילו ברנדן רוג'רס לא הצליח לעזור לקלופ, אבל תורו של הגרמני הגיע בחלוף שנה וקצת, כי ב-2020 האליפות נחתה סוף סוף באנפילד.
הדילמה של אוהדי טוטנהאם דומה לזו של אוהדי מנצ'סטר יונייטד לפני 5 שנים. ב-22:00 יארחו התרנגולים את מנצ'סטר סיטי, והסיפור פשוט. אם לא יפסידו, הם ישאירו במקום הראשון את ארסנל לקראת המחזור האחרון. התותחנים מקדימים את גווארדיולה בנקודה, ויש להם גם הפרש שערים עדיף. לפיכך, ניצחון על אברטון בלונדון במחזור הנעילה יבטיח להם אליפות ראשונה מזה 20 שנה בדיוק. הבצורת הארוכה והכואבת הזו תיקטע, וארסנל תהיה שוב מלכת אנגליה. מבחינת טוטנהאם, שלא זכתה באליפות מאז 1961 בעצמה, התסכול של אוהדי ארסנל זה בערך הדבר הכי יקר שיש. איך הם יכולים להעניק בו ידיהם את הפרס ליריבה האדומה המושבעת?
ארסנל חוגגת בדרבי הלונדוני, טוטנהאם שבורה. התרנגולים יעשו טובה ליריבה? (רויטרס)במקביל, עדיין יש לטוטנהאם סיכוי להעפיל לליגת האלופות. לשם כך, הם חייבים לנצח בשני המשחקים שנותרו ולצפות למעידות של אסטון וילה על מנת לעקוף אותה בדרך למקום הרביעי. השאיפה הזו מבורכת, כמובן, אבל איך היא מסתדרת עם העובדה כי ניצחון על מנצ'סטר סיטי יכתיר בסבירות גבוהה מאוד את ארסנל? אוהדי התרנגולים לא סובלים, כמובן, גם את המועדון העשיר בבעלות השייחים מאבו דאבי שמפר את כל התקנות הפיננסיות, אבל זה פחות משמעותי. עוד אליפות או פחות אליפות לפפ? מה זה כבר משנה, הוא בעצמו כבר איבד את הספירה. לעומת זאת, אליפות ראשונה לארסנל מאז 2004 תהווה אירוע מכונן שיכאיב מאוד בלב.
כאשר הסתכלו בטוטנהאם על לוח המשחקים בתחילת העונה, הם קיוו כי המחזורים האחרונים יהיו הרבה יותר גורליים מבחינתם. עד המפגשים מול ניוקאסל, ארסנל, צ'לסי, ליברפול ומנצ'סטר סיטי באפריל ובמאי הם ציפו לצבור מספיק נקודות כדי להיות בצמרת הגבוהה באמת. פתיחת העונה עם המאמן החדש אנג' פוסטקוגלו הייתה מטאורית באמת, עם כדורגל התקפי סוחף שהביא תוצאות מזהירות. בסוף אוקטובר, הובילה טוטנהאם את הטבלה עם 8 ניצחונות ושתי תוצאות תיקו אחרי 10 מחזורים, כלומר 26 נקודות מ-30 אפשריות. הם לא היו פחות טובים מארסנל ב-2:2 באצטדיון האמירויות והשיגו ניצחון 1:2 דרמטי על ליברפול בדקה ה-96. זו עדיין לא הייתה אופוריה, אך היו לכאורה סיבות טובות לאופטימיות.
הפתיחה לעונה הייתה חלומית. פוסטקוגלו (רויטרס)כי המהפכה של פוסטקוגלו נראתה מרהיבה מהרגע הראשון. הקבוצה איבדה את הארי קיין, שהיה הסקורר המדופלם שלה במשך עשור, ובכל זאת המשיכה לכבוש, ויונג מין סון לא ממש התגעגע לשותפו. היא נפרדה מהשוער הוותיק הוגו לוריס אשר כושרו ירד בשלהי הקדנציה, והאיטלקי החדש גוליילמו ויקאריו כבש את הלבבות עם הצגות עילאיות. פוסטקוגלו הזיז הצידה גם את פייר-אמיל הויביירג, העניק את הבמה במרכז המגרש לפאפ סאר הצעיר ולאיב ביסומה, והקבוצה נראתה דינמית מאוד כאשר ג'יימס מדיסון סיפק את היצירתיות. מיקי ואן דר ון התאקלם במהירות שיא לצידו של כריסטיאן רומרו בהגנה, פדרו פורו ודסטיני אודוגי כיסו את האגפים – בדיוק כמו שהבוס האוסטרלי רצה.
אלא שאז הגיע ההפסד הראשון, בבית מול צ'לסי במשחק שהסתיים בתוצאה הגבוהה 4:1 בעיקר בגלל חוסר מזל – והעסק התפרק. המאזן ב-26 המחזורים מתחילת נובמבר עומד על 11 ניצחונות לצד 11 הפסדים. גם הפרשנים הזהירים, שכלל לא ספרו את טוטנהאם במאבק האליפות במהלך הפתיחה הסוערת, סברו שהיא אמורה להיות פייבוריטית לסיים ברביעיה הראשונה ולהעפיל לצ'מפיונס. במקום זאת, הם נשרו בינתיים למקום החמישי, ופוסטקוגלו הודה: "אנחנו עוד לא קבוצה ברמה של ליגת האלופות". זה קרה אחרי 4 הפסדי ליגה רצופים – דבר שלא קרה מאז 2004. כן, שוב 2004. אי אפשר להפסיק לחשוב על השנה הזו.
"עוד לא ברמה של ליגת האלופות". שחקני טוטנהאם (רויטרס)ברוב המקרים, כאשר התוכנית של המנג'ר לא עובדת הזעם מופנה בעיקר כלפיו, אך זה ממש לא המקרה בטוטנהאם. מעמדו של פוסטקוגלו יציב מאוד, והוא כבר מתחיל לתכנן את המשך המהפכה בקיץ. התברר לו כי חלק ניכר מחניכיו לא עומדים בדרישותיו, והוא לא מסתיר כי צפויים שינויים נרחבים בסגל, גם אם שמות לא מוזכרים בינתיים.
ניתן להניח כי רומרו יישאר, ופוסטקוגלו קבע אחרי הפסד נוסף לצ'לסי בסטמפורד ברידג' בתחילת החודש: "הייתי רוצה להחדיר את התכונות שלו בשחקנים האחרים". מה עם היתר? אין לדעת, אבל רובם נלחמים כעת על מקומם בקבוצה, בתנאי שהם רוצים להישאר. זה לא בהכרח המצב אצל כוכבים מסוימים, אבל לפחות חלק מהם היו מעדיפים להמשיך, והקרב מול מנצ'סטר סיטי הוא המבחן האחרון מבחינתם. זה הרגע בו הם יכולים להוכיח את עצמם למאמן, לפני ששמם מופיע ברשימת ההעברות.
שחקני מנצ'סטר סיטי (רויטרס)אז מספר לא מבוטל של אוהדים רוצים שטוטנהאם תפסיד, וברשתות החברתיות אפשר למצוא קריאות לשלוח הרכב שני או שלישי כדי להעניק 3 נקודות למנצ'סטר סיטי ולחסל את הסיכויים של ארסנל, אבל פוסטקוגלו וחניכיו לא חושבים כך. להם לא אכפת מהתותחנים, אלא רק מעצמם. עבור האוסטרלי, זה הג'וב החשוב ביותר בחייו. הוא אאוטסיידר שהגיע למועדון מכובד בליגה גדולה רק בגיל 58, והפילוסופיה שלו תימדד בסופו של דבר לפי מידת הצלחתו כאן. הוא רואה את עצמו כסוג של אנטי-פפ, ו-3:3 מול האלופה בדצמבר היה מרגש מאוד. המטרה היא לשמור על מאזן ללא הפסד מול גווארדיולה, לכל הפחות – ובמקרה של ניצחון גם העפלה לליגת האלופות תהיה אולי רלוונטית.
אז עם כל הכבוד לרגשות של האוהדים ביציעים, טוטנהאם תעשה את המקסימום. עד כמה המקסימום הזה יספיק מול הפייבוריטית זו כבר שאלה אחרת, אבל ארסנל מחזיקה אצבעות. "אהיה האהוד הכי גדול של טוטנהאם", אמר קאי האברץ, בעוד פול מרסון הכריז מעמדת הפרשן בטלוויזיה כי יעשה קעקוע עם הסמל של טוטנהאם אם תסלול את דרכם של התותחנים לתואר. הוא אף רמז שהבטיח זאת כי הוא לא מאמין שזה יקרה, אבל לא כדאי לזלזל.