איתי שכטר - השטותניק הכי ווינר שהיה בישראל

באיתי שכטר נתקלתי לראשונה באצטדיון קרית חיים המיתולוגי. אני שיחקתי אז בילדים א’ של הפועל חיפה והוא בילדים ג’ אצל המאמן שלומי דורה. כבר אז ראו ילד שטותניק, שחולה על כדורגל ומושך מכולם את תשומת הלב. לאחר מכן, הוא עבר לשחק בנהלל ששויכה לנצרת עלית (כיום נוף הגליל) ודרכינו נפגשו שוב בנבחרת הצעירה, שם לפני אליפות אירופה המאמן גיא לוי ניפה את שנינו מהסגל הסופי (כנראה בעצת הנומרולוג) ובמשחקים עצמם צפינו ביחד מהבית. כנראה זאת הסיבה שהנבחרת לא הצליחה לכבוש אפילו שער אחד בכל האליפות.

ב-2009 הוא הגיע להפועל תל אביב והשאר היסטוריה. לא אשכח את הבכורה שלו נגד גטבורג במוקדמות הליגה האירופית, כשהוא נכנס כמחליף במחצית (במקום ערן זהבי, מי היה מאמין) בפיגור 1:0 ונגח את שער השוויון מהרמה שלי. לאחר השער, הוא רץ לחגוג עם הקהל שהיה מאחורי השער של וינסנט אניימה עם ספרינט של 100 מטר פלוס ריקוד חסר קואורדינציה אופייני שנמשך גם כשהמשחק כבר חודש, כשמיד לאחר מכן הוא ביקש להתחלף כי נגמר לו האוויר.

זה היה איתי שכטר. מצד אחד ווינר שתמיד מגיע למאני טיים ומנגד שטותניק מצחיק וספונטני, וזה בעצם הקסם שלו. כמובן שגם היינו בגרמניה ביחד וגם הרבה שנים בנבחרת ישראל, כך שיש לנו אינספור חוויות משותפות שאי אפשר לכלול בטור אחד. התשוקה שלו למשחק בכל דקה באימון, הרצון שלו לנצח בכל משחקון היו משהו יוצא דופן. כשהיה בשיאו, הצעד הראשון, הכוח המתפרץ והיד החזקה שמרחיקה את השחקן ששומר עליו היו דברים שבדרך כלל לא רואים בכדורגל שלנו. 

איתי שכטר וגילי ורמוט (חגי ניזרי)

שכטר היה ווינר אמיתי. הוא רשם הרבה שערים מכריעים ובישולים חשובים בקריירה וזכה בתארים רבים, אבל לא בגלל זה הוא היה ווינר גדול, אלא בגלל שכשתמיד כשהיה בתחתית, במצב כשכל שחקן אחר היה נשבר ודועך ונראה שהוא כבר לא יכול להתאושש ולחזור לטופ, הוא תמיד חזר. היה היה הנכס הכי גדול שיכול להיות בחדר ההלבשה ותמיד הדביק את כולם עם ההומור הפנטסטי שלו, הוא ידע להרים ולדרבן את כולם לפני המשחק ולחגוג איתם אחרי המשחק גם כשהוא לא בהרכב הפותח, דברים שאני למשל פחות ידעתי לעשות.

לפני כמה ימים, כשדיברנו, אמרתי לו שהוא פורש בלב שלם כי הוא סחט את הלימון עד הטיפה האחרונה, והוא ענה לי בהומור האופייני לו ש’אפילו גרעינים לא נשארו בלימון’. הוא יחסר מאוד בנוף הכדורגל הישראלי ולא כקלישאה, אצלו זה אמיתי, כי את הצבע, העניין וההומור שהוא הכניס אף אחד אחר לא ימלא. איתי, אני מאחל לך הצלחה בכל דרך שתבחר, בין אם בדרך מקצועית ובין אם בתקשורת, אתה תככב בכל מקום, כי כזה הוא אתה, כוכב.