סיכום העונה כבר כאן והנה אפשר לספק אבחנה ראשונה: דני אבדיה הוא כבר לא שחקן רגיל שמחפש את דרכו ב-NBA. לפני שנה כשהגיע לטורונטו, בשלב דומה של העונה, שוחחנו איתו וסיכמנו את מה שהייתה שנת חוזה עבורו, עם הרבה חששות, אבל גם עם לא מעט תקוות לעתיד. כשנחת בקנדה לפני שבוע, הוא כבר היה שחקן אחר לגמרי. בחדר ההלבשה, אבל גם מחוצה לו. ולמי שתהה - למרות השיפור במעמדו, אבדיה נותר צנוע וכהרגלו נראה היה נינוח ומחוייך, גם כשהגיע למסעדה מקומית עם חבריו ונפגש שם בין היתר גם עם לא מעט אוהדים ישראלים. מבחינה מקצועית, אבדיה הגשים את כל מה שקיווינו שישיג בעונה הזו. ואפילו מעבר לכך.
בפגרה, למי ששכח, חתם הפורוורד הישראלי על חוזה בשווי 55 מיליון דולר לארבע עונות. מדובר אולי בחוזה שנחשב גבוה במונחים ישראלים, אבל בכל מה שקשור ל-NBA, מדובר בסכומים סבירים עם סיכון מועט באופן יחסי עבור הקבוצה. אחרי שנה שבה הקפיץ אבדיה את ממוצעיו, פתאום נראה שאפילו מדובר בחוזה נוח. דני רשם 14.7 נקודות למשחק, 7.2 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים. ועדיין, התחושה היא שהתקרה שלו גבוהה הרבה יותר. הוא סבל לא פעם מחוסר יציבות, כך שלצד הופעות גדולות כמו זו בטורונטו (32 נקודות ו-10 כדורים חוזרים), היו גם משחקים פושרים שהחזירו את הספקות מפעם.
אבל בואו נחזור אחורה. דני סיפר לא פעם שהוא מרגיש בבית בוושינגטון והעובדה שהמועדון החזיר לו טובה עם חוזה חדש ומובטח, סידרה לו ראש שקט וזה השפיע עליו לטובה גם על המגרש. העובדה שההנהלה הנוכחית היא לא זו שבחרה בו בדראפט, אבל בכל זאת האמינה בו כדי להציע לו חוזה משופר - הייתה בונוס. אבל אז הגיעה השבת השחורה ולאף אחד לא היה ברור איך זה הולך להשפיע עליו כנציג ישראלי בכיר ואפילו סמל, בליגה חשובה כל כך, שנצפית בכל העולם. “אף אחד לא ידע מה קורה, זה כנראה הדבר הכי נורא שקרה אי פעם למדינה", הוא סיפר השבוע בראיון ל'וושינגטון פוסט'.
כבר לא מחפש את דרכו בליגה. אבדיה (רויטרס)"משהו כזה מעולם לא קרה לנו והיה לי קשה לשחק, אבל זה גם נתן לי דרייב להשתפר. זה היה הזמן שלי לייצג את המדינה ולהראות מודעות לנושא”. לחבריו סיפר אבדיה כי עם הזמן הוא החליט להתרכז עוד יותר בכדורסל. הוא רצה להשתפר וידע שזו גם כנראה הדרך הכי טובה עבורו להתמודד עם הסיטואציה - לא רק עבור הקריירה שלו, אלא עבור העלאת המורל בישראל באופן כללי. “אצלי – כל משחק הוא כמו פלייאוף. כולם צופים בי, כולם מדברים עליי בתקשורת, כולם חותכים קטעי וידאו מהמשחק שלי ומדברים על זה”, הוא אמר, “זו ברכה וגם קללה, לפעמים זה קצת מעצבן שעוקבים אחריי בצורה כזאת, אבל זה גם כיף. כשאתה במצב טוב ומשחק טוב, כולם דוחפים אותך”.
ראש לשועלים
צריך לזכור שהישראלי התחיל את העונה כאופציה השלישית ולעתים אפילו רביעית מאחורי טיוס ג'ונס כשזה החליט לקחת על עצמו משחקים, או בילאל קוליבאלי - אותו ניסו לקדם במועדון בשלב מסויים. הנחישות שלו היא זו שאיפשרה לו להתבלט כשההזדמנות נקרתה בדרכו. וכשהוא הגיע למשחק - הוא הגיע למשחק. הביטחון העצמי שלו נראה היה גבוה מתמיד, וזה התבטא גם על הפרקט. בדיעבד, גם חילופי המאמנים סייעו לו, כשבראיין קיף נתן לו קרדיט גדול הרבה יותר מקודמו, ווס אנסלד ג'וניור. בחודשים האחרונים ובעיקר אחרי פציעתו של קייל קוזמה, קיבלנו כבר שחקן מוביל בקבוצה.
ג'ורדן פול וקוזמה ששימשו כפנים של הקבוצה העונה, נחשבים אולי לשחקנים מוכרים יותר, אבל גם לשניים שסובלים מהרבה חסרונות (בלשון המעטה). פול ידוע כשחקן אנוכי וגם 'קוז' לא תמיד משחק כדורסל חכם, כך שאבדיה, שתמיד נהנה מקבלת החלטות נכונה, יכול היה להתבלט אפילו יותר עם שניים כאלה לצידו. בחצי השני של העונה, הוא סיים במספר משחקים כקלע המוביל ואפילו התקרב לא פעם לטריפל דאבל. עם ביטחון עצמי משודרג, הגיע גם השיפור בכל אספקט שקשור לכדורסל, ואיתו גם יותר קרדיט.
יכול היה להתבלט עם קוזמה ופול לצידו (רויטרס)פתאום ראינו יותר כניסות לסל ויותר אחריות בדקות המכריעות. וכשהכדור היה אצלו - התוצאות הסופיות היו בדרך כלל טובות יותר מאשר אצל שני הכוכבים המדוברים האחרים. במשחקים האחרונים, כשגם פול וגם ג'ונס ישבו בחוץ, הוא אפילו שימש כמוביל הכדור העיקרי של הקבוצה. "בהיעדרו של פול רציתי לראות איך דני יתפקד כרכז", הסביר קיף אחרי שניסה את אבדיה כרכז פותח מול שיקגו השבוע. "אני יודע איזה פליימייקר הוא יכול להיות, אבל רציתי לראות אותו כמוביל הכדור המרכזי. הוא עשה עבודה אדירה בלמצוא את חבריו, אנחנו תמיד אוהבים את היכולת שלו לקחת ריבאונדים וזה מה שהופך אותו לטוב - הוורסטיליות הזו שלו. הוא עשה עבודה ממש טובה".
אבדיה אולי לא מצטיין בדברים ספציפיים, אבל עושה המון דברים טוב. הוא שחקן של מאמן שעובד קשה ומסתדר עם כולם בחדר ההלבשה. הוא עדיין נחשב לשחקן הגנה טוב, גם אם נדמה שלעתים הוא נדבק ביעילות ההגנתית הקלוקלת של הקבוצה כולה (רק דטרויט מחזיקה במדד הגנתי גרוע יותר). ובכל זאת, השיפור הכי קריטי עבורו, קשור לקליעה מחוץ לקשת. בהשוואה לעונה שעברה, הנתונים שלו השנה בתחום (38 אחוז משלוש ב-2-3 זריקות), מזכירים שחקנים משלימים אחרים בקבוצות אלופות בשנים האחרונות, ונחשבים ליותר מסבירים. השיפור בקליעה קריטי עבורו גם באספקטים אחרים, משום שהאיום שהוא הוסיף לארסנל שלו, משחרר שחקנים אחרים ובנוסף מסייע לו במציאת נתיבי חדירה לסל אחרי הטעיה פשוטה אחת.
לכל מי שמודאג מזריקות העונשין של אבדיה, שעלו אגב לוושינגטון באותו משחק מול שיקגו (החטיא זריקה קריטית מהקו בשניות הסיום), כדאי לזכור שעדיין מדובר באחוזים יעילים (סביב ה-78 אחוז לאורך העונה) למרות הכל. אבדיה נמצא באחוזונים הגבוהים כמעט בכל הקטגוריות החשובות, והעובדה שהוויזארדס הריצו אותו בשבועות האחרונים כמועמד לגיטימי לתואר השחקן המשתפר של העונה, אומרת הכל. גם אם אין לו ממש סיכוי לזכות בתואר היוקרתי. הוויזארדס פשוט "גילו" אותו מאוחר מדי כנראה. ולכל מי שתהה, העובדה שקיבל מרפק מלברון ג'יימס, אומרת אולי דווקא משהו על הרלוונטיות של אבדיה.
לברון והמרפק לאבדיה (צילום מסך)לאן מכאן?
אז נכון, ספקות עדיין יש, אבל בכל זאת, השיפור שלו העונה משמעותי מכדי להתעלם ממנו. דני הוכיח השנה שהוא מסוגל להיות שחקן חמישייה (או לפחות שחקן שישי) בכל קבוצה בליגה - כולל אצל מועמדות אמיתיות לאליפות. חוזה של פחות מ-15 מיליון דולר לעונה עבור שחקן שקולע בספרות כפולות, יודע לשחק הגנה ולנהל התקפות כמוביל כדור שני, נחשב למציאה ב-NBA. מה שמביא אותנו לעונה הבאה ולאן אפשר להתקדם מכאן.
וושינגטון צפויה להמשיך להיבנות מחדש גם בשנה הבאה, כך שמבחינת מעמד - לאבדיה יש הזדמנות להמשיך להתקדם ולנסות להוביל את הקבוצה אפילו יותר. יציבות היא שם המשחק וככל שיקלע יותר בספרות כפולות, כך יגדל הסיכוי שלו לקבל חוזה אפילו גבוה יותר בפעם הבאה. הוויזארדס ינסו להיפטר כנראה מהחוזים של קוזמה ופול, אבל זה לא הולך להיות קל. עם בחירת דראפט גבוהה נוספת השנה, וושינגטון אמורה לתת לדור הצעיר להוביל, בראשות קוליבאלי ומי שייבחר השנה - אולי זה אפילו יהיה שחקן צרפתי נוסף בדמות אלכסנדר סאר או זקארי ריזאשה? אי אפשר לדעת.
אם וושינגטון תנסה למקסם את התמורה שתוכל לקבל על אבדיה באמצע העונה הבאה, ההנחה היא שקבוצות כמו יוסטון, סן אנטוניו ואולי אפילו אורלנדו, אותה מנהל אנתוני פארקר, יהוו יעד אפשרי. מדובר במועדונים שמחפשים להשתדרג עם שחקנים איכותיים בגיל ועם חוזה מתאים, במטרה לקפוץ עוד מדרגה בדרך למעלה. גם מי שנחשבות מועמדות לאליפות כמו אוקלהומה סיטי, מינסוטה וכנראה שאפילו ניו יורק, יהוו יעד אטקרטיבי עבורו ולהיפך. החוזה שלו, כאמור, לא יכביד על סגלים שבשנה-שנתיים הקרובות יתקרבו ואולי יחצו את תקרת השכר. בנוסף, בקבוצות האלה ישנם מאמנים מצויינים שיידעו איך לנצל את היכולות שלו.
אבדיה ישחק עם אחד מהם בעתיד? ברונסון ו-וומבניאמה (רויטרס)ובכל זאת, למרות החלומות והתקוות לעתיד, הפתרון הטוב ביותר עבור אבדיה כרגע הוא להישאר וויזארד ולהמשיך לקפוץ קדימה. "אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד שנתיים או שלוש. אולי אשחק במיאמי או בלייקרס", הוא אמר ל'וושינגטון פוסט', כשהוא מציין שני יעדים מסקרנים במיוחד עליהם כל כדורסלן חולם. "אבל כרגע וושינגטון זה הבית שלי ואני רוצה להשאיר פה חותם. מבחינתי אין דבר מלהיב יותר מאשר להיות פה מההתחלה - להיות אחד מהחלקים הראשונים בקבוצה שבסוף תגיע רחוק, זה מוסיף עוד קסם לסיפור".