בברצלונה קמו לבוקר עצוב ולא בגלל העונה שעוברת על צ’אבי והשחקנים שלו. הבלאוגרנה נפרדו מהאוהד הכי מפורסם שלהם ומי שהיה חלק בלתי נפרד מהפולקלור של המועדון במשך שנים רבות. קוראים לו ז’ואן קסאלס והוא מת אמש (רביעי) בגיל 90, אבל הוא היה ידוע בכינוי "סבא בארסה" ואפילו המועדון הכיר בו ככזה ב-2007.
אז מה עומד מאחורי הכינוי? ב-1984, כשיצא מביתו שבפירינאים הקטלונים בדרכו לברצלונה, הוא עוד היה אוהד אלמוני. בארסה שיחקה באותו יום בגביע גאמפר, קסאלס הגיע עם משפחתו לעיר הגדולה ועבר ליד לה מאסיה, הסמוכה לקאמפ נואו. על המדשאה הצמודה למבנה ניצב פסל, וכשקסאלס עבר בסמוך אליו, הוא הרגיש אוהדים לוטשים עיניים לכיוונו. "מישהו ביקש להצטלם איתי", נזכר קסאלס, "הוא אמר שאני דומה לפסל". והייתה לו סיבה טובה.
זה היה פסל של "L’avi del Barca" ("הסבא של בארסה"), שהיה מבוסס על דמות שיצר הקריקטוריסט ואלנטי קסטאניס בשנות ה-20: אדם מבוגר עם זקן לבן, כרס, כובע אדום, מדי בארסה וגם דגל. בקיצור: סנטה קלאוס עם טוויסט בארסאי. הדמות הופיעה בפעם הראשונה ב-29 באוקטובר, 1924, ב"Xut!" – מגזין ספורט סאטירי קטלוני שהיה יוצא מדי שבוע עד מלחמת האזרחים בספרד. היא הייתה מזוהה עם בארסה, הפכה לפופולרית בקרב האוהדים וקסטאניס המשיך לצייר אותה עד מותו ב-1965.
שבע שנים לאחר מכן – ובזמן שציינו בברצלונה 15 שנים לקאמפ נואו – בארסה החליטה לעשות כבוד לקסטאניס ולדמות שיצר, ולהפוך אותה לפסל כחלק מהחגיגות. מי שהופקד על כך הוא הפסל ז'וזפ וילאדומאט, שיצירות שלו מפוזרות ברחבי קטלוניה, וב-24 באוקטובר, 1972, עבודתו הושלמה. כ-48 שנים אחרי שהדמות "הסבא של בארסה" (או פשוט "סבא בארסה") נוצרה לראשונה, נחנך הפסל שלה צמוד ללה מאסיה.
כשקסאלס עבר לידו לפני אותו משחק בגביע גאמפר ב-1984, הדמות הזו החלה להתקיים גם במציאות. היא קיבלה חיים משלה. "לבשתי חולצה של בארסה מ-1974, מהתקופה של קרויף", סיפר קסאלס על אותו יום, "הייתי אז בן 51, כבר היה לי זקן לבן וקצת כרס, כמו הקריקטורה. שם הכל התחיל. כשהייתי חוזר לקאמפ נואו, הייתי מתלבש אותו דבר והסיפור היה חוזר על עצמו - אנשים היו עוצרים אותי ומבקשים להצטלם".
בגמר גביע האלופות ב-1986 מול סטיאווה בוקרשט בסביליה, כולם כבר קראו לקסאלס - "סבא בארסה". "המשפחה של קסטאניס הודתה לי שנתתי לדמות חיים", סיפר מי שהפך לאטרקציה של הקהל בקאמפ נואו ולאוהד הכי מפורסם של בארסה. מאז שנות ה-80 ועד לפני מספר שנים, קסאלס תמיד נראה עם חולצה של בארסה – בדרך כלל משנות ה-60 או ה-70 – ועם כובע אדום וסימן ההיכר שלו: הזקן הלבן.
"אנשים היו מסתכלים עליי כאילו אני אלוהים, נהנתי מזה ואף פעם לא אמרתי 'לא' למי שביקש להצטלם איתי", אמר קסאלס. ואלה לא רק אוהדים שביקשו תמונה למזכרת, אלא גם ראשי ערים כשהיה מבקר ברחבי ספרד באירגוני אוהדים של בארסה ואפילו שחקנים לאורך השנים. ג’רארד פיקה, ג’ורדי אלבה, חאבייר מסצ'ראנו, מארק בארטרה, אריק אבידאל, סרג'י וקרלס פויול, למשל. אבל זו רק רשימה חלקית.
"אני אוהד את בארסה מגיל צעיר", סיפר קסאלס שנולד בגווארדיולה דה ברגדה – עיירה בפירינאים הקטלונים, סמוך לגבול עם צרפת. כילד, קסאלס היה עוזר לאביו בחווה, וכשהיה בן 17, הוריו שלחו אותו לבית דודיו בברצלונה. הוא החל לעבוד במאפייה ואז הקשר עם בארסה התהדק: "בעלי המאפייה היו משפחה גדולה והם היו סוסיוס (חברי מועדון) בבארסה עם 7 או 8 מנויים. כשהיה להם אחד פנוי, הם היו מציעים לי וכמובן שמעולם לא סירבתי. כשזה היה קורה, הייתי הולך ישר לאצטדיון לס קורטס".
בעיירה שבפירינאים, קסאלס פתח מסעדה ב-1974 ביחד עם אשתו, ז'ואנה, וזוג נוסף. קראו לה "El Reco" ועם השנים שמה שונה ל"El Reco de l'Avi" ("l'Avi" זה "הסבא" בקטלונית) וקסאלס הוריש אותה לילדיו. "'סבא בארסה' הוא חלק חשוב מהחיים שלי", סיפר בעבר קסאלס, "נהנתי מזה וביקרתי בהרבה מקומות – בקטלוניה ובשאר ספרד”.
ימאל מציל את בארסה ב-3:3 משוגע עם גרנאדה