על רקע המלחמה, גיורא ענבר, תת אלוף במילואים ויו”ר איגוד השופטים, התראיין בתוכנית הספורט של ישראל ב-102FM וסיפר בין היתר על הלחימה, דרכי הפעולה של צה”ל, האובדן הגדול, הספורט וחזרת הקהל למגרשים ומצבו של ניב שטייף, השופט שנפצע בלחימה בגזרה הצפונית.
גיורא, אתה במילואים כרגע?
”אמת, כל אחד צריך לעשות מה שהוא יכול”.
מה יש לך להגיד על מה שהיה אתמול בעזה?
”אני מעדיף לא לדבר על זה. כאיש גולני, ברור שכולנו כואבים את האובדן הנורא. מטבע הדברים חלק מהשמות הם אנשים שאני מכיר אישית היטב. אך אני קצין במילואים כרגע ויש לי אחריות ואני צריך להוות דוגמה אישית, לכן אני מעדיף להתעסק בלחימה ולאפשר לחיילים לעסוק בכך גם הם”.
מעל 8,500 הורי לוחמים שלחו מכתב לראש הממשלה – לא לסכן חיילים לחינם ולהוריד בניינים מלמעלה. אתה מבין אותם?
”אני חושב שאת הבניינים שאפשר להוריד מורידים, יכול להיות שאפשר לעשות יותר, אני לא יכול מכאן לבקר איזשהו מהלך מקצועי שנעשה כי אני לא בתוך רשת מקבלי ההחלטות, אבל עקרונית אני חושב שהצבא ומפקדיו עושים הכל כדי לא לסכן חיילים לחינם. הרגישות היא גבוהה מאוד. אני מאלה שתמיד אמרו שלא חושב שצריך להיכנס לבוץ העזתי, הייתי תמיד נגד כל השנים, אבל ב-7.10 קרה דבר שלדעתי שווה ערך למלחמת השחרור”.
גיורא ענבר (ראובן שוורץ)“לא קרה לנו דבר כזה, ואמרתי שאין ברירה, צריך להיכנס לעזה, לעשות את העבודה ולחסל את האיום הזה. אבל תבינו – זה יהיה ארוך וכואב. הבעיה שכשאומרים לישראלים ארוך וכואב זה נשמע סלוגן. אף אחד לא מתרגם את זה לזה שב-24 שעות ייהרג הבן של גדי איזנקוט חברי הטוב ואז גם אחיין שלו. אף אחד לא מתרגם את זה לזה שכל בית בישראל יתחכך ברמות העצב הכי כואבות שיש. הייתה ציפייה אולי שיבואו הסופרמנים שלנו שתוך שבוע ינקו את העסק אבל זה לא ככה, תראו מה קורה באוקראינה, הם כבר שנתיים בלחימה”.
אתה חושב שזה יימשך פה גם שנתיים כמו באוקראינה?
”לא חושב שזה יימשך שנתיים, אבל זה יהיה ארוך וכואב. צריך המון כוח של העורף”.
אתה בגבול הצפון, מה קורה עם חיזבאללה? לדעתך תתפתח שם מערכה נוספת?
”אני חושב שהצבא יעשה מה שצריך כדי להחזיר לכאן את התושבים ולשנות כאן את המציאות הביטחונית. כרגע הם לא יכולים לחזור אבל הם יוכלו, ונעשה מה שצריך עבור זה. אני חושב שלא תהיה לנו מדינה לחזור אליה בלי הכרעת החמאס. אני פה עם טובי האנשים בצפון ואנחנו יודעים שהתפקיד שלנו כרגע זה להגן פה כדי לאפשר את העבודה של צה”ל בעזה. נעשה את זה עד שיתנו לנו את האור הירוק לפעול בצורות אחרות”.
ניב שטייף (שחר גרוס)מה שלום השופט ניב שטייף?
”מצבו הולך ומשתפר, זה לא קל. הוא יעבור החלמה ארוכה. המשפחה מאוד מודה לכולם אבל היא ביקשה לא לבקר אותו בימים הקרובים, יש נהירה שכבר לא מאפשרת להם את הזמן והשקט. הם משפחה מדהימה, שמוליק ויפית אשתו והבן אורן והבת דורון כל הזמן סביב המיטה של ניב. אנחנו בכל שעה מנסים להתעדכן איתם. זה ייקח זמן, אבל הוא מטופל על ידי טובי הרופאים ואני משוכנע שנראה אותו שופט במגרשי הכדורגל. זה לא יהיה מחר, אבל אני בטוח שזה יקרה”.
“אני אומר את זה מהיכרות עם הפציעה, עם היכולות הרפואיות שיש בו בארץ ובעיקר בגלל הכוח המנטלי והפיזי של ניב. מטלפנים אליי לדרוש בשלומו אנשים שהיו מרצים שלו בטכניון. אני שואל אותם: ‘מה, פרופסור, אתה מכיר את כל מי שלמד אצלך?’ והוא אומר שניב לא אחד רגיל שלמד אצלו, אלא היהלום שבכתר. אני מאמין שיש לניב יכולות מנטליות ופיזיות וכוח רצון כדי להתגבר על זה. זה שהוא מוסר את עצמו בשירות הזה, בקו הראשון כל הזמן, זה מוכיח שיש לו אופי ונחישות שגם יחזירו אותו למגרשים, כך אני מאמין”.
יריב טפר (נעם מורנו)אתה בעד החזרת הקהל למגרשים?
”הענף חטף פגיעה קשה בגלל המלחמה, ואם לא נתחיל לטפל בדברים האלה זה יפגע גם ביכולות הביטחוניות. צריך לחזור לשגרה, ומה יותר סמלי במילה לחזור מלראות אנשים באים למגרשי כדורגל ונהנים מהספורט?”.
איך אתה מחלק את הזמן שלך?
”אני משתדל לעשות את מה שאפשר. הייתי כבר כמה פעמים בדרכי הלוך או חזור מהמילואים בבית הנבחרות בשפיים, שוחחתי עם השופטים. אני מפרגן ליריב טפר, לוועדה המקצועית ולהנהלת האיגוד שעושים עבודה נפלאה”.
האם בעלי הקבוצות ממשיכים להתלונן כמו לפני המלחמה?
”אני יכול להבין אותם, יש להם קבוצות שהשקיעו בהם המון כסף וחשוב להם כל אירוע. אנחנו לא מזלזלים בזה ולא חושבים שהמלחמה צריכה לתת לשופט לגיטימציה לטעות. תמיד יהיו טעויות וננסה לבדוק אותם ולהפחית את הטעויות”.
חיילי צה"ל (רויטרס)אתה שמח במילואים?
ההתנדבות עוזרת לי יותר משעוזרת לצבא. הייתי יכול למצוא את עצמי 24/7 מול הטלוויזיה, יש לי ילדים שכל אחד במילואים בחזית, במצב כזה בבית הייתי מטפס על הקירות. כאן אני מועסק לפחות. למדנו להתרגל לזה שהילדים בחזית, אשתי גיבורה גדולה”.