השבוע מאמן הכושר של מכבי חיפה, אורי הראל, עמד במרכז אסיפת השחקנים וסיפק נאום שלא נתקלים בו בדרך כלל בקבוצות כדורגל. “יש את 7 באוקטובר, אבל יש את 8 באוקטובר שממנו והלאה כל אחד מתחיל עם ההתאוששות שלו מהאירוע הזה”, אמר להם. “זה הכה בכל אחד בצורה אחרת, אבל כולנו ביחד במועדון הזה מבינים שאנחנו צריכים להיות חזקים ולהסתכל קדימה. רצנו כמו מטורפים ממקום למקום כדי לעשות הפעלות לילדים שניצלו מהתופת, ניסינו כמה שיותר ליצור ולעזור בתוך הכאוס הזה - ובפועל, חודש אחרי, אנחנו צריכים גם לשחק נגד ויאריאל. אני לא ישן בלילה כי הבן שלי לוחם בצבא, אבל יש פה מדינה שלמה שצריכה לקום מזה. יש לנו עם שיש לו רוח מיוחדת שאין באף מדינה אחרת. את זה אנחנו צריכים להביא למשחקים הקרובים. רוח הלחימה שלנו חזקה מהכל”.
רק אחרי הנאום המצמרר הזה, השחקנים בחדר באמת הבינו את גודל השעה. החזרה של מכבי חיפה לשגרת המשחקים הפכה לסיפור עולמי שזוכה לכותרות בכלי התקשורת הגדולים ביותר - ובצוות המקצועי שלה נמצא סיפור של מדינה שלמה. בזמן שהירוקים התכוננו לליגה האירופית, שלושה אנשי צוות לפתע הבינו כי הם חוו את מתקפת הטרור הרצחנית שביצע חמאס משלוש זוויות שונות ואיך ב-7 באוקטובר הם היו בטלטלה רגשית שלא חוו מעולם.
מנהל הקבוצה, גיל אופק, המתין 36 שעות בחוסר ודאות מוחלט עד שאביו בישר לו כי יצא מהממ”ד בכפר עזה וחייו ניצלו בעוד שביתו נשרף, מאמן הכושר, דרור שמשון, היה בשעות קשות ומותחות בזמן שבנו נמלט מהמסיבה ברעים תחת אש עד שהצליח לחמוק מהמחבלים, ומאמן הכושר, אורי הראל, הסיע את בנו הלוחם לצבא לאחר שגויס בצו 8 למילואים כדי להגן על המדינה. והיום (חמישי) הם יושבים יחד בלרנקה, כל אחד עם הסיפור שלו, ומנסים לחזור לשגרה עם חידוש המשחקים של מכבי חיפה בליגה האירופית.
שעות מתוחות. גיל אופק ואביו בנצי (פרטי)“אין ספק שב-7 באוקטובר כולנו היינו בשוק כי זה באמת היה אירוע בלתי נתפס וכולנו עוד מנסים להתאושש ממנו”, ציין אורי הראל בראיון משותף ל-ONE. “יש פה אחד שאביו חווה את המתקפה על עוטף עזה, אחד שהבן שלו היה במסיבה ברעים ואחד ששולח את הילד שלו לקרב. זה מדגם מייצג של כל מה שקרה במדינת ישראל באותו היום. הסיפורים שלנו הם הסיפור של המדינה”.
דרור שמשון סיפר: “קיבלתי טלפונים מ-8:00 בבוקר מהילד שלי, שהוא החיים שלי. הוא סיפר שהוא ברח למקום מסוים אחרי שחילצו אותו מהמסיבה. למזלם הם פנו ימינה ולא שמאלה לכיוון בו המתינו המחבלים והתנהל קרב יריות. חיילים שהיו באזור שמו אותם במסתור כדי להציל אותם ומשם לקחו אותם לנתיבות. עברתי שעות נוראיות. רק בלילות אתה מעכל את זה שקיבלת את הילד שלך במתנה, במקביל לזה שאתה בתוך עננה של עצב ודאגה כללית מהמלחמה.
"אני תופס את הראש לא פעם. זו סיטואציה שלא הכרנו ולא יכולנו להתכונן אליה. אורי דיבר בנאום המרגש שלו על 8 באוקטובר, כלומר על היום שאחרי. מהיום הזה הבנו שצריך לצאת לרגע מהלופ המטורף של המחשבות, התסכול, העצב, הכעס והדאגה. עשינו פעילות בקהילה, התנדבנו ועזרנו למפונים, אבל ככל שהמשחק התקרב אילצנו את עצמנו להיכנס חזרה למסלול הספורטיבי וזה בהחלט לא קל”.
"תופס את הראש לא פעם". שמשון (רדאד ג'בארה)תוך כדי השיחה, גיל אופק לפתע הרים את המבט ושיתף: “אם מדברים על היום הראשון שאחרי המלחמה, אצלי הוא התחיל בכלל רק אחרי היום השני. אבא שלי נכנס לממ”ד ב-6:30 בבוקר של יום שבת וחולץ רק למחרת ב-18:30. זה היה קשה. כל הזמן הזה הייתי עסוק בחילוץ שלו בתוך אי ודאות גדולה בתא הגרעיני שלנו. תוסיף לזה את הטלפונים של כל השחקנים המודאגים, ואת זה שפתאום השחקנים הזרים מתחילים לשאול שאלות - ולך תסביר להם את המצב כשאין לאף אחד מושג מה קורה. הייתי בתוך אירוע לא פשוט עם אופרציה לא פשוטה לניהול. יש לי משבר אישי, משבר קבוצתי ומשבר גם עם הזרים בתוך הקבוצה. שלושה תחומים שונים שצריך לדעת איך לנהל אותם כשאתה נמצא בחוסר ודאות מוחלט”.
בימים האחרונים שלושתם ישבו מול עיתונאי ספורט שהגיעו לסקר את החזרה של הישראלים לכדורגל האירופי אחרי למעלה מחודש בלי פעילות, ב”משחק ביתי” שהוא רחוק מהבית. בין היתר, השלושה ישבו עם עיתונאי בריטי וגוללו את מה שעבר עליהם. “הייתה הרגשה שהוא הסתכל עלינו כאילו כל אחד מאיתנו מספר לו על אגדה של קאובוי. לאדם פשוט שחי באירופה קשה להכיל את מה שעברנו”, הם אמרו, “בשלב מסוים שלפנו תמונות כדי שיבין את הסיטואציה. הוא ראה את הבית השרוף של משפחת אופק, צפה בבנו של דרור שמשון מבקר את חייל גולני ששלף אותו מהתופת ונורה ברגלו שעברה כריתה משום שלקח זמן לחלץ גם אותו מאזור המסיבה, וראה את החיילים שעצרו את חייהם כדי להילחם על המדינה מיד אחר כך. הוא היה בהלם”.
אורי הראל וגיל אופק בשיחה עם עיתונאי בריטי (אסי ממן)שמשון הוסיף: “כולם בקבוצה מסתכלים עלינו כצוות ורק במצבים כאלה מבינים עד כמה אנחנו משענת לכולם, הם רואים את ההתנהלות שלנו והיכולת שלנו להרים את הראש ולהמשיך ביום שאחרי. זה איזה מעגל שעוזר להתחיל לנוע מחדש, למרות שזה קשה לכולנו רגשית כי כולנו עדיין מעורבים באופן אישי בכל מה שקרה וקורה במדינה”.
דרור עוד נותר מצולק וגיל עדיין לא יודע באיזו דירה אביו הולך לחיות בעתיד, אבל אורי חי את חוסר הוודאות בכל רגע ורגע ביום: “איך שהמלחמה התחילה, מצאתי את עצמי לוקח את הבן שלי לצבא. בדרך אני אומר לו ‘אל תלך, בבקשה אל תלך. היית בצוק איתן ולא ישנתי שלושה חודשים מרוב דאגה’. זה מקשה עליי מאוד כי אשתי נפטרה מסרטן לפני שנה ועברנו תקופה מזעזעת, לכן אמרתי לו את זה, אבל הוא הסתכל עליי ואמר לי ‘אין כזה דבר, לא חינכת אותי לוותר. חינכת אותי לצאת לקרב בכל מצב. הצוות שלי מגיע מכל העולם כדי להתגייס, אחד בא מאמסטרדם ואחר מגרמניה, כולם עוזבים הכל ובאים להילחם על המדינה וזו הרוח של העם שלנו’. מאז לקחתי את המשפט הזה איתי לכל מקום ואני מנסה להעביר אותו הלאה. אני לא ישן עד היום בלילה כי הבן שלי לוחם, אבל צריך שהרוח של העם שלנו תביא אותנו למקומות טובים יותר”.
שמשון ואופק מבינים מה עובר עליו. “הראש שלנו לא פה, אף אחד לא באמת מצליח לישון”, אמר דרור שמשון. “יש חשיבות גדולה בחזרה למשחקים”.
"צריך שהרוח של העם תביא אותנו למקומות טובים יותר". אורי הראל (האתר הרשמי של מכבי חיפה)באופן מוזר, בימים אלה הוטלה על אורי הראל ודרור שמשון המשימה להחזיר את שחקני מכבי חיפה לכושר. הראל הדגיש: “ברור לנו שאם אתה לא מתאמן ביחד כקבוצה ולא משחק במשחק רשמי במשך חודש שלם, אז אין פה עניין פיזיולוגי והכנה עם ניהול עומסים, כי זה כמעט בלתי אפשרי לנהל את זה. לכן הרגשתי צורך לדבר עם השחקנים על הרוח המיוחדת שיש לעם הזה. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לשפר את רוחו של העם, צריך לייצג אותו בכבוד ולנסות להביא לו כמה רגעים שירוממו את הרוח עוד יותר”.
רגע לפני שיצאו למשחק בלרנקה, מנהל הקבוצה סיכם: “המסר שלנו הוא יחיד וברור - עזבנו את המשפחות שלנו שנמצאות באמצע כל הבלאגן בארץ רק כדי שנוכל להעמיד את הקבוצה על הרגליים, כדי שהשחקנים יוכלו לשחק, וכדי להראות לכל העולם שעם ישראל חי ובועט. הכדורגל הוא הסימן לכך שנמשיך ביחד את הדרך שלנו ושאף אחד לא ישבור אותנו. גם בזמנים קשים, כולנו ביחד נעשה הכל כדי להתאושש ולנצח”.
גולדברג: רוצים לתת לאנשים טיפה לשמוח